עזבו את החישובים

עם הספר נהפך לעם-חשבון: מחשבים סיכויים קואליציונים במקום להקשיב לאינסטיקנט

אנחנו עם הספר? אנחנו עם המתמטיקה. קשה לפגוש היום אדם, גבר או אשה, מכל עדה, מקצוע ומיקום גיאוגרפי, שאינו מחשב חישובים מתמטיים מסובכים. אומרים לך, למשל, כך: "האמת, אני חושב שפלוני הכי מתאים, אלא מה?" וכאן מתחילים החישובים הקשורים לסיכויי הקמתה של קואליציה כזאת או אחרת ומובילים לפעמים לתמיכה במועמד אחר, גם אם הוא פחות ראוי בעיני מחשב החישובים.

על מה מסתמכים החישובים? נתונים של ממש אין. מה שיש אלה ניחושים והשערות - מה שקרוי סקרים. אנשים משונים: אומרים שלא מאמינים לסקרים, יודעים שהם אינם אמינים אבל ממשיכים להסתמך עליהם כאילו היו מדע מדויק.

נתון משני נוסף הוא "התחיבויות" העומדים לבחירה. איך יודעים עם מי יילך נתניהו, למשל? על סמך "הוא אמר". כלומר, הוא הצהיר "מפורשות" שאהוד ברק יהיה אצלו שר הבטחון? אז ברור שהוא יעדיף את העבודה על קדימה ואם כך, אז... וכו'. ציפי לבני, למשל, לא תלך עם ש"ס כי כך היא אומרת ואז לא יהיה לה מספיק ... והיא תזדקק למנדטים של ... וכו' וכיו"ב.

אם הציבור היה בן אנוש, כלומר אדם בשר ודם, היה צריך לשלוח אותו לבדיקות דחופות של הזכרון. באמת, כמה פעמים זה צריך לקרות כדי שהראש יתפוס שאין כל משמעות למה שנאמר בטרם הקמת קואליציה? נתניהו מעדיף את ברק? רק אם זה יהיה יותר נוח להקמת קואליציה. ואם לא, אז הוא יעדיף כל גורם אחר שיסייע למטרה זו.

כך תנהג גם לבני, אולי פרט לש"ס שלדרישותיה סירבה להיעתר כאשר הוטל עליה תפקיד הרכבת הממשלה. אבל לגבי כל השאר - הכל פתוח. כי לפני הבחירות אפשר לאמץ או לפסול כל מפלגה שהיא, אחרי הבחירות זה כבר עניין של החישוב האמיתי, הקואליציוני, כפי שאנחנו יודעים, כפי שאנחנו צריכים כבר לזכור.

מה המסקנה? עזבו אתכם מהחישובים למי כדאי להצביע כי ממילא אין לדעת מראש. לכו על התחושות והאינסטינקטים שלכם, הפעילו מחשבה עצמאית ותחליטו למי ראוי להצביע. כי בסופו של יום, המועמד הראוי הוא גם המועמד הכדאי. *