ישראל נלחמת בצאלח-א-דין, כובש מוסלמי בן המאה ה-13 ולא רק בזרוע הצבאית של החמאס.
השמדת ישראל היא רטוריקה שגורה בפי מנהיגי החמאס, ולא ניתן להבין אותה במחשבה רציונאלית מערבית, שכן ניתוח שדה הקרב ומערך הכוחות הצבאי מציג 15 אלף לוחמי חמאס שנושאים בעיקר נשק קל ובנוסף מאגר של כמה אלפי טילים קצרי טווח כנגד 150 אלף חיילי צה"ל סדירים מאומנים היטב שברשותם כלי הנשק המתקדמים בעולם.
חרבות מעוקלות נגד שריונות האבירים
כדי להבין את הלחימה בעזה בחודש ינואר שנת 2009, יש להביט מעבר לכתף, לצלול לתוך מנהרת הזמן ההיסטורית ולנסות להבין את הפלשתינאים כחלק מהאומה הערבית הגדולה. צאלח-א-דין, מנהיג מוסלמי ממלוכי, נכנס לפנתיאון גיבורי האומה הערבית לאחר שבמאה ה-13 הביא לקץ שלטונם בן המאתיים שנה של הצלבנים בארץ.
קרב קרני חיטין (שקיבל איזכור מהלל גם בפיוטים יהודיים) מגולל כסיפור גבורה במיתולוגיה המוסלמית המתאר כיצד צבאו הקל של צאלח-א-דין הביס באמצעות חרבותיו המעוקלות את האבירים הצלבנים הנוצרים בשריוניהם הכבדים.
לצרף לחמ"ל היסטוריונים ותיאולוגים
ראש הממשלה והקבינט צריכים להבין כי אינם נלחמים בחמאס אלא באומה הערבית הגדולה אשר לה מורשת מוסלמית עתיקה, ושפנטזיות עתידיות משיחיות בעלות בסיס היסטורי הן אמיתיות בדיוק באותה מידה כמו שריקת טיל קאסם מעל בית ספר בשדרות.
בעוד שאנו דנים בהסדרי ביטחון באמצעות בעלת בריתנו, אמריקה הפוריטנית, שמצטיינת בכתיבת פרוטוקולי ביטחון והתקנת ציוד הייטק מתקדם, מה שנדרש באמת לפתרון המבוך המדיני צבאי הוא איתור המכנה המשותף למשא ומתן, תוך הבנת עולם המושגים הערבי ושפתו להידברות.
לישיבות הקבינט שותפים בעיקר גנרלים שעיקר ניסיונם בניהול קרבות אסטרטגיים, כאשר בנוסף למומחים צבאיים אלה נדרש לצרף יועצים מקצועיים מתחומים נוספים, כגון היסטוריונים ותיאולוגים שמומחיותם חיונית ליצירת שיח רב גוני יותר, שיביא לתובנות מעמיקות ומורכבות מאלה המוצגות כיום בקבינט.
הדם שנשפך בעזה מזין את סיפורי הגבורה
הרטוריקה הישראלית של חברי הקבינט נוקטת לשון לפיה "בעל הבית השתגע", כללי המשחק השתנו וישראל נחושה מאי פעם. גם הפעילות בשטח אכן מראה את הנחישות הישראלית, והצבעה של חבר קבינט על המשך הפעולה הצבאית מסתיימת בירי פגז על קיר בית ספר של פליטים והרג אזרחים.
פעולות אלה מוצדקות בכך שישראל סובלת כבר שמונה שנים מפגיעה באזרחיה וויתור על זכותה הסוברנית להגן על עצמה. האיפוק הארוך הזה נותן למעשה את הלגיטימציה לפעול כעת באופן לא פרופורציונאלי.
אם סבורה ישראל שפעולה נחושה תגדיל את כושר ההרתעה - טעות בידה, מפני שמה שקורה בפועל ברצועה הוא האדרת המיתוס הפלשתיני-ערבי-מוסלמי בעוד סיפורי גבורה על שאהידים שמזינים את המיתולוגיה המשיחית על גאולה ושחרור האדמה הכבושה מידי הכופר היהודי.
העם הפלשתיני משלם מחיר דמים גבוה על גאוותו שבעיניים מערביות נראית כגאווה שגובלת בכסילות. עם זאת, בעיני רוחם של תושבי הרצועה עמידה נחושה וגאה זו מחזקת הסיפור המיתי הפלסטינאי.
ללמד לפלשתינאים את המיתוסים הציוניים
לחימה חסרת רסן באומה ללא הבנת הנרטיב שלה מביאה לתיעוב ולהזנת מיתוסים בראשיתיים ואינה יכולה לפתור קונפליקטים. ישראל ידועה ביכולתה לאמץ פתרונות לבעיות מורכבות תוך בחינת הפרמטרים השונים של המשוואה.
רק מציאת המכנה המשותף לדיאלוג תוכל להביא לשיח יעיל בין הצדדים.
ישראל אינה צריכה לעשות את המאמץ לבדה, גם הפלשתינאים צריכים להכיר את ישראל ואת המיתוסים הציוניים המזינים את אזרחיה וחייליה. רק אם שני העמים יחפצו בפתרון ניתן יהיה להיכנס בלב שלם ובנפש חפצה למשא ומתן.
אורי שרון עוסק בפיתוח עסקי וגיוס הון מייצג בארץ את קרן הון הסיכון האוסטרית
"Danube Equity" לתגובות: ecotec.isr@gmail.com