לביורוקרטיה ולטופסולוגיה ברשויות המקומיות יצא כבר מזמן שם רע. אזרחים רבים שנקלעים למאבק מול רשות מקומית, חשים שלרוב, במובן של התשתם לפחות, ידה של הרשות על העליונה. הליכים מתמשכים, תשובות שניתנות לאחר חודשים או שנים, תורים מתארכים, טפסים רבים ומסובכים שצריך למלא, ומקרים רבים שבהם האזרח נותר תלוי באוויר - אלו מנת חלקם של רבים.
לעיתים, הדרך היחידה שנותרת לאזרחים למצות את זכויותיהם היא פנייה לבתי המשפט או לוועדות רלבנטיות שהוסדרו בחוק לטיפול בנשוא עניינם כדי לשים קץ לסחבת. אולם מתברר, שגם שם לא תמיד ימצאו מענה הולם לבעיותיהם. תמונה עגומה זו היא מציאות מרה של אזרחים רבים שפנו לוועדות התכנון והבנייה ברשויות המקומיות.
הסיטואציה: "האזרח הקטן" פנה לוועדה המקומית, או הגיע כבר לוועדת הערר לתכנון ובנייה לקבלת פיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה (המאפשר לבעל מקרקעין, או לבעל זכות בהם, לתבוע פיצויים מהרשות במקרה שבו נפגעו מקרקעיו עקב תוכנית שלא בדרך של הפקעה), זכה בפסק-דין לטובתו ונגד הרשות המקומית, אך הרשות מושכת זמן, מתחמקת ולא משלמת לו.
השאלה: כיצד הוא יכול לאכוף פסק-דין שלא הוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי? התשובה: אין דרך לעשות זאת. אין הוראה המאפשרת לו לפנות לגביית החוב דרך לשכות ההוצאה לפועל, והוא נתון לגחמותיה ולטוב ליבה של הרשות המקומית שחויבה לשלם לו. כך מתלוננים היום עורכי-דין העוסקים במקרקעין ובתכנון ובנייה, ונאלצים לנהל מלחמות עקובות מנייר כדי להשיג ללקוחותיהם את הכספים המגיעים להם על-פי פסק-דין של ועדות התכנון והבנייה מהרשות המקומית.
"לוועדות המקומיות ולוועדות הערר לתכנון ובנייה אין שיניים בכל מה שקשור לאכיפת פסקי-דין שלהן שניתנו לטובת האזרחים", אומר עו"ד פז רימר, ממשרד עוה"ד רימר, ארנון, פלדה, המתמחה במשפט אזרחי-מסחרי, בנדל"ן ובתכנון ובנייה. בשבוע שעבר פנה עו"ד רימר לשר המשפטים, דניאל פרידמן, בבקשה לתקן את העיוות הזה בחוק (ראו מסגרת). לדבריו, לקוחותיו עוברים מסע תלאות מפרך בטרם יראו את כספם. "הרשות המקומית לא משלמת את הפיצוי שנקבע, אין אפשרות לאכוף את פסק-הדין בהוצאה לפועל והלקוח נמצא מול שוקת שבורה. אנחנו, עורכי-דינו, משיגים לו את הכסף בקומבינות, באיומים, במכתבים, באמצעות פניות למבקר המדינה. אבל די נמאס להתקמבן. חייבים לתקן את החוק".
איך גובים את הכסף בלי קומבינות?
"במקרים קיצוניים פונים לבתי המשפט ומקבלים 'פסק-דין על פסק-דין'. זה ממש אבסורד. לוקחים את פסק-הדין של ועדת הערר או של הוועדה המקומית, מגישים תביעה בסדר דין מקוצר על סמך אותו פסק-דין לבית המשפט. הרשות לא יכולה להתגונן נגד זה, כי זה פסק-דין חלוט שהיא לא ערערה עליו, ומקבלים פסק-דין שניתן לאכוף אותו בהוצאה לפועל.
