3 שנים לאחר שאורי שנער, לשעבר נשיא זכיינית ערוץ 2 קשת, החליף את המסך הקטן בפלטפורמה המקוונת, נראה שהוא גם החליף פאזה. בניגוד לטלוויזיה המסחרית, שמבקשת תוצאות כספיות מיידיות מרוב המהלכים שהיא מבצעת, נראה שבמרחב הקיברנטי הקצב הוא אחר. גם שנער רגוע יותר. לא ניכר עליו שהגיוס האחרון של 10 מיליון דולר שביצע לחברת האנימציה באינטרנט שהקים, אניבום, מלחיץ אותו יותר מדי. במציאות בה רבים בענף חוששים מהיווצרותה של בועה חדשה, שנער משדר אופטימיות. "האינטרנט עדיין לא מהווה בסיס למודל עסקי", הוא מודה. "אחד הסודות הכי שמורים זה מה יו-טיוב עושה מבחינת כסף. בואו נגיד את זה בקול רם, יו-טיוב מפסיד כסף, למרות שכמות החשיפה אליו היא מטורפת. הכסף הגדול נמצא היום עדיין בטלוויזיה, בקולנוע ובפרסום, אבל בסוף זה יעבור גם לווב, אני בטוח, אבל אני לא יודע מתי".
* ובכל זאת, מתי תגיע לנקודת איזון שבה "אניבום" תתחיל להיות רווחית?
"מאוד קשה לדעת. התוכנית המקורית היתה לאחר 5 שנים, אבל היא כמובן לא חזתה את המשבר הכלכלי העולמי. אני מאוד מקווה שנוכל לעמוד בלו"ז המקורי - הכנסות כבר יש לנו".
* מה מבדיל את אניבום מכל חברות האינטרנט שמציעות מודל עסקי עתידי, ובסופו של דבר נסגרות?
"החברות הללו בונות בעיקר על תחזיות מפרסום באינטרנט. זה בדרך כלל המודלים המקובלים בתחום הזה, והחברות מקוות להרוויח מזה יום אחד. במודל שלנו יש אמנם מרכיב שנגזר מעוגת הפרסום, אבל הוא לא נשען רק על זה כמו רוב חברות הסטארט-אפ שמסתמכות רק על זה. המודל שמסתמך על פרסום מקוון בלבד, עוד לא הצליח להוכיח עצמו עד כה, והוא מאוד מסוכן - בעיקר בעיתוי של המשבר הנוכחי. אנחנו מייצרים מודלים יצירתיים, שחלקם נשענים על פרסום באינטרנט אבל לא רק. בעצם אנחנו לא שמים את כל הביצים שלנו בסל אחד אלא נוקטים במודל של פיזור סיכונים".
אנימציה לכל פועל
"אניבום היא אחד ממיזמי האינטרנט היותר מעניינים שנוסדו בישראל בתקופה האחרונה. להבדיל ממרבית הסטארטאפים הישראליים שנשענים בעיקר על יכולות טכנולוגיות, אניבום נשענת על קונספט: להקים סטודיו לאנימציה באמצעות הווב. "האינטרנט מאפשר להביא את הוליווד הביתה", הוא אומר בהתלהבות, וקשה לפספס את הניצוץ שנדלק לו לפתע בעיניים. "הווב מאפשר להקים סטודיו, שלא נמצא בשום מקום ולא מצריך תקורות או עלויות של שכירות".
בתחילת דרכה של אניבום, בשנת 2006, הרעיון של אתר המכוון לקהל האנימטורים העולמי נראה מעט תמוה. באותה תקופה החל רעיון הווב 2.0 לצבור תאוצה, ועל כן תויגה אניבום במהרה כאתר של תוכן גולשים, מינוח ששנער מקפיד להתנער ממנו. "אניבום לא נשען על תוכן גולשים", הוא מתעקש להסביר. "אנחנו יוצרים סינתזה בין 2 תופעות: תוכן ערוך ותוכן גולשים קלאסי, כך שלמעשה נוצר תוכן מקצועי שנעשה על-ידי גולשים. האתר הוא לא אתר יעד (Destination Site), אלא אתר קהילתי לאנימטורים, ולכן הטראפיק של האתר פחות חשוב לי".
לדברי שנער, יש מעל ל-10,000 אנימציות באניבום, וכולן משקפות תכנים מקצועיים. "אנחנו מספקים עבור היוצרים פלטפורמת הפצה, באמצעות העובדה שבנינו ערוצים מותגים במספר פלטפורמות: יו-טיוב, מטהקפה, דיילי מושיין ואחרים. ביו-טיוב, לדוגמה, אניבום הוא בין 50 הערוצים המובילים. יש יוצרים שלא הצליחו בתחילה להגיע לברודקאטסרים, אבל הגיעו לבסוף דרך הרשת".
