גידרת את המפעל? תשלם ארנונה

להבנתנו, ההכרעות שניתנו הן כולן בעלות משמעות כבדה לכיסי הנישומים ורווחה גדולה לרשויות המקומיות. בין היתר עסק פסה"ד פעם נוספת בסוגיה הפרוצדוראלית של ההבחנה בין סמכויות ועדות הערר ובתי המשפט המינהליים.

בנוסף, פסה"ד עסק בהגדרת "רחוב" הפטור מארנונה, בסוגיית הפטור הקבוע בסעיף 274 לפקודת העיריות (נוסח חדש) למתקני תשתית ובסוגיית אופן חיוב מיכלים עיליים גדולי מידות. בכל השאלות נדחתה עמדת החברה והתקבלה עמדת הרשות המקומית.

אנו נתמקד בהכרעה משמעותית נוספת בפסה"ד, העוסקת בכל הנוגע לחיוב ואי חיוב שטחי קרקע שלא נעשה בהם שימוש מהותי. מהפרק העובדתי עולה, שפסה"ד עסק במתחם גדול של תשתיות שמחזיקה החברה בקרית טבעון. במתחם ממוקמים מיכלים רחבי היקף המשמשים לאחסון דלקים ושמנים. בין המיכלים ישנם שטחי קרקע נרחבים, והכל מוקף בגדר.

החברה טענה לכל אורך ההליכים, החל מוועדת הערר ועד לבית המשפט העליון, כי שטחי קרקע שאין בהם שימוש מהותי אין מקום לחייבם בארנונה כללית. מאחורי הטענה עומדת פרשנות המונח "קרקע תפוסה". בפקודת העיריות מוגדרת קרקע תפוסה כקרקע שמחזיקים בה ומשתמשים בה שלא יחד עם בניין. בית המשפט העליון, בין היתר בפרשת דשנים הנודעת, קבע כי כדי שיוטל חיוב בגין קרקע תפוסה יש לעמוד בשני התנאים של החזקה ושימוש, במצטבר. בהתאם, טענה החברה כי מאחר ולא נעשה שימוש פוזיטיבי בקרקע, אין בסיס להטלת חיוב.

משוכה משמעותית איתה נאלצה החברה להתמודד היתה הקביעה שנעשתה בפסה"ד בברם 6239/04, רפא"ל בע"מ נ' מועצה מקומית קרית ים, לפיה גם מניעת שימוש מאחרים כמוה כשימוש המבסס חיוב. בפסק דין רפאל עסק בית המשפט העליון במתחם של חברת רפאל אשר הינו מוקף גדרות. אין מדובר בגידור שנועד לשמש רק לצורך תפיסת חזקה והפרדת השטח משטחים אחרים, אלא בגידור שמטרתו לספק את דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל עצמו. בנסיבות אלה, ברור שרפאל מנצלת את השטח לצורך מפעלה, ניצול שיש לו אף ביטוי מוחשי-חיצוני.

בסוגיה שלפנינו, ביהמ"ש העליון אימץ את האמור בפס"ד רפאל, הלך צעד קדימה וקבע כי מאחר והשטח מגודר ומתוחם הרי שבעצם יש מניעת שימוש מעשי בקרקע מהזולת, ועל כן דינה להיות מחויבת. בפועל נקבע כי כל קרקע המצויה בתחומי גוף גדול, הגם שאין בה כל שימוש, דינה חיוב רק בשל היותה מגודרת. מניסיוננו, קביעה זו עלולה להמיט אסון על גופים רבים המחזיקים בשטחם קרקעות נעדרות כל שימוש אשר משיקולי החזקה ובעלות מוקפות הן בגדר.

משמעות פסה"ד היא אובדן הגמישות שהיתה קיימת לנישומים ולרשויות המקומיות להגיע להסדרים בכל הנוגע לשטחי הקרקע המחויבים. הוודאות שנוצרה עלולה להתברר, בפרט בתקופת מיתון כלכלי, כניצחון פירוס של הרשויות המקומיות, שתעמודנה אל מול מפעלים כושלים.

עם כל הכבוד, אנו סבורים כי עצם קיומה של גדר המונעת כניסה לקרקע מסוימת אינה יכולה להוות עילה לחיוב מלוא שטח הקרקע. לטעמנו לכל היותר יש לחייב את שטחי הגדר בלבד. *

הכותב הוא ממשרד עו"ד כץ, גבע, איצקוביץ, המתמחה במיסוי מוניציפאלי.