"בפועל, האזרח משלם סתם עבור עוד אגרה. מה קורה כשזוכים ב-25 מיליון שקל פיצוי, מי יכול לשלם אגרה על סכומים כאלה? אלה חלכאים ונדכאים שאין להם שקל להוציא לשמאי או לאגרה, אז העיריות מנצלות את זה. הן יודעות שהן יכולות לסחוב אותם עוד ועוד. אני משתדל לא להגיע עם הלקוח לבית משפט, כי אין לו את הכסף, אבל לפעמים אין ברירה והולכים לבתי משפט".
רימר מעריך, כי מדובר בפסקי-דין בהיקפים עצומים. "יש מאות מיליוני שקלים שאמורים להיות משולמים כפיצוי לאזרחים, וקיימות עשרות תביעות עומדות ותלויות שהיקפן הכספי מיליארדי דולרים. זה מקומם".
מה שעוד יותר מקומם בעיני רימר זה שהמצב עבור העיריות הפוך לגמרי. להן, יש אמצעי אכיפה נגד האזרח, מה שמייצר אפליה פסולה לטובת הרשות. "אם המצב היה הפוך והיו דוחים את התביעה של האזרח בוועדות המקומיות ובוועדות הערר, ופוסקים הוצאות לטובת העירייה, אז לעירייה יש כלים לגבות את החוב. היא רשאית וזכאית לפעול באמצעי אכיפה וגבייה כדי לגבות את המגיע לה. לאזרח הקטן אין לא כלים ולא משאבים פיננסיים להתמודד עם הרשות המקומית, לאחר שעבר מסכת משפטית קשה עד לקבלת פסק-דין בוועדת ערר, ולרשות יש. לגבי העירייה, פתאום לוועדות התכנון והבנייה יש שיניים. לכן אנחנו מתרעמים".
ביניים
גם מירי דונין, המייצגת מאות בעלי קרקע בהליכי תכנון ובנייה, מתרעמת על התופעה. לדבריה, "רשויות לא מכבדות פסיקה של ועדות תכנון ובנייה ומושכות זמן. אני פונה אליהן עם דרישה, נותנת שיערוך של הסכום ואומרת אנא שלמו, והם מושכים, מושכים, מושכים. הן אומרות זה בבדיקה, בטיפול, אנחנו ניפגש ועוד. זה משחק מבחינתן. במקרה של כל חייב אחר, ברגע שהוא לא משלם את יכולה להפעיל הוצאה לפועל, וגובים בדרך שגובים. במקרה של האזרח, בפועל יש לי פסקי-דין, אך בלי כסף. זה אבסורד וזה מתסכל, אבל איש לא עושה כלום, כי יש מי שמגן על השלטון המקומי".
מי מגן על השלטון המקומי?
דונין: "משרד הפנים, שלא עושה כלום כדי לשנות את חוסר השוויון בינם לאזרח. גם בתי המשפט לא מתייחסים בדרך-כלל אל הרשויות באופן שונה כשמגיעה אליהם תביעה לחייב אותן לשלם את הפיצוי על-פי פסק-דין של ועדות תכנון ובנייה. בתי המשפט לא אומרים להן 'אינכן בסדר, איך עשיתן את זה? מדוע גרמתן לאזרח להגיע לבית המשפט כדי לקבל את מה שמגיע לו?'. השופטים שומעים את ההגנות שלהן ונותנים, במקרה הטוב, פסק-דין לטובת האזרח. הם לא אומרים 'מה קורה פה? זה לא אמור להגיע לסיטואציה הזאת'. לא עושים דרמה מהסיטואציה".
צריך לעשות דרמה?
