החיבור בין אדריכלות לאנרגיה סולארית נוצר מהרגע בו התחיל האדם לבנות את סביבת מגוריו. האנרגיה הסולארית משמשת למגוון רחב של צרכים, חלקם טריוויאליים כמו חום ותאורה, וחלקם מיוחדים יותר כגון יצירת אווירה ואפילו תחזוקה.
ביולי 2008 הצטרפה ישראל למועדון ההולך וגדל של מדינות התומכות, ע"י חקיקה וסבסוד, בייצור חשמל באמצאות תאים פוטו-ולטאים במטרה לספק חלק מדרישות האנרגיה. חוק זה מאפשר לכל מי שברשותו מיתקן לייצור חשמל מאנרגיה סולארית למכור אותו לחברת חשמל, במחיר הגבוהה פי 4 ממחיר החשמל לצרכן.
לכאורה מדובר בטכנולוגיה נוספת המצטרפת לשורה ארוכה של "טכנולוגיות ירוקות" (בידודים טרמיים, מים אפורים, ארובות אוורור...) שיכולות לאפשר לנו לתכנן בצורה יותר ברת קיימא, ברם בניגוד לשאר המערכות שהוזכרו יש לטכנולוגיה הזו נוכחות ויזואלית מאוד דומיננטית. נוכחות זו דורשת תכנון מקדים כדי שזו תעניק למבנים ערכים אדריכליים נוספים בתחומים של שקיפות חומר מירקם ועוד; וכדי למנוע ממערכות אלו להפוך להיות מטרד ויזואלי.
רב הפרויקטים המוקמים כיום בארץ מתמקדים בהנחת פנלים מסוג PV על גגות קיימים. זו שיטה פשוטה, מהירה וזולה, ואיננה דורשת מיומנות טכנית או רמה טכנולוגית גבוהה; בתחום הזה קיימת תנופה אדירה, אך מנקודת מבט אדריכלית הוא מעניין הרבה פחות, והפוטנציאל האסטטי שלו מוגבל ביותר.
למרות שפע השמש, התמריצים הכספיים, ההתעניינות הרבה מצד מתכננים ולקוחות והחיפוש המתמיד אחר המונח אדריכלות ישראלית, נמצא השימוש ב PIBV (מודולים סולאריים המשולבים במבנה) עדיין בחיתוליו.
הפוטנציאל בתחום זה הוא אדיר: ניתן לשלב את הטכנולוגיה הזו בכל תחומי המעטפות והשכבות הכפולות שהולכים ומתפתחים במהירות, בשימוש חכם ניתן גם להוזיל את עלויות הבנייה (ע"י מכירת החשמל שהקירות מייצרים) וגם את הוצאות התפעול של הבניין (שיפור הבידוד, הסעת אוויר, חימום וקירור מים). תיאורטית מדובר בשילוב מנצח: גם שומרים על הסביבה, גם נותנים למבנים איכויות אדריכליות וגם עושים כמה גרושים מהצד, אך תיאוריה לחוד ומציאות לחוד.
פרויקט של בנייה סולארית בנפח גדול דורש חזון, נחישות ואורך נשימה: צריך להתגבר על מכשולים רבים, החל ממשוכות ביורוקרטיות דרך סוגיות מימון - קיים חשש בגופים הפיננסים הגדולים מלהיכנס לפרויקטים שמשך ההחזר שלהם הוא כ-10 שנים. חוסר ניסיון של חברות הבנייה בהקמת מערכות כאלו, וכלה בסוגיות תפעול ואחזקה של המערכות לאורך שנים ארוכות.
לסיום, וכיוון שאנו עוסקים באספקטים התכנוניים של הטכנולוגיה הזו, נציין את "דילמת היופי"; המטרד הוויזואלי של נוף הגגות, המעוטר בערב רב של אנטנות ודודי שמש, כבר הפך לסימן היכר של האדריכלות הישראלית. שטח הפנים של מערכות האנרגיה הסולארית גדול פי כמה, ולכן יש לתכנן היטב את הנראות שלהן. ניתן להצניע את המערכות ע"י מעקות גג וחיפויים, אך ניתן בהחלט גם להשתמש במאפיינים הוויזואליים הייחודיים של הפנלים: צבעוניות, צורה, חזרתיות וכו', להשתמש בהם כאלמנטים עיצוביים שיכולים להוסיף יופי וייחוד למבנים ולהשתמש בתכונות אלו כמנוף נוסף לקידום ופיתוח התחום בארץ. כך או כך, סוף מעשה במחשבה תחילה. *
הכותב הוא אדריכל מחברת Sunday.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
