1. בימים האחרונים עלתה מניית חברת אורקל בכ-20% במצטבר, כך שהחברה הגיעה לשווי של 90 מיליארד דולר. בתוך כשבוע הצליחה אורקל, החברה הגדולה בעולם לתוכנות עסקיות, להוסיף לערכה לא פחות מ-15 מיליארד דולר. הסיבה הייתה גם התוצאות הכספיות החזקות אבל גם הממתק שחילקה למשקיעיה - דיבידנד, לראשונה בתולדותיה. היקפו סולידי: 5 סנטים למניה לרבעון, הוצאה של כמיליארד דולר לשנה, אבל זה טוב מהדיבידנד של מרבית חברות ההיי-טק הציבוריות - אפס.
אמנם, הגדולות שבהן, אלה שנחשבות לחברות מבוססות ולא רק לחברות צמיחה, כמו אינטל, מיקרוסופט, HP או IBM, מחלקות דיבידנד. אבל מה עם יאהו, גוגל, אמזון, סיסקו ואפל? מדוע שהחברות הללו, שיושבות על כריות מזומנים דשנות, לא ישתפו את המשקיעים ברווחים? לכאורה, אין סיבה.
סיסקו כבר הודיעה שהיא מתעתדת לחלק דיבידנד, אך טרם ביצעה זאת. פרט אליה, שאר החברות מסבירות שהן זקוקות למזומנים לצורך ביצוע רכישות ושהצורך הזה מתחדד בעיקר בתקופות משבר כמו היום. שהרי אין לדעת מה יוליד יום ומה יהיה אורכו של המשבר.
זה נכון לגבי החברות הבינוניות והקטנות. אבל גוגל עם יתרות מזומן של 15.9 מיליארד דולר, אפל עם 26 מיליארד דולר וסיסקו עם 29.5 מיליארד דולר, לא יכולות להישען רק על אי-הוודאות. הן יכולות לקחת דוגמה מאורקל בעניין הזה: ב-4 שנים היא ביצעה כ-50 רכישות, מהן 12 בשנה האחרונה. חלק מהקניות שלה היו עצומות, של מיליארדי דולרים, ובהן של פיפלסופט, סיבל ו-BEA.
ברבעון האחרון היא ביצעה רכישה עצמית של מניות בהיקף 1.4 מיליארד דולר, תזרים המזומנים החופשי שלה היה 8 מיליארד דולר ב-12 החודשים האחרונים ויש לה 11.3 מיליארד דולר בקופה. מיליארד הדולר שישוגרו לבעלי המניות לא יפריעו לה בתוכניותיה.
זה לא סכום שיגרום לבעלי המניות שלה להתעשר. הם לא ייקנו באמצעותו בתים ב"חוף המיליארדרים" של מאליבו, כפי שעשה לארי אליסון, מייסד ומנכ"ל אורקל (שאליו נגיע מיד). הם לא יקנו כמוהו יאכטות, אבל זה גם משהו.
2. בזמנים בהן חברות רבות חותכות דיבידנדים או מכווצות אותן, יש לחברות ההיי-טק הזדמנות להתבלט, במיוחד לאלה שהקופות הדשנות שלהן אינן תולדה של גיוסים מדללים אלא של צבירת רווחים. אורקל היא דוגמה למכונת מזומנים משומנת כזו.
בחודש האחרון חברות כמו אלקואה, מוטורולה, חלק מהבנקים (סיטיבנק ו-JP מורגן), פייזר וג'נרל אלקטריק קיצצו או ביטלו את הדיבידינדים שלהן. אלקואה למשל, יצרנית האלומיניום הגדולה בעולם, משלמת דיבידנד רבעוני ברציפות מאז 1939, וברבעון האחרון קיצצה אותו בלא פחות מ-80%.
הדיבידנד לבעלי המניות הוא לא רק אקט סמלי. החברה שמבצעת אותו מביעה ביטחון בעסקיה ומשדרת שהיא בטוחה ברווחיות שלה לאורך זמן. צפרה כץ, נשיאת אורקל, אמרה שהחברה בטוחה באיתנותה הפיננסית ו"כתוצאה מכך, כאשר אחרים מבטלים או מפחיתים את הדיבידנדים שלהם, אנחנו מייסדים מנגנון כזה".
אם לחזור לגוגל, הרי שהסיכוי שהיא תוכל לבצע עסקה של מיליארדים שואף לאפס. ה-FTC, המקבילה האמריקנית לרשות ההגבלים העסקיים, לא תאשר לה רכישה שכזו, ויעידו על-כך הקשיים שהוערמו עליה עם עסקת הפרסום שהתכוונה לבצע עם יאהו. חברות כמוה יכולות להרשות לעצמן להקצות כסף כדי לתת תמריץ למשקיעים להתקרב למניות טכנולוגיה בימים אלה, ממש כמו שיכולה וצריכה חברה כמו צ'ק פוינט הישראלית להרשות לעצמה. רשת הגנה למשקיעים למקרה בו המניה נחתכת בחדות.
3. והנה הגענו לאליסון, שבידיו רבע ממניות החברה. אליסון דורג במקום הרביעי ברשימת המיליארדרים של "פורבס" שפורסמה באחרונה, עם שווי נטו של 22.5 מיליארד דולר אותם עשה, כמו שנהוג לומר, בעשר אצבעותיו, ללא השכלה פורמלית (שכן פרש באמצע לימודי הפיזיקה באוניברסיטת אילינוי), אבל עם המון חזון שליווה אותו מאז הקים את החברה ב-1977.
הדיבידנד יוסיף לו 58 מיליון דולר ברבעון, אותם יוכל להוציא על דלק לספינות התענוגות שלו, וכ-230 מיליון דולר לשנה. לכך יש להוסיף את חבילת השכר שלו, שעלותה הייתה 85 מיליון דולר ב-2008, ומי יודע, אולי בשנה הבאה הוא ימוקם גבוה יותר ברשימת המיליארדרים.
הדיבידנד הוא כלי שוויוני - הוא מצ'פר את כל בעלי המניות והוא, כמרכזי שבהם, מקבל את הנתח הגדול ביותר. החברה יכולה הייתה לבחור בכלי פחות שוויוני כדי להעשיר אותו, כמו מניות חסומות נוספות, אופציות או הסכם דמי ניהול עם בעל שליטה, אך בסופו של דבר הוא יקבל את הכסף כמו כולם.
עינינו לא צרה בכספו, אבל יש תחושה מעט לא נוחה מכך שהמדורג רביעי ברשימת המיליארדרים, נוטל לידיו סכומים כאלה, גם אם מגיעים לו. אליסון עוד לא הודיע מה יעשה עם הכסף, אבל הדעת תהיה נוחה יותר אם לא ייקח אותו רק למימון החיים הטובים שלו, אלא לטובת החברה והכלל. הטבות לבכירים הן נושא חם בארה"ב בתקופה האחרונה, הלחץ הציבורי על בעלי חברות אחרות יכול לעשות את שלו.