* אז למעשה האינטרנט הוא כר פורה לניסויים טלוויזיוניים.
"אני מאמין שהווב הוא המקום המושלם ליישום פיילוטים. התוכן הוא תחום כל-כך לא מדעי, כל-כך אינטואיטיבי, והאינטרנט הוא כלי שיכול לאושש או להזים את האינטואיציה, ולא על בסיס קבוצת מחקר קטנה, אלא על מספרים עצומים. זה כוח אדיר".
שיתוף-פעולה עם אינטל ופייסבוק
כמי שעתידו מבוסס על האמונה כי ניתן יהיה לעשות כסף מהאינטרנט, מתישהו, שנער לא מהסס להביע את האופטימיות שלו. "הווב סוחב היום עימו מחלת ילדות קשה, אבל יש תהליכים שפחות אי אפשר לעצור. המעבר של הצרכנים מהטלוויזיה לאינטרנט הוא עובדה מוגמרת, והמפרסמים בסוף יבינו שהם חייבים להיות שם. אי אפשר לעצור את זה".
* איך אתה מתכוון לעשות כסף מאניבום?
"חשוב לזכור שחצי מ-10 הסרטים שהיו שוברי קופות ב-2007, כמו גם ב-2008, היו סרטי אנימציה. לפני שהיה סימפסון, אנשים היו צוחקים כאשר היו אומרים להם שבעתיד יהיו סדרות מצוירות שיהיו מיועדות למבוגרים, אבל היום כל תעשיית המשחקים קשורה לאנימציה, יש מוסיקה ופרסומות שמבוססות על זה. זו תעשייה ענקית".
שנער מאמין כי המודל של קרנות ההון סיכון, שמשקיעות ב-10 חברות בתקווה שאחת מהן תצליח בגדול ותיישם את האקזיט המיוחל, תקף גם במקרה של אניבום. "אם מתוך 20 סדרות שייווצרו, יצא משהו בסדר גודל של סאות'פארק, זה יהיה שווה בין 1-2 מיליארד דולר. לאניבום יש פוטנציאל כזה - היא יושבת על ספריית האנימציה הכי גדולה שיש".
נדבך נוסף במודל העסקי של אניבום מתבסס על שיתופי-פעולה עם מותגים שונים. כך, לדוגמה, יזמה אניבום שיתוף-פעולה עם אינטל ופייסבוק, שבמסגרתו תיערך תחרות בינלאומית ליצירת סרט אנימציה קצר של 5 דקות, שימצא את דרכו לבתי-הקולנוע. שיתוף-פעולה אחר נוצר עם להקת רדיוהד, שבמסגרתו יוצרים נעזרו בפלטפורמה של אניבום ליצירת קליפ ללהקה. "זה זכה להצלחה מסחררת, וכעת אנחנו במגעים עם 2 מותגים בינלאומיים גדולים, במטרה ליצור עבורם קמפיין אנימציה, לצד משא-ומתן עם 2 גופי שידור די גדולים בעולם, במטרה ליצור סרט אנימציה. כל דבר כזה הוא יחידת רווח עצמאית".
* איך עושים כסף משיתופי-הפעולה שאתה מדבר עליהם? מה המודל העסקי?
"לגבי שיתוף-הפעולה עם רדיוהד - אני לא יכול לפרט. לגבי עסקאות עתידיות - הכוונה היא לעסקה כמו זו שאנו רוקמים עם נוקיה, שבה אנחנו עובדים בשיתוף-פעולה עם משרדי פרסום, במטרה להציע למפרסם 1,000 הצעות לקריאייטיב - במקום כ-2 הצעות שהוא מקבל בתהליך הרגיל עם הפרסומאי. למעשה זה כלי חדש שמאפשר למשרדי הפרסום להעשיר את ההצעה שלהם ברמה הקריאטיבית".
* יש כבר פרסומאים שעובדים אתכם על המודל הזה?
"אנחנו מתכננים לעשות מספר פרויקטים כאלה, כאשר כל אחד ישב על הפלטפורמה שאנחנו הקמנו ואנחנו מנהלים אותה. כרגע אנו עובדים עם מקאן העולמית".
