קבוצת
אלרוב , שבשליטת אלפרד אקירוב, מבקשת מבית המשפט המחוזי בתל-אביב לבטל את פסק הבורר שחייב אותה לשלם לרשת הילטון העולמית כ-20 מיליון דולר, וזאת בשל ניגוד עניינים לכאורה בו היה מצוי הבורר, עו"ד ד"ר רלי לשם.
בבוררות נקבע כי קבוצת אלרוב הפרה הסכם ניהול למלון היוקרתי "מצודת דוד" (לשעבר הילטון ירושלים). האיבה בין אקירוב להילטון לא נעלמה גם בדיוני הבוררות, כשאקירוב אמר: "המלון הזה יישרף ולא יהיה בידיים של הילטון". אקירוב לא חסך באמצעים, ולשם ביטול הגזירה שכר סוללת עורכי דין מרשימה: עוה"ד פיני רובין ועופר צור ממשרד גורניצקי, ועוה"ד רם כספי וגד טיכו.
בבקשת הביטול נטען כי רק אחרי הבוררות התגלה לאקירוב שמשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין ושות', בו משמש הבורר כשותף בכיר, ייצג חלק מהקונסורציום שמימן את עסקת רכישת רשת הילטון על-ידי קרן בלקסטון והזרים למעלה מ-20 מיליארד דולר.
לטובת הקונסורציום (שהפך נושה ברשת הילטון), נרשמו על-ידי משרד מיתר שעבודים בישראל על נכסים, כספים וזכויות של חברות מקבוצת הילטון העולמית, שהבוררות נגעה בעניינם.
לטענת אלרוב, ללקוחות שייצג עו"ד קליף פיליג, שותף בכיר במשרד מיתר, היה אינטרס בטובתה ובחוסנה של הילטון (כדי שתוכל להחזיר את המימון), ולפיכך לשם היה נתון בניגוד עניינים - אשר לו נודע לאלרוב בזמן אמת, היא היתה מבקשת להחליף את הבורר.
אלרוב טוענת כי עצם הפרת החובה לגלות את ניגוד העניינים - די בה כדי להצדיק את ביטול הפסק. "קטר הבוררות נוסע על פסי ההסכמה", ומקום בו נפגמת ההסכמה (בשל אי-הגילוי) עוצר הקטר מלנסוע, שכן "מסילת ההסכמה אינה קיימת עוד בפניו", טענה הקבוצה. כן נטען כי לא ייתכן שרשת הילטון לא ידעה על מצב עובדתי זה.
אלרוב טוענת לעילות בטלות נוספות, ובין היתר שקביעת הבורר ביחס לתקופת הזמן ל"פיצויי קיום" שאינה מעוגנת בחומר הראיות ואף מנוגדת לו, עבורה נפסקו פיצויי קיום להילטון (10 שנים) בנויה כולה על "הערכה" בלתי מנומקת המנוגדת לחומר הראיות. לטענתה, הבורר חרג מסמכותו כשפסק להילטון פיצויי קיום גם עבור השנים 2001-2005 למרות שהילטון ויתרה על קבלת סעדים בגין שנים אלה. (ה"פ 3/09).