אלכס קופרכט זעם. כששווייצרים זועמים, השפה שלהם הופכת עוד יותר גבוהה וציורית. ככה זה נשמע: "לא יאה ואף בלתי מובן הוא מצב שבו ההוצאות והמאמצים נופלים על הכיס הציבורי, בזמן שהרווחים מאליפות אירופה בכדורגל 2008 זורמים אל ספרי החשבונות של אופ"א. גם אם זה ידוע ובלית ברירה מקובל, מפריעה העובדה שרווחים אלה של אופ"א פטורים ממס בעוד שחברות כלכליות אחרות, שמייצרות מקומות עבודה והכנסה לציבור, חייבות במס על רווחיהן".
על מה הפוליטיקאי הימני בן ה-52 כועס? בגדול על כך שוועדה בראשה עמד לחגיגת אירוע ספורט מחוזי זניח בו השקיעו 1,200 מתנדבים 17 אלף שעות עבודה ויצרה רווח של 300 אלף פרנקים שווייצרים (פר"ש), נאלצה לשלם לא מעט מס. ובו בזמן, התאחדויות הספורט הבינלאומיות השוכנות בשווייץ מרוויחות הון עתק - ולא משלמות מס.
מדובר ביותר מ-60 התאחדויות וארגונים, חלק מהם מהגדולים והמרוויחים בעולם: הוועד האולימפי הבינלאומי, פיפ"א, אופ"א, פיב"א, התאחדות הכדוריד העולמית, הכדורעף, השחייה, הרכיבה על אופניים, האיגרוף, הסקי והחלקה על קרח. אלו הן רק מספר דוגמאות. אפילו איגוד הביליארד העולמי יושב בשווייץ. ליתר דיוק: בלוזאן. בעיקר העיר לוזאן התמחתה ביבוא והושבת ארגוני ספורט במקום. בלוגר שוויצרי הכריז: "ככה זה אצלנו, זירות העבירה המרכזיות, הערים לוזאן וציריך, נשלטות על ידי השמאל. עבור כמה יתרונות וטובות אישיים, גם בשווייץ עקרונות בסיסיים נשכחים ומושלכים הצדה".
אנדרה בשיר, נציג חברת "גוד ניוז" לאמרגנות מוסיקה, שהביאה לשווייץ את הרולינג סטונס ואת מאדונה התייחס לנושא בראיון טלוויזיוני: "זה לא הוגן. גם אנחנו משחקים בליגת האלופות של התרבות, ומבחינת הערך של הקונצרטים לציבור, יש להם חשיבות כמו לטורניר כדורגל. אבל אנחנו צריכים לשלם מס, והרבה".
לא רק שאופ"א הכניסה מיורו 2008 יותר ממיליארד אירו כשהערים והקאנטונים המארגנים משקיעים מאות מיליונים כדי לקיים את הטורניר - גם חברות הבת הכלכליות לכל דבר, כמו אופ"א מדיה, ויורו 2008 SA, שילמו מס של עשרה מיליון פר"ש בלבד - שלושה עד חמישה אחוז בלבד ממה שחברה רגילה היתה נאלצת לשלם.
קל להבין את הכעס כנגד כמה מארגוני הספורט הגדולים בעולם שמצאו את שווייץ כמקום נוח במיוחד לשלם בו מס מופחת מאוד. מספיק אם ניקח בחשבון ארגון כמו אופ"א, שבעונת 2007/08 רשם הכנסות של 2.05 מיליארד אירו.
נלחמים על הזכות לאכול לובסטרים עם פלאטיני
קופרכט, חבר הבית העליון של הפרלמנט השוויצרי הגיש שאילתה לממשלה. לדעתו זה לא ייתכן "שמכונות הכסף הללו" שמרוויחות מאות מיליונים ואף מיליארדים של אירו לא נתונות לאותם חוקים. אבל הממשלה לא ראתה בכך פסול. מחלקת הביטחון, הגנת האוכלוסיה והספורט השיבה כי חוקית, התאחדויות הספורט חייבות במס. "אבל מספר קאנטונים החליטו לפרש את פסקה 56 G בחוק היסוד באופן מורחב, כך שיכלול גם את הארגונים הללו. רשויות המס מכירות בפרשנות זו שפותחה במשך שנים רבות של עבודה מעשית בשטח, והממשלה מברכת עליה", נמסר במכתב התגובה.
מסתבר, שהתאחדויות הספורט רשומות בשווייץ בתור אגודות. כמו למשל העמותה נגד גידור חברתי ועוני בבלציג, או האגודה למוסיקה של הפועלים במינשנבוכזייה, שמשלמות יותר מסים מהוועד האולימפי. כי לפי פסקה 56 G רשאים הקאנטונים לוותר על המסים "מעמותות שמטרתן טובת הציבור והכלל, שכל הונן ורווחיהן מוקדשים לחלוטין ובאופן גמור למטרות אלה".
קופרכט לא ויתר, ודרש דיון במליאת הבית. אבל עמיתיו במליאה סירבו להסכים איתו. שווייץ רוצה לשמור על ארגוני הספורט אצלה, למרות המחאה "שמלבה התקשורת". זה חלק ממלחמת המיצוב נגד מדינות המפרץ הפרסי, סין, דרום אפריקה ואפילו נגד בון בגרמניה, שמוכנות לשלם לארגונים שיעברו אליהן, לטענת נציגי המפלגות שהשתתפו בדיון (שתמלילו פורסם ברשת).
מדובר במוניטין, בשירותים בכסף טוב הנדרשים על ידי ההתאחדויות ובמאות של עובדים. רק שדברים אלו נכונים גם עבור חברות פרטיות. הנימוקים של המתדיינים ("הספורט תורם לשלום עולמי", "הכסף חוזר כולו לטובת הספורט", "הבניינים והמפורסמים משאירים רושם על תיירים ומתעניינים") נשמעים כמו תירוצים של מי שרוצים לשמור את הסלבריטאים והחגיגות אצלם בחצר. עבור הזכות להתחכך ב"סופר-סלבריטאים כמו פלאטיני, בלאטר, ז'ק רוג וסמאראנש או איך שלא קוראים להם", מוכן הפוליטיקאי השווייצרי להתבזות. והזמנות לאירועים נוצצים עם לובסטרים ושמפניה במלונות יוקרה עושים לו את זה - בייחוד בקאנטונים שמתמחים בכך. העיר לוזאן (קאנטון וואאדט) הפכה את ארגוני הספורט לענף כלכלי מרכזי שלה, למשל.
הוועד האולימפי דווקא לא רואה עצמו כעמותה שווייצרית לטובת הכלל. את זכויות השידור של משחקי 2014 ו-2016 הוא סירב למכור לאיגוד הערוצים הממלכתיים האירופי (EBU), משזה לא הסכים לתגמולים של כמעט מיליארד דולר. המשחקים יועברו לראשונה אי פעם בערוצים פרטיים, לאו דווקא לרווחת הכלל.
לא רק הוועד האולימפי יוצא דופן. איגוד הביליארד למשל, בהיותו ארגון ספורט מודרני ודינמי, הקנה לוועד המנהל שלו את היכולת להעביר את משרדי האיגוד למקום אחר עוד לפני אישור המליאה. "במקרים דחופים ולפי האינטרס של האיגוד יכול הוועד המנהל להעביר זמנית את מקום המושב הרשמי, עד להחלטה רשמית", קרי - אם מישהו יציע כסף יותר טוב או תנאים מועדפים. למרות החששות של השווייצרים, זה לא קרה בינתיים.
פרשת שוחד משתיקים עם עוד שוחד
התמיכה בארגוני הספורט לא מסתיימת בתחום המיסוי. יש עוד סיבה לא רעה בכלל בגינה מעדיפים ארגוני הספורט הגדולים לשבת בשווייץ: הקלות מרשימות בתחומים האפורים של מקרי שחיתות ושוחד. מספר מקרים בעת האחרונה הביאו שחיתות בסביבתם של הארגונים לבתי משפט במדינת הרי האלפים הקטנה. ובמקביל עוררה דיון ציבורי בהתייחסות אליהם מבחינת החוק.
המקרה הבולט התחיל לפני שמונה שנים, כשחברת הפצת הזכויות הגדולה בעולם IMMS/ISL, שמכרה זכויות (בין השאר) של פיפ"א, אופ"א, פיב"א, ATP ואיגוד האתלטיקה והוועד האולימפי, פשטה רגל. המקרה השני בגודלו בהיסטוריה השווייצרית. התברר כי 138 מיליון פר"ש מהון החברה שולמו כשוחד לעסקנים תמורת תמיכה וחתימה על הסכמי שידור. ההוצאות הללו על "עלויות חתימת הסכמים" אפילו עברו ללא בעיה בלשכת המס של הקאנטון. במפתיע, לא פעל כונס הנכסים להחזרת כל הכסף. להיפך, למרות שמדובר ב"סקנדל דמי השוחד הגדול בהסטוריה", הרי שתמורת 2.5 מיליון פר"ש ששילמה פיפ"א לכונס הנכסים כשוחד נוסף, נדחו כל התביעות בגין הכסף הזה, והכונס חתם שלא יפנה יותר לעסקנים "מתחום הכדורגל" בדרישות הקשורות למקרה. בנוסף, משכה פיפ"א חזרה את התביעה שלה כתובעת משנית נגד ISL.
בסופו של דבר, מנכ"ל ISL ז'אן מארי וובר, שהוא במקרה חבר קרוב של בלאטר ומי שעובד עבור הוועד האולימפי, שמר על זכות השתיקה וסירב לומר בהליך המשפטי למי הועברו כספי השוחד. עניין לא בעייתי בכלל בשווייץ: ממילא על חלק מהעבירות כבר חלה התיישנות, והשאר אינן ברי ענישה בשווייץ, שחוקיה לא מכירים בשוחד לאדם פרטי כעבירה.
בשווייץ, כדי להוכיח שהאדם הפרטי (עסקן ספורט למשל) קיבל שוחד מתוקף תפקידו, צריך להראות חוזה בין הצדדים - אבל זו לא בדיוק הדרך שבה הדברים נעשים. תיקי המקרה עברו בין לשכות מס ובתי משפט, עד לפסק הדין הראשון בנובמבר האחרון - שהטיל קנסות כספיים מצחיקים שבין 12 אלף ו-85 אלף פר"ש על שישה מנהלים ב-ISL, אבל גם על פיפ"א - 140 אלף פר"ש. זו פעלה "בהתנהגות מטעה שהקשתה על החקירות... ושיתוף הפעולה שלה עם השופט החוקר "לא נעשה במיטב ידיעתה ולא תמיד לפי כלל האמינות והנאמנות".
מלבד כמה צדיקים בסדום, עוצמים השווייצרים עין וישמחו כשהסיפור ייעלם מפני השטח. הדיון הפומבי בשאלות אתיקה והצורך להמשיך לארח ארגונים מושחתים כלל לא קיים במדינה. רק כשזה נוגע למיסוי והכנסות המדינה מתעוררת התמרמרות.
בפברואר התפטר מתפקידו יו"ר ועדת האתיקה של פיפ"א, הלורד סבסטיאן קו - לאו דווקא אדם עדין מדי - וסירב להסביר את הצעד. בינתיים מתנהלות עוד כמה חקירות במקביל, בגלל חשדות לשחיתות שהעלה מזכ"ל איגוד הכדוריד, ובגלל האשמות מן העבר נגד בלאטר. האם זה מה שרוצים נבחרי העם השווייצרים במדינתם? כן. שר האוצר הנס-רודולף מרץ חושש "שזה יהיה טראגי לשווייץ, אם הוועד האולימפי הבינלאומי למשל, יעזוב את ארצנו, משום שאז כל הרשת שסביבו תתמוטט". אכן טראגי.