העיתונות הכלכלית עוסקת במרץ בפרשת מאדוף, המסתמנת כפרשת ההונאה הגדולה בהיסטוריה. ההונאה, אשר נעשתה בידי מי שהיה יו"ר הנאסד"ק, ברנארד מאדוף, במשך יותר מעשור, התבצעה בשיטה הנודעת בכינוי "הונאת פונזי" שבה מעבירים כספים של משקיעים חדשים למשקיעים וותיקים המקבלים, את קרן השקעתם בתוספת רווח נאה. הונאה מעין זו עלולה, כפי שאכן קרה, להתגלגל ולהגיע להיקפים אדירים תוך איבוד שליטה על התהליך.
מעניין כיצד התאפשרה במשך כל כך הרבה שנים מעילה בסדר גודל עצום כל כך. מעניין לא פחות הוא היכן היו רשויות האכיפה כל הזמן הזה.
החופש הגדול של הברוקר האמריקני
בארה"ב, בניגוד לישראל, אין רגולציה (כלומר, אין חוקים ותקנות של המדינה או הרשויות) של תחום ניהול תיקי לקוחות, קרנות גידור וקרנות פרטיות. למעשה קרנות הנאמנות הן מהנכסים הפיננסיים הבודדים המפוקחים בארה"ב.
בישראל הדבר שונה בתכלית. הרשות לניירות ערך מפקחת פיקוח הדוק אחר מנהלי התיקים ומנהלי קרנות הנאמנות. הפיקוח השוטף אחר נהלי העבודה, הסכמי העבודה מול הלקוחות, גביית עמלות, פיקוח על פעולות ועוד, מקשה על מנהלי ההשקעות בישראל לחרוג מהנהלים והתקנות ומקשה על מנהלי תיקים סוררים לבצע מעילות והונאות כמו זו שנחשפה.
בארה"ב יש לברוקר גישה מלאה לכספי המשקיעים המושקעים אצלו באופן ישיר ללא מתווך ולעיתים גם ללא נאמן. הברוקר למעשה יכול לבצע בכספי הלקוח ככל העולה על רוחו וללקוח קשה מאוד לעקוב אחר מעילה או הונאה אפשרית.
במרבית התיקים המנוהלים בישראל, פועל מנהל ההשקעות במסגרת ייפוי כוח מוגבל בחשבון הבנק של הלקוח, אין לו נגיעה ממשית בכסף ואין לו אפשרות למשוך ולנייד כספים בין חשבונות. בנוסף, הבנק הוא הנאמן לכסף ובכך נותן למשקיע ביטחון נוסף.
על פי החוק, בתי ההשקעות בישראל פועלים אך ורק בחשבון הלקוח המופקד בבנק או אצל חבר הבורסה, באמצעות ייפוי כוח לקנייה ומכירה של ניירות ערך בלבד, כאשר הבנק משמש כנאמן בחשבון ולאף עובד אין אפשרות לגעת בכספים שבחשבון הלקוח.
חכו חכו
השילוב המסוכן בין נגיעה ישירה בכספי המשקיעים והעדר רגולציה, יצרו מציאות לפיה ככל הנראה גם בעתיד יחשפו פרשות דומות בארה"ב. אין ספק שהמשבר הנוכחי בכלל והמעילה הנוכחית בפרט יביאו לעלייה במודעות ולצורך ברגולציה בארה"ב, אף בסביבה המקדשת את השוק חהופשי.
היום כבר ברור לכל כי לרגולציה תפקיד חשוב גם, ואולי בעיקר, בשוק החופשי במניעת מעילות והונאות וכן במטרה למזער עד כמה שניתן את התפתחות בועות בשוקי ההון. דווקא עתה ניתן לראות את יתרונות הרגולציה ההדוקה בישראל בשוק ההון כאשר לא נחשפנו למעילות, הונאות וקריסות של גופים פיננסיים בעקבות שיווק מוצרים מסוכנים או הונאות.
נדגיש שאין סתירה הכרחית בין שוק חופשי ובין פיקוח על שוק ההון. מטרת הפיקוח צריכה להיות בראש וראשונה פיקוח על דיווח אמין ומהימן ללקוח על מצב השקעתו. הפיקוח צריך להגביר השקיפות ולהבטיח שאין קונפליקט של אינטרסים.
חשוב גם לחנך את השוק והמשקיעים כדי שיידעו לשאול שאלות ולא ללכת בעיניים קשורות אחרי "כוכבים", "סופר-סטארים" ומחוללי נפלאות אשר "יכולים" לכאורה ליצור רווחים נאים ללא נטילת סיכונים.
הציבור בהחלט צריך לשקול להעביר את השקעותיו לארץ, הן בשל רמת הפיקוח והרגולציה הטובים והן בשל מצבם האיתן של הבנקים בארץ (אפילו ביחס לבנקים הגדולים ביותר בעולם) אשר מאפשר ביטחון בנאמנות של הבנקים.
הכותב הוא יו"ר סיגמא בית השקעות