המשבר הכלכלי החריף גרם בין היתר לשינוי קיצוני ביחס של שוק ההון לאג"ח הקונצרניות. ממכשיר פופולארי בשנות הגאות, כזה שכל חברה חייבת שיהיה לה, הפכו איגרות החוב לעול על צווארן של חברות רבות.
השנים שלפני המשבר היו אלה שבהן גילו חברות רבות את הדרך הקלה והזולה להגדלת היקף האשראי שלהן, ובאמצעותו גם את היקף פעילותן. בעידוד החתמים שניהלו את הגיוסים תמורת עמלות שמנות, יצאו החברות למסע גיוסים באג"חים, ונראה כי לא תמיד הפנימו שבסופו של דבר הן גם יצטרכו להחזיר את הכסף.
חלקן גם לא לקחו בחשבון כי האקלים הכלכלי עלול להשתנות ולהקשות עליהן בסופו של דבר לעמוד בתשלומים. כך, היו חברות שגייסו כספים גם אם הן לא היו זקוקות להם ליעד מוגדר. יש גם חברות שאפילו לא השתמשו בכל הכסף שגייסו, והוא רק שוכב אצלן וצובר תשלומי ריבית.
איגרות החוב, שגויסו בעיקר בשנים 2006-2007, הן לטווח של מספר שנים, כך שבשנתיים הקרובות צפויות אג"ח רבות להתחיל ולהיפרע. סך היקף הפירעונות בשנים אלו אמור לעמוד על 35 מיליארד שקל, אולם דווקא תקופה זו אינה פשוטה להחזר חוב. מחנק האשראי מקשה על מיחזור החוב, וההאטה בעסקים משבשת את התוכניות לרווחים ולתזרים המזומנים, עליהן הסתמכו החברות כמקור להחזר התשלומים.
אבל יש גם חברות אחרות. כאלו שעמדו בפיתוי והחליטו שלא לגייס אג"ח. מבדיקת "גלובס" עולה כי ל-225 חברות בשוק ההון אין אג"ח. מה שאומר שלכשני שלישים מהחברות בבורסה כן יש מחויבות אג"חית.
החברות הללו יושבות להן כעת בצד כשהן רגועות באופן יחסי, ורואות כיצד רבות ממתחרותיהן נאנקות תחת עול תשלומי האג"ח. "המוטו בשוק ההון הוא לגייס כשאפשר ולא כשצריך", מסכים ריצ'י ריכטמן, מנכ"ל חברת קליל, העוסקת בייצור מוצרי אלומיניום. "הבעיה היא שכשמגייסים כסף רק בגלל שאפשר, לא תמיד משתמשים בו בצורה מושכלת", הוא מסביר מדוע קליל לא גייסה כספים בתקופת הגאות.
מקיצוניות לקיצוניות
בשנת 2002 הנפיקה קליל אג"ח בהיקף של 30 מיליון שקל. בשנה שעברה היא יכלה למחזר את החוב, אך בצעד חריג העדיפה לפרוע אותו ולא לגייס מחדש.
*מדוע פרעתם את החוב ולא מיחזרתם אותו?
"לקליל היו תכניות להתפתחות, שבמהלך השנים התבררו כלא נכונות. החלטנו להתמקד בעסקי הליבה של החברה, ולכן לא היינו זקוקים לגייס אג"ח חדש".
ריכטמן, שרואה כעת איך חברות אחרות מתקשות לעמוד בתשלומי האג"ח, שבע רצון כמובן מכך שהוא לא נקלע למצב כזה. "תדמית החברה והמותג חשובים מאוד לכל חברה. אני מאמין שידיעות על חברות המתקשות לעמוד בתשלומי החוב מסבות לחברה נזק", הוא אומר.
חברת או.אר.טי מהווה דוגמה קלאסית לחברות שפרחו בתקופת הגאות האחרונה. החברה עוסקת בפיתוח ושיווק מוצרים אלקטרוניים לניהול ציי רכב ומוצרי תדלוק, ופעילה בשווקים המתעוררים ובמיוחד במזרח אירופה, שהייתה מאוד אופנתית עד למשבר. אולם למרות זאת או.אר.טי לא גייסה באמצעות אג"ח בשוק ההון.
"יכולנו לגייס בתקופת הגאות", אומר סמנכ"ל הכספים של החברה, חמי שטרהל.
"לחברה שלנו היה סיפור קלאסי שקל למכור למוסדיים. הכסף באופן כללי היה זמין, בטח עבור חברה כמונו שפועלת בשווקים מתעוררים, שנהנים מגידול בביקושים. היה קל להדליק כל משקיע פוטנציאלי ויכולנו לגייס בקלות ובשערי ריבית נמוכים. היו פיתויים וחיזורים ונאמר לנו שכדאי לנו לגייס, אבל החלטנו שלא".
*מה גרם לכם לקבל את ההחלטה הזאת?
"העדפנו לא לגייס מכמה סיבות, כאשר הסיבה המרכזית היא שיש לנו מספיק מזומנים. בדיעבד, אנחנו יודעים שזו הייתה החלטה נכונה, כי היום צריך להתחיל לפרט תרחישים שונים למחזיקי האג"ח. בנוסף, אנחנו גם לא נתונים לקפריזה של חברות הדירוג, שמורידות עכשיו דירוגים בחדות. יש לנו תזרים טוב מפעילות החברה, ובזכות זה יש לנו גישה מצוינת לבנקים".
*קפריזה של חברות הדירוג? למה אתה מתכוון?
"במשך תקופה ארוכה חברות הדירוג התנהגו כאילו הכל בסדר, ועכשיו פתאום הכל לא בסדר. בגלל שחברת הדירוג מקבלת שכר טרחה מהחברה, היא רצתה להאמין שכל מה שהמנהלים מספרים לה הוא נכון. עכשיו, כשמתברר גודל המשבר, מורידים פתאום בחדות את הדירוג. הייתה תגובה קיצונית בתקופת הגאות וגם כעת יש תגובה קיצונית. ההתמודדות עם הדירוגים ומחזיקי האג"ח, מסיטה את המחשבה והמיקוד של המנהלים".
למה הבן של השכן נוסע בג'יפ?
בדיעבד, קל לומר היום שלא היה צריך לגייס סתם כספים ולהתמנף, אך בתקופת הגאות זה לא היה טריוויאלי, כאשר החיזורים מצד החתמים לצאת להנפקה היו פעמים רבות אגרסיביים למדי.
"בתקופה העליזה פנו אלינו חתמים וחיזרו אחרינו. אמרו: 'מגייסים כשאפשר ולא כשצריך'", אומר שטרהל. "יש תמיד אנשים שדוחפים אותך", מוסיף ריכטמן. "ובאיזשהו שלב היינו בהכנה להנפקה. מי שלא היה ממונף היה לא IN. לשמחתי, מתוך האופי שלנו, שהוא שמרני, לא נענינו לחיזורים".
*לא הרגשתם שאתם מחוץ לעניינים?
" לפעמים זה היה קצת מציק. מדגדג לך לעשות כמו מה שחברות אחרות עושות, אבל זה בערך כמו לשאול למה הבן של השכן מרשה לעצמו לנסוע בג'יפ. בטווח ארוך, עשינו החלטה נכונה".
בעיית המינוף עימה מתמודדות חברות רבות אינה קשורה רק בהיקף האשראי שהן נטלו על עצמן אלא גם בסוג הנושה. אם הבנקים מגלים בדרך כלל סובלנות כלפי חברות טובות שנקלעו לבעיה תזרימית זמנית, הרי שבשוק ההון הכללים נוקשים יותר. מועדי תשלום האג"ח קבועים, וכדי לשנותם יש לעבוד מול עשרות מחזיקי האג"ח ולהגיע עימם להסכמות.
"רקפת רוסק עמינח, מנהלת החטיבה העסקית בבנק לאומי, אמרה פעם שכשיש בעיה עם חברה נכנסים לחדר סגור ומדברים. בתחום האג"ח אין כל-כך עם מי לדבר ולחשוב על פתרונות", אומר ריכטמן. "בבנקים אתה עובד מול גוף שאתה מכיר לאורך שנים ולשניכם יש אינטרס שהעסק יהיה חי ולא מת. לבנקים עצמם נוח יותר לעבוד איתך כשהם יודעים שאין להם נושה נוסף", הוא מוסיף.
"חוב לבנק עדיף ברוב המקרים על פני חוב לשוק ההון", אומר אחד המשקיעים המוסדיים. "אם יש שתי חברות דומות עם אותו היקף חוב, אחת לבנק והשנייה לשוק ההון, החברה עם החוב לבנק נמצאת ככל הנראה במצב טוב יותר, מכיוון שהיא גמישה יותר במועדי התשלום. מנגד, היתרון של החברה בעלת החוב לשוק, הוא שבמרבית המקרים אין לחוב שעבודים".
שטרהל וריכטמן מציינים כי לאחר שעמדו בלחצים מול שוק ההון בתקופת הגאות, היום הם מקבלים מהפעילים בשוק קרדיט על המינוף הנמוך שלהם. "אנחנו מקבלים תגובות אוהדות בשוק, גם בגלל רמת המינוף שלנו. היום מעדיפים בשוק ההון גופים פחות ממונפים", אומר ריכטמן.
"אני מקבל תגובות טובות. אני גם מהבודדים שמסתובבים היום בסיטי של תל אביב, כל השאר מתחבאים במקלטים", מוסיף בחיוך שטרהל. "היום משקיעים מעריכים יותר את הפעילות הריאלית, ואת ההתנהלות השמרנית והזהירה המתבטאת גם ברמת המינוף".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