"אני סבור שהתוכן הוא המלך. זה לא פלא שיותר ויותר קרנות הון סיכון, שפעם היו משקיעות רק בחברות טכנולוגיה, מתחילות לפזול לעבר חברות שמתמחות בתוכן", הוא אומר.
האמירה הזו של שנער אינה מנותקת מהמציאות: באוגוסט השנה השלימה אניבום גיוס של 10 מיליון דולר, מקרנות ההון סיכון DFJ ותמיר פישמן ונצ'רס, לצד המשקיעה הקיימת, קרן ההון סיכון אוורגרין.
לאניבום היה הרבה מזל. הגיוס האחרון הושלם ימים ספורים לפני שהבורסות בוול-סטריט החלו להציג ירידות חדות מדי יום, וזמן קצר לפני שבנק ההשקעות ליהמן ברדרס פשט את הרגל. "המשבר העולמי הוא גם קטליזטור שמחייב אותך להגיב מאוד מהר, ואני שייך לאלה שמאמינים בקלישאה שמשבר מייצר גם הזדמנויות", אומר שנער. "אבל אחד היתרונות של גוף קטן הוא שבתקופה משברית, הוא פועל כמו סיירת מטכ"ל - מגיב מהר ומאלתר. זה משהו שגוף גדול לא יכול לעשות".
כששנער אומר גוף גדול, הוא מתייחס לשחקניות כמו אולפני פוקס או MTV, שהודיעו על הכוונה שלהן להיכנס לשוק האנימציה. "ברור שיש בזה משהו מלחיץ, אבל זה גם מאוד מחמיא", הוא אומר. "יכול מאוד להיות שהגופים הגדולים כבר ביטלו את המיזמים הללו בגלל המשבר, ולכן יכול להיות שהמשבר דווקא מייצר לנו יתרון יחסי. לעשות פרק אנימציה בארה"ב עולה בין 150 ל-200 אלף דולר, ואילו אנחנו יכולים לעשות זאת ב-50 אלף דולר".
לא מתגעגע לטלוויזיה
שבוע לאחר שפורסם על הסכם הפשרה שלו עם קשת, לפיו יקבל על-פי הערכות כ-9 מיליון שקל, שנער לא מוכן להתייחס לפרטי ההסכם, ואפילו לא שש לדבר על טלוויזיה בכלל. נראה כי מבחינת שנער, שהיה אחד האנשים החזקים בתעשייה הטלוויזיונית, לדבר על טלוויזיה זה כמעט כמו לחזור אחורה. "גיליתי שיש חיים מחוץ לטלוויזיה", אומר שנער. יחד עם זאת, במהלך הראיון, כשניתן היה לשלב בין עיסוקו הקודם (הטלוויזיה) לבין עיסוקו הנוכחי (הווב), מסכים שנער להתבטא גם בעניין המסך הקטן. "כשהוקמה הטלוויזיה בשנות ה-50 היו כאלה שהספידו את הקולנוע. הגיעו הכבלים ואז אמרו, הברודקאסטרים ימותו. הגיע הווב ואמרו זה יקבור את הטלוויזיה, שום דבר מזה לא קרה. מה שכן קרה זה שכל מדיה התמקצעה. זה מה שקרה ויקרה לברודקאסטרים. בגלל ה-PVR למיניהם, האיכות והיתרון של הברודקאסטרים יהיה ב'לייב', זה יהיה הייחוד שלהם. לראות שידורים של כאן ועכשיו".
ניסיון החיים של שנער מעצב במידה רבה את האופן שבו הוא תופס את הסינרגיה שבין שתי הפלטפורמות - הטלוויזיה והאינטרנט. "האופן שבו גופי השידור הישראליים מסתכלים על הווב היא קצת אחרת מאשר כל ספק תוכן אחר", הוא אומר. "גופי השידור פוחדים לפגוע עסקי הליבה שלהם שנמצאים עדיין בטלוויזיה".
שנער מתגאה בעובדה ש"קשת" היא גוף השידור הראשון בישראל שהקים אתר אינטרנט. "בהתחלה כולם חשבו שזה מטורף ונטו לזלזל באינטרנט מתוך מקום של שחצנות", הוא נזכר. "אחר-כך החלו להשתמש בזה בתור פלטפורמה קידומית. במהרה הם הבינו כי החיבור בין שתי הפלטפורמות הוא יותר ממתבקש, ועכשיו כבר כולם מבינים שמדובר בפלטפורמות שמשלימות אחת את השנייה".
לגבי מודל הזוגות-זוגות שנוצר בארץ, שבו גופי השידור המובילים בארץ חברו לאתרי אינטרנט קיימים או הקימו שלוחה מקוונת, אומר שנער כי "בשלב הנוכחי נראה כי המודל הזה נכון, אבל במקומם הייתי מתחיל לייצר יותר תכנים שמוקדשים רק לאינטרנט. השאלה הגדולה היא האם בעוד 10 שנים תהיה משמעות למותג של הפלטפורמה, כלומר האם תהיה הבחנה בין ערוץ 2 למאקו כאשר ניתן יהיה לקבל את התכנים בכל פלטפורמה שהיא. אני לא בטוח שתהיה הבחנה כזו".
* האם תהיה לכך השפעה על האופן שבו מודדים רייטינג ומתמחרים פרסומות?
"המהפכה היא שאנשים לא צריכים טלוויזיה כדי לצפות בטלוויזיה. אם הם נחשפים לתוכן זה מה שחשוב, והרייטינג הטלוויזיוני לא משנה".
* ואי-אפשר בלי מילה אחת על המשבר בענף הפרסום. מה אתה חושב שיקרה בארץ?
"ברור לגמרי שכאשר תעשייה יושבת על קיצוץ תקציבי, היא תעשה את זה קודם כל במקום הכי קל, וזה בפרסום. יותר פשוט לקצץ 5% בתקציב הפרסום מאשר לפטר 50 עובדים. תקציבי הפרסום ירדו במהלך המשבר - גם ב-2009 וגם ב-2010. אולם, חשוב לזכור שיכול להיות שזו דווקא הזדמנות עבור תעשיית הפרסום באינטרנט. אפשר לקבל חשיפה גבוהה הרבה יותר באינטרנט, ה-CPM (עלות פר 1,000 חשיפות, נ"פ) באינטרנט הוא לא פרופורציונלי בהשוואה לטלוויזיה".
אולם, כמו רבים אחרים, גם שנער מסרב לפזר תחזיות של ממש. "העיתונות תיפגע וגם הרדיו", הוא מעריך, "אבל אני לא מאמין בבניית תוכניות עסקיות או בתחזיות, כי זה בנוי על כל-כך הרבה הנחות בעולם כל-כך משתנה".
"הרגולציה פשטה את הרגל באופן מוחלט"
אורי שנער לא מבין למה רוצים שהערוצים המסחריים יתנהגו כמו ערוץ ציבורי, בזמן שרשות השידור אינה ממלאת את תפקידה.
למרות ששנער כבר התנתק מתעשיית הטלוויזיה הוא לא יכול להתעלם מכך שהערוצים המסחריים נלחמים ברגולציה שהם בעצם התחייבו עליה במכרז, מכרז שגם הוא היה חלק ממנו. מה לגבי הרגולציה באינטרנט? "האינטרנט ישנה את עולם הרגולציה כיוון שאי אפשר באמת לעשות רגולציה ברשת למרות הניסיונות של שר התקשורת. זה לא הצליח בשום מקום בעולם למעט במשטרים טוטאליטריים. יש אנומליה גדולה בשוק הטלוויזיה בישראל בכך שמצפים מערוצים מסחריים להיות ערוץ ציבורי. תקציב רשות השידור הוא מיליארד שקל בשנה, במיליארד שקל ניתן לעשות מהפכה תרבותית מדהימה. אך בגלל שאין פה ערוץ ציבורי, למרות שאנו משלמים עליו, יצרו פה בן-כלאיים ודורשים מהערוצים המסחריים לא להתנהג רק כמסחריים. האנומליה הזו היא כמו לבקש ממישהו שהחליף את מינו להיות גם גבר וגם אישה.
"אנחנו מכירים הרבה אנשים שרואים את "האח הגדול" אך חסר להם את המשהו האמיתי שאין היום מי שיעשה אותו. זה פרדוקס פוליטי. כולם יודעים מה צריך לעשות אך לא עושים. מיליארד שקל של רשות השידור זה יותר מכל הכספים שיוצאים לתוכן על-ידי כל הזכיינים המסחריים יחד. מישהו פה השתגע. הייתי בסרט הזה, אני לא שם כרגע. צריך להסתכל על התמונה הגדולה ומישהו צריך לעצור את זה. אנו משלמים מס שקוראים לו אגרת רשות השידור ואנו רוצים את התמורה. תנו לזכיינים להתחרות במגרש המסחרי. הרגולציה פשטה את הרגל באופן מוחלט. לפני המכרז האחרון כולם אמרו שזה יהיה המכרז האחרון שיהיה בטלוויזיה, זה מין שקר מוסכם כזה שכולם מודעים לו".