קשה לחשוב על שתי מעצמות קונטרסטיות יותר מאשר ארה"ב וסין ברמת התפתחותן, במבנה שוק ההון ובהתייחסותן התרבותית לנושאים הכלכליים. בעוד הראשונה היא מעצמה קפיטליסטית שחרתה על דיגלה את כלכלת השוק החופשי, השנייה היא מעצמה קומוניסטית, עם כלכלה ריכוזית בעלת ניצנים ראשוניים של התפתחות שוק הון. בעוד ארה"ב התנהלה בשוק תחרותי ופתוח, סין הייתה ונותרה כלכלה מוכוונת הסובלת מהגנות שונות המכבידות על יבוא סחורות ושירותים לסין.
יחד עם זאת, התהליך שהחל בסין לפני כעשור הוא תהליך מדהים בעל השלכות ארוכות טווח אותן נראה בעשרות השנים הבאות!
באופן מודע ומכוון הפכה סין בעשור האחרון למרכז אדיר למיקור חוץ (Outsourcing) עבור החברות הגדולות בעולם, תוך חיקוי המודל ההודי ותחרות על ארנקי הלקוחות. כדוגמה בולטת לתהליך זה, העבירה סין תוך שנים ספורות את כל ייצור המחשבים הניידים של IBM אליה. יחד עם זאת החל פיתוח שיטתי של שוק צרכני סיני פנימי. יובאו טכנולוגיות מהמערב, הוקמו שותפויות עם חברות מערביות והכל מיועד למכירות פנימיות של מוצרים בסין.
התוצאה של מהלכים אלה, היא שסין החלה לצבור רזרבות עצומות במט"ח מעודפי הייצוא על הייבוא. תוך עשור אחד צברה סין רזרבות של יותר מ-1.2 טריליון דולר !! את עודפי הרזרבות השקיעה סין בעיקר באיגרות חוב של ארה"ב לטווחים ארוכים של 10 שנים ויותר. למעשה מימנה סין חלק גדול של הגירעון האמריקני בסחר חוץ, שהלך ותפח, ואפשר לממן העודף הסיני בסחר החוץ.
הביקושים של סין לאיגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב, יחד עם הביקושים הגדולים לאותם אג"ח מצד יצרניות הנפט שגם הן צברו מזומנים רבים, חיבלו במידה רבה במדיניות הבנק המרכזי של ארה"ב שניסה להעלות את הריבית ארוכת הטווח החל משנת 2004 וזאת בניסיון לצנן את הבועה העצומה שצמחה בשוק הנדל"ן בארה"ב.
אם נבחן את המצב הנוכחי, בו הכלכלה האמריקנית נמצאת במיתון חריף, שוק ההון נמצא בטלטלה עזה, וסין מחזיקה במלאי עצום של איגרות חוב אמריקניות, נבין שסין היום מחזיקה את ארה"ב בגרוגרת. סין מסוגלת לטלטל עוד יותר את כלכלת ארה"ב אם רק תפסיק לקנות את איגרות החוב או חמור מכך, תתחיל למכור את אגרות החוב שהיא מחזיקה. סין מסוגלת כיום לשלוט ואף לנטרל את מדיניות ה'פד' האמריקני שהכריז לאחרונה (ב 18/03/2009) על תוכניתו לרכוש איגרות חוב של האוצר לטווח של 10 שנים בהיקף של כ-300 מיליארד דולר.
לכן, היכולות של ארה"ב לאיים בסנקציות כלכליות על סין כדי להשיג מטרות בתחום חירויות אזרחיות או יתר עצמאות לטיבט, למשל, היא מוגבלת או לא קיימת. גם איומים שנשמעו בעבר להתיר ייבוא חופשי יותר לסין אינם אפקטיביים היום.
כאשר נתגלה לפני כשנה שמוצרים רבים שיוצרו בסין לא עמדו בתקנים האמריקניים והאירופאים ביחס לתכולת העופרת, נאלצה ארה"ב למתן את הביקורת כלפי סין ולספוג חלק מההפסדים. בעבר, ללא ספק, כל הסחורה הייתה מוחזרת לסין עם תביעות לפיצויים וסנקציות נוספות.
יחסי הכוחות השתנו מקצה לקצה והחליל נמצא אצל הסינים. כיצד הם ינצלו זאת - קשה לאמוד בשלב זה. אין ספק שהם ישתדלו לשמר יתרון זה כיתרון אסטרטגי לטווח ארוך.
שינוי זה הוא שינוי מהותי בהיותו "סמן ימני" למגמה ההיסטורית שאנו עדים לניצניה, מגמה שבה תעבור ההגמוניה הכלכלית במאה ה-21 מאמריקה הצפונית ליבשת אסיה. נפרט יותר על תהליך זה בכתבה נפרדת.
פרופ' דן גלאי הוא יו"ר סיגמא בית השקעות. גלאי משמש פרופסור במימון ובנקאות בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים.