הדיון המשפטי ביחס לאמינותו של ה"ינשוף" - מכשיר גרמני בשם 7110Alcotest, המשמש את המשטרה למדידת שיעור האלכוהול בדמם של נהגים - יצר בחודשים האחרונים לא מעט כותרות. השבוע הכריע בית המשפט העליון שהמכשיר אמין, ובזאת לכאורה הסתיים הוויכוח: הנהגים ימשיכו לנשוף, רישיונות ימשיכו להיפסל, ומכוניות ימשיכו להיות מוחרמות. תחקיר G מעלה תהיות בנוגע להתנהלות המשטרה בהיבט אחר: רכישת המכשיר ללא מכרז ובמחיר מופקע. המשטרה, שהתבקשה להסביר את גודל הפער - בהיקף של מאות אלפי שקלים - בין מחיר הינשוף לבין המחיר ששולם, ולאן נעלם הכסף הציבורי, בוחרת להתחמק: "אנחנו לא פותחים כאן בדיאלוג".
הוצאות מיותרות?
את המכשירים הראשונים רכשה המשטרה בעקבות מכרז שנערך ב-1998, שבו זכתה "עמוס גזית", יבואנית הינשוף. עד 2005 הסתפקה המשטרה בעשרה מכשירים. באותה שנה הוחלט באגף התנועה להכפיל את מספרם.
ב-18 בינואר שלח סגן ניצב יחיאל בן-יאיר, ראש מדור מכשור באגף, מכתב לוועדת המכרזים: "לאחרונה, עם התגברות תופעת הנהיגה בשכרות, ומאחר שעבירה זו גובה קורבנות רבים בכבישים, הוחלט להרחיב את מערך המכשירים ולעבותו". בן-יאיר הוסיף שנבנה מערך תחזוקה והכשרה, ופירט סיבות נוספות שבגינן ביקש את אישור הוועדה לרכוש עשרה מכשירים בהליך פטור ממכרז. הוועדה אישרה את הבקשה, שכללה גם סכום: 700 אלף שקל (כ-12,370 אירו למכשיר, לפי השער באותו היום).
שנה לאחר מכן, ב-11 בינואר 2006, נחת על שולחן הוועדה מכתב זהה: שוב סיפר בן-יאיר ש"לאחרונה" מתגברת "תופעת הנהיגה בשכרות", וש"צורך מבצעי דחוף" מחייב רכישת עשרה מכשירים נוספים בהליך פטור ממכרז. העלות הפעם: 800 אלף שקל (כ-14,140 אירו למכשיר). ב-3 ביולי חזר על עצמו הטקס, כשהפעם מבקשים פטור ממכרז לשישה מכשירים ב-400 אלף שקל (11,914 אירו למכשיר). הבקשות אושרו.
דובר את"ן, דורון בן-אמו, אומר שמחיר הרכישה בפועל עמד על 67-68 אלף שקל למכשיר. מסמך משטרתי פנימי מזכיר סכום של 75 אלף שקל, הכולל גם בלון כיול.
לסכומים הללו יש מן המשותף: הם גבוהים במידה ניכרת ממחיר המכשיר לפי עדות היצרנית ולפי עדות היבואן. בדצמבר האחרון, במסגרת משפט של נאשמת בנהיגה בשיכרות, זומן להעיד ד"ר יורגן זוהייש, מנהל בכיר ביצרנית הגרמנית "דרגר". הסנגור, עו"ד דוד קולקר, שאל אותו למחיר המכשיר. זוהייש השיב: "יש הבדל בין מדינה למדינה (...) המחיר נע בין 2,500 ל-3,000 אירו, ומגיע אפילו עד 5,000 אירו". כמה ימים אחר כך, בתיק נגד נאשמת אחרת, המיוצגת על-ידי עו"ד ערן בן-עמי, זומן לעדות נציג היבואן, רענן כץ. הוא העיד שהמשטרה רוכשת את המכשיר ב-30 אלף שקלים.
דובר אגף התנועה במשטרת ישראל אומר בתגובה ש"לא ידוע לנו מהיכן נוטל העיתון את המידע לגבי מחיר המכשיר", ולדבריו, לטענה "אין כל אחיזה במציאות". כשביקשנו להבהיר כי המידע מתבסס על עדות המוכרים, ענה הדובר: "אנחנו לא פותחים כאן בדיאלוג".
המלצה למכרז*
בכך לא מסתיימות התמיהות. ממסמכי ועדת המכרזים עולה שכבר לפני שלוש שנים הבינו שם שיש לבחון יציאה למכרז חדש. כשהוועדה העניקה את הפטור ממכרז, בינואר 2006, היא ביקשה "להסב את תשומת לב אגף התנועה לכך שיש לבדוק את מצב השוק באשר למכשירים אלה, על מנת להיערך לקראת רכש עתידי". כשהעניקה אישור פטור נוסף ביולי כבר הייתה הוועדה חריפה יותר, וציינה שהיא "מורה לאגף התנועה להיערך לקראת יציאה למכרז חדש", או לפחות "לסרוק את השוק על מנת לבחון אם יש יותר ממכשיר אחד" העונה לדרישות.
בפועל, מכרז חדש לא פורסם, וב-2007 רכשה המשטרה 15 מכשירים נוספים. האם התבקש פטור נוסף והאם הוצגו בפני ועדת המכרזים בדיקות שוק, כפי שנדרש? לא ברור. החומר שנמסר לעו"ד קולקר במסגרת ההליכים לא הכיל בקשות מ-2007 ואילך.
הערפל סביב עסקות המשטרה רק מתגבר על רקע עדותו של זוהייש: המשטרה טוענת שלא רכשה כלל מכשירים ב-2008, ואילו זוהייש העיד כי המשטרה רכשה ב-2008 מכשירים ש"אפשר לספור (...) על כף יד אחת". בחוות דעת לבית המשפט ציין זוהייש שדרגר מכרה לישראל 48 מכשירים, ואילו מהמשטרה נמסר השבוע שנרכשו 44. כשקולקר ביקש הסבר, אמר נציג המשטרה: "כתוב ישראל ולא משטרת ישראל". עודד גזית, מנכ"ל היבואנית, אמר השבוע ל-G שהחברה מוכרת את המכשיר רק למשטרה.
המכשיר לא נבדק בישראל
נימוק מרכזי בבקשות את"ן לפטור ממכרז נגע לעבודה הרבה שהושקעה-לכאורה בהכנסתו לפעילות מבצעית. זו, כתב בן-יאיר, "הייתה כרוכה בתהליך ארוך ומייגע שנמשך כשנתיים", ושבמסגרתו הותאם המכשיר לתקנות הישראליות. איזה תהליך בוצע? בנובמבר האחרון תושאל כץ על-ידי קולקר בתיק אחר.
קולקר: "האם קיבלתם מהמדינה דרישה מסודרת וכתובה להתאים את המכשיר לרגולציה שהיא?"
כץ: "לא שאני זוכר".
קולקר: "לכן לא ביצעתם התאמה לשום רגולציה".
כץ: "לשום רגולציה ישראלית".
בשלב זה הפנה אותו קולקר למכתבו של בן-יאיר.
כץ: "את השאלה יש להפנות לסנ"ץ בן-יאיר".
לאחר זכיית גזית במכרז התקיימו פגישות בעניין התאמתו לדרישות ישראליות, בהשתתפות כץ, זוהייש וטוקסיקולוג מטעם משרד הבריאות, אך איש לא בדק את המכשיר. ביולי 2007 אישר שר התחבורה שאול מופז את המכשיר (אישור שהתעכב עקב כשל טכני), ובהודעת משרדו נטען שהמכשיר "עבר בדיקות מחמירות וניסויים רבים בארץ ובעולם, והתגלה כמכשיר אמין ויעיל ביותר". אלא שלפני כשנה פסק בית המשפט לתעבורה בירושלים כי המשטרה הסתמכה על מוניטין דרגר: "(*) המכשיר מעולם לא נוסה בישראל, מעולם לא נבדק בישראל על-ידי כל גוף, ואין מכון ישראלי שנתן לו הכשר". לאחרונה קבע בית המשפט לראשונה כי עו"ד בן-עמי יקבל את המכשיר לבדיקה.
מהמשטרה נמסר שאחרי המכרז נמשכה ההתקשרות עם גזית, "לאחר אישור ועדת המכרזים לפטור ממכרז ועל-פי התקנות". מדרגר נמסר ששאלות לגבי מחיר המכשיר יש להפנות לגזית. מנכ"ל גזית הפנה בעניין לכץ, אולם הוא שוהה בחו"ל ותגובתו לא התקבלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
