סוריה תחילה

לא רבים בישראל מכירים את פרד הוף, האיש שלעניות דעתי ימלא את תפקיד השדכן בהתחדש המו"מ בין ישראל לסוריה. הוף הוא מומחה ותיק לענייני האזור ובעל ניסיון רב בסוגיות הגבולות של ