אחד העם מנותקת

לאן לא הגיע "המשבר הגדול ביותר במאה השנים האחרונות": הוא חלף בסערה בשוקי ההון ברחבי העולם, זרע הרס במדדים, והוריד את שערי המניות בעשרות אחוזים. הוא גרם לנפילתם של עשרות מוסדות פיננסיים שהיו מותגים ידועים בעלי מוניטין של שנים. מאז הוא הספיק לחלחל גם לכלכלות הריאליות, גורם לסגירתן של חברות ולפיטוריהם של אלפי אנשים, ומוביל את המשקים בעולם ובארץ למיתון כואב.

רק למקום אחד נראה שהמשבר כמעט לא הגיע: לשכר המנהלים של החברות הציבוריות בבורסה של תל אביב. את התחושה למראה הנתונים העולים מפרויקט "שכר המנהלים" של "גלובס" לשנת 2008 אפשר לסכם בשתי מילים: הם מנותקים. מנהלי החברות הציבוריות המקומיות ממשיכים לקבל חבילות שכר והטבות מפליגות כאילו החברות שבניהולם ממשיכות להרוויח, כאילו למשקיעיהן לא נמחקו רווחים של שנים.

"תרגיעו", יבואו כעת המנהלים הנכבדים ויגידו,"הרי על פי נתוני פרויקט 'שכר המנהלים' של 'גלובס' השכר רשם ירידה, וזה אחרי עליות של עשרות אחוזים בשנים הקודמות.

"אסור לשכוח", הם יוסיפו, "הרי בחודשים האחרונים היו בינינו שהואילו ו-ויתרו על אי אלו אחוזים משכרם, תוך שהם מכריזים על כך קבל עם ועדה, כמחווה של הזדהות עם עובדיהם ומשקיעיהם על רקע המשבר.

"חוץ מזה", ישלפו את הקלף המנצח, "תסתכלו על האופציות. הפעם נהגנו בשקיפות. סוף סוף הפרדנו את רכיב האופציות מחבילת השכר הכוללת. עכשיו אפשר לראות בקלות שבעצם רוב החבילה מורכבת מאופציות שנמצאות הרחק מחוץ לכסף. זה רק 'על הנייר'. השכר שלנו למעשה נמוך בהרבה.

"ובכלל", יוסיפו עוד טיעון לסיום, "המשבר הזה בכלל לא שלנו, הוא מיובא. לא אנחנו גרמנו לו, זה הם, שם בארה"ב, שרדפו אחרי תשואות".

כן, זה נכון. לראשונה אחרי 15 שנים ש"גלובס" עוקב אחר שכר המנהלים נרשמת בו ירידה ריאלית של 7.8%, אבל זו עדיין ירידה קטנה יחסית לנפילות של עשרות אחוזים במניות ולהפסדים של מיליארדים שרשמו החברות. חבילות השכר עדיין מפנקות למדי.

הוויתורים, שכל כך הקפדתם ליחצ"ן, הם הרי טיפה בים לעומת חבילת התגמול הכוללת. והאופציות? כרגע הן אומנם מחוץ לכסף, אבל גם בזה אפשר לטפל: במקרה שהפער לא ייסגר למעלה, אפשר תמיד לבצע התאמה מטה של מחיר המימוש. קוראים לזה תמחור מחדש. בינתיים, בכל מקרה, עלות האופציות נזקפת כהוצאה לכל דבר.

זמן לחשבון נפש

והמשבר המיובא? הוא בדיוק שורש כל הרע. המרדף אחר התשואות, שנקשרו ישירות לתגמול, הוביל בסופו של דבר את המנהלים, שניסו להשיג עוד ועוד, לעברי פי פחת. אבל כשאין תשואות וכשאין רווחים - גם לא צריך להיות תגמול.

15 שנה עוקב "גלובס" אחר עקומת שכר המנהלים בחברות הציבוריות, והיא תמיד שיקפה עלייה מתמדת. הפעם, על רקע "אבי אבות המשברים", בכל זאת נרשמה בה נסיגה, אבל לא דרמטית כמו המשבר עצמו. מנהלי החברות הציבוריות לעולם יחגיגו. זאת פשוט הנורמה. אולי הפעם בכל זאת הגיע הזמן לחשבון נפש?