בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע היום (ג') את אביב אלגור ואיאן דייויס, בעלי השליטה בקבוצת i3, בעבירות מירמה וניירות ערך בחברה הציבורית צינורות המזרח התיכון (צמ"ת).
במקביל, מנכ"ל i3, רו"ח אסתר אלדן, זוכתה מחמת הספק מעבירות מירמה וניירות ערך; והיועץ המשפטי שלה, עו"ד אבי שץ, זוכה מחמת הספק מעבירות מירמה.
בהכרעת דין בת כ-260 עמודים הורשעו אלגור ודייויס בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ב-23 עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"ח ובשתי עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את המשקיעים.
קבוצת 3i שלטה בשעתו בחברות ויטה פרי הגליל, קפולסקי, נעמן ופניציה. בשנת 2000 רכשו גאון אגרו (שבשליטת בני גאון ז"ל) ו-3i מקונצרן כור את השליטה בצמ"ת (38% כל אחת).
אלגור ודייויס ביקשו מהאסיפה הכללית לאשר להם דמי ניהול חודשיים בסך 250 אלף שקל ולקבוע תנאי שיפוי וביטוח לנושאי משרה שהם בעלי שליטה. החלטות אלה היו טעונות אישור מיוחד של האסיפות הכלליות (תמיכה של שליש מבעלי המניות הלא נגועים ב"עניין אישי").
מחוייבות מלאה
מאחר שהמשקיעים המוסדיים התנגדו לעסקאות, פעלו אלגור ודייויס להשגת הרוב בדרכי מירמה. הם גייסו כ"איש קש" את ויליאם הרנדל, חבר קרוב של דייויס, שקיבל ממנו תמיכה חודשית קבועה בסך 500 ליש"ט תמורת סיועו. השופט חאלד כבוב קבע כי אלגור ודייויס מימנו רכישת כ-6% ממניות צמ"ת (הסך הנדרש לשליש הבלתי נגוע) אך רשמו אותן על שם הרנדל, והציגו אותו כמשקיע אמיתי שאינו בעל עניין אישי.
עד המדינה, גיל ליידנר, לשעבר סמנכ"ל מיזוגים ורכישות בכור, העיד כי אלגור ביקש ממנו לרכוש מניות לצורך הצבעה באסיפה הכללית, והבטיח כי בהמשך יקנה אותן ממנו ולחלופין ידאג שלא יפסיד כשימכור אותן.
הנאשמים טענו כי הרנדל אינו מוגדר בנסיבות כ"בעל עניין אישי", וכן שהסיכון בהשקעה היה מוטל עליו ולא עליהם. ואולם כשנחקר הרנדל בצרפת על-ידי רשות ניירות ערך, הוא הפליל אותם והודה כי אינו איש עסקים ואינו משקיע אמיתי, וכי הם השתמשו בו לביצוע עסקאות שאין לו עניין בהן, מבלי שסיכן בכל דרך שהיא את כספו או שיקבל טובת הנאה מכך. בבית המשפט חזר בו מהדברים בחקירתו והעלה נגדה טענות קשות, אך עדיין אמר דברים המסבכים אותם.
כבוב הוסיף כי בבסיס פעילותם עמדו שני מניעים שלובים: האחד - הרצון לקבל דמי ניהול חודשיים והתנגדות המוסדיים לכך; והשני - הרצון לשדר למוסדיים מסר חיובי שקיים לחברה משקיע אמיתי (שהיה איש קש).
השופט כבוב התרשם כי הרנדל "ניסה בכל מאודו לסייע לדייויס ולהרחיקו מכל מעורבות פלילית", לאור ה"מחוייבות המלאה והאבסולוטית" כלפיו. הרנדל לא ידע לומר אם הוא מחזיק בעת שנחקר במניות כלשהן של צמ"ת, ולהסביר מדוע הועברו כספים לחשבונו. כן גילה "חוסר בקיאות קיצוני בנוגע לתנאי העסקה של רכישת המניות". כבוב ציין כי לאור העובדות שהתבררו, הטענה כי הרנדל היה משקיע לגיטימי ולא איש קש היא "עלבון לאינטליגנציה".
בפן המשפטי נקבע כי "עסקת דמי ניהול בין בעלי השליטה לחברה הציבורית הינה העסקה הטיפוסית אליה כיוון המחוקק, בקובעו את דרישת השליש הבלתי נגוע כשמדובר בעסקה חריגה עם בעל שליטה". ביחס להגדרת "נושא משרה" בחוק החברות, נקבע כי כדי לבחון האם בעל תפקיד בחברה הוא בגדר "נושא משרה", יש לבחון באופן מהותי את תפקידו בפועל, ואין להסתפק בתואר המשרה שהוצמד לו.
הרחקת לכת
בסוגיית ה"עניין האישי" התקבלה עמדת התביעה, ונקבע כי בעלי מניות הנגועים בעניין אישי אינם יכולים להסיר אחריות ו"להתנקות" מהנגיעות על-ידי מתן ייפוי-כוח לאחרים להצביע בשמם באסיפה הכללית.
אלדן, שהואשמה בכך שסיווגה במתכוון את הרנדל כמי שאינו בעל עניין, זוכתה משום שלא ידעה שהרנדל הוא איש קש ולא נסתרה עדותה לפיה פעלה באמונה שהרנדל הוא איש עסקים אמיד המבקש לסייע לחברו. שץ זוכה לאחר שנקבע כי לא היה שותף לכל קנוניה וכי הועלמו ממנו חלק מהעובדות הרלוונטיות לצורך גיבוש עמדה ברורה וחד-משמעית.
כבוב קבע כי המדינה הרחיקה לכת כשהעמידה אותם לדין, וכי אין להרחיב את האחריות על עורכי דין ורואי חשבון ולייחס להם "עצימת עיניים" - שעה שברור שהוסתר מהם מידע. זאת, לאור החשש מפגיעה בהתנהלות חברות ציבוריות וסרבול הליך קבלת ההחלטות בהן.
המדינה יוצגה על-ידי עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות מיסוי וכלכלה; אלגור יוצג על-ידי עוה"ד שוקי חורש ואילן סופר; דייויס יוצג על-ידי עוה"ד משה ישראל ופרופ' קנת מן; אלדן יוצג על-ידי עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט וד"ר גרשון גונטובניק; ושץ יוצג על-ידי עוה"ד נתי שמחוני. (ת.פ. 40162/05).
פרקליטיהם של אלגור ודיויס מסרו בתגובה: "אביב אלגור ואיאן דייויס בנו במהלך השנים קבוצה הפועלת להבראת חברות במצוקה בפריפריה מתוך אידיאולוגיה. הם סייעו לאלפי עובדים להמשיך לפרנס את משפחותיהם בכבוד. גם השופט הבין כי מניעי אלגור ודיוויס היו לטובת החברה, וקבע כי הם האמינו ביכולתם הניהולית להבריא את החברה ולשקם אותה.
"שלב ההרשעה הוא רק השלב הראשון. עומדות בפנינו אפשרויות רבות. אנו נלמד את התיק ונחליט על המשך צעדינו, שסביר להניח יכללו ערעור לבית המשפט עליון. בינתיים הם ימשיכו להשקיע בישראל ולפעול לטובת חברות במצוקה".