"כן. יש פה עיוות. יש לי עכשיו לקוחות שנמצאים בסיטואציה הזאת. לפני שנים הם שילמו היטל השבחה לרשות, ונקבע שמגיע להם החזר בסך 2 מיליון שקל. בזמנם הם לקחו מימון בנקאי, בסכום לא קטן, לתשלום ההיטל. עכשיו הודעתי להם שצריך ללכת להליך משפטי כדי לקבל את הכסף מהרשות. זה יימשך עוד שנה, במקרה הטוב, ובינתיים הם מוציאים עוד ועוד כספים. אם הם היו חייבים כסף לרשות, היא הייתה מיד גובה אותו. כשמגיע לאזרח כסף אנשיה לא משלמים, אבל כשמגיע להם כסף - הגלגלים נעים מהר מאוד, והם גובים את הכסף בדרכים שונות. אז ברור שצריך לעשות 'דרמה' כדי לתקן את זה".
ביניים
עו"ד אייל מאמו, שכיהן 8 שנים כיו"ר ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז המרכז ומוביל היום (ביחד עם עו"ד פורטן) את מחלקת הנדל"ן והתכנון והבנייה במשרד עוה"ד אגמון, לא חושב שצריך לעשות דרמה. "נכון שאין דרך להגיש פסקי-דין של ועדות התכנון והבנייה להוציאה לפועל, אבל אין הרבה מקרים שבהם בסופו של דבר האזרח לא מקבל את כספו. אני מכיר מעט מאוד מקרים שהגיעו לבתי המשפט".
'בסופו של דבר' זה מספיק טוב?
"להערכתי, יש עיכובים של כמה חודשים מצד הרשויות. זה לא כל-כך נורא. ישבתי 8.5 שנים כיו"ר ועדת ערר, דנתי בהמון תביעות פיצויים, ואני מכיר רק שני מקרים שהגיעו לבתי המשפט לצורכי גבייה. אנשים כותבים לרשויות ומדברים עם מי שצריך, עד שהם מקבלים את כספם".
לדברי מאמו, במקרים רבים הרשות אינה אחראית בלעדית לעיכוב. "זה יותר מורכב מסתם סירוב של הרשות לשלם. במקרים רבים, בתביעות פיצויים לפי סעיף 197 יש חובת שיפוי של מי שיזם את התוכנית. כשיש החלטה של ועדת ערר, הוועדה המקומית אומרת ליזם 'נא תשלם, כי התחייבת לשפות אותנו'. ואז מתחילה התחשבנות של היזם עם הוועדה המקומית על הנושא של היטל השבחה ונושאים אחרים.
"היזם אומר לוועדה, 'או.קי אני צריך לשפות, אבל אתם חייבים לי על תשלום יתר ששילמתי על עבודות פיתוח ועל היטל השבחה שגביתם' ועוד כל מיני דברים. מתחיל ויכוח בין היזם לוועדה המקומית, ולכן הוועדה - מסיבות אלה - מתחמקת מהתשלום או מעכבת אותו לאזרח עד שלא תדע כמה היזם ישלם לה".
עם זאת, ולמרות שאינו חושב שהמצב חמור כפי שסבורים הקולגות שלו, גם מאמו סבור שצריך לתקן את החוק, כך שיאפשר אכיפת פסקי-דין של ועדות התכנון והבנייה. "היום המצב לא ראוי. לא ראוי שאזרח ירדוף אחר כספו. צריך לתקן את החוק. זה תיקון פשוט. צריך לגרום לכך שיהיה פשוט יותר, נוח, קל ונכון לגבות את תשלום הפיצוי המגיע לאזרח לאחר שנפסק תשלום חלוט וסגור. *
"אנו נערכים למאבק ממושך. אין ברירה"
במכתב ששיגר עו"ד פז רימר לשר המשפטים בשבוע שעבר, קרא רימר לתיקון חוק ההוצאה לפועל וחוק התכנון והבנייה, כך שיאפשרו אכיפת פסקי-דין של ועדות התכנון והבנייה. "קיים אבסורד מהותי בעובדה שעל-פי הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הרשות המקומית היא גם הרשות השופטת, גם 'הגורם המפצה', גם הגורם המתכנן, גם אחראי על פרויקטים ארציים", כתב רימר והוסיף: "ייתכן ששורת המשפט אינה עולה בקנה אחד עם המונח 'צדק' , אך היא עולה בשורה אחת עם המונח שוויון - תיקון לאקונה זו בחוק, יוצרת דין אחד ושווה לאזרח מול הרשות".
לדברי רימר, זהו תיקון פשוט. "צריך להכניס להגדרה של בתי משפט והוצאה לפועל גם ועדות ערר לתכנון ובנייה, זה כל הסיפור".
עיתוי הפנייה לשר המשפטים, שבועיים לפני בחירות, בעייתי משהו, אך רימר סבור שהבעיה היא לא הבחירות הקרבות, אלא בעיה שורשית יותר. "הלובי של הרשויות המקומיות בגוף המחוקק, הכנסת, חזק, וניכר בהוראות החוק. מי הן העיריות? אלה ראשי ערים ומפלגות. הלובי הזה מנע כל הזמן את התפתחות סעיף 197, וביקש ללכת בכיוון של ביטול סעיף 197 כי הם ראו שהוא עושה להם נזק. מכיוון שלא הצליחו לבטל אותו, הם משתדלים למנוע את האכיפה של פסקי-הדין של הוועדות לתכנון ובנייה. עד שלא יקום מישהו אמיץ ויתקן את החוק, המצב יישאר כפי שהוא היום".
אז אתה לא מצפה ששר המשפטים יפעל לשינוי המצב בעקבות מכתבך?
"השר לא ישיב למכתב ולא יעשה דבר, ולא בגלל הבחירות. גם אחרי הבחירות הוא או מי שיחליף אותו, לא ישיב לי. מה שיקרה בסוף זה שנצטרך לפנות לבג"ץ, אבל גם בג"ץ לא יוכל לעשות כלום. אין לו סמכות להורות למחוקק לתקן את החוק. הוא יגיד להם 'תנמקו', 'תסבירו' וכו', אבל הלובי לא יעשה כלום".
אם גם בג"ץ לא יעזור, מה אתה מצפה שיקרה בעקבות פנייתך?
"אנחנו מצפים לעשות גלים ורעש, כך שהלובי של העיריות יתחיל לרחוש ואנחנו ניצור את הלובי הנגדי של כל אלה שהגישו תביעות במיליארדי שקלים, וננסה למצוא את הדרך לסדר את זה. אנחנו נערכים למאבק משמעותי בעניין הזה. אין לנו ברירה".
לדברי רימר, המצב המשפטי היום, המחייב בעל דין שזכה בהחלטה חלוטה של ועדה מקומית או ועדת ערר לפנות לבית משפט מוסמך ולשלם שוב אגרה למדינה - למרות שבגין אותה תביעה שילם כבר אגרה במועד פנייתו לגוף המעין-שיפוטי הדן בנושא, ועדת התכנון והבניה - הוא בלתי נסבל.
רימר רומז במכתבו לכיוון נוסף שאליו המאבק עומד להתרחב: הזירה הייצוגית. "תשלום כפל אגרות, שבו מחויב האזרח, יוצר אבסורד שיפוטי ואף פתח לתובענה ייצוגית נגד המשיבה בעניין השבת תשלום כפל אגרות בגין אותה תביעה", כתב רימר בפנייתו לשר. לדבריו, "זה רמז שיבינו מה אנחנו הולכים לעשות בהמשך. הם יחזירו את כל הכסף שהאזרח שילם סתם".
ייתכן שהבעיה תיפטר הרבה יותר מהר ממה שחשב רימר. לדברי עו"ד ענת בירן, ממשרד טויסטר, בירן, יגנס, "בהצעת החוק לתיקון מספר 90 לחוק התכנון והבניה ישנו תיקון, שלפיו תינתן האפשרות לאכיפת החלטות ופסקי דין של ועדות הערר לתכנון ובניה בלשכות ההוצאה לפועל".