בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי אדם שנפגע בעת שנתלה על רכבו, בניסיון למנוע את גניבתו, יוכר כנפגע תאונת דרכים.
יעקב בלבן, חקלאי מגוש-קטיף, הגיע למשתלה בטירה לצורך מכירת שתילים. הוא החנה את הטנדר בכניסה למשתלה ונכנס אליה. בשלב מסוים הבחין כי גנב נכנס לרכבו. בלבן רץ לעבר הרכב, פתח את הדלת האחורית ונתלה עליה. הנהג-הגנב החל בנסיעה פראית "בזיגזג", וכעבור 150 מטרים נפל בלבן מהרכב ונפצע באורח קשה.
מאחר שהאירוע התרחש בזמן העבודה, הוא הוכר על-ידי הביטוח הלאומי כנפגע תאונת עבודה ונקבעה לו נכות של 76%. באמצעות עו"ד שלמה ברקוביץ הוא תבע את תאגיד קרנית, מאחר שהגנב לא נתפס על-ידי המשטרה וזהותו לא היתה ידועה. קרנית טענה כי לא מדובר בתאונת דרכים, משום שלפי החוק "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו - ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
השופטת דליה גנות קבעה כי הגנב לא התכוון לפגוע בגופו של בעל הרכב. "נסיעת הגנב כאשר התובע תלוי על דלתו האחורית של הרכב ארכה שניות ספורות, וסביר להניח כי בשניות אלה לא יכול היה הגנב לחשוב בצורה מושכלת והגיונית, ולא יכול היה להחליט כי הוא מעוניין לפגוע בגופו של התובע".
לכן, קבעה, לא ניתן לקבוע כי הגנב התכוון לפגוע בגופו של בלבן. היא הוסיפה כי "המעשה המכוון" היה גניבת הרכב, וזו גם היתה כוונת הגנב, וכל שאר האירועים היו טפלים לכך.
העליון טרם הכריע בבקשות רשות ערעור שהגישה קרנית על ההחלטה. (ת.א. 2163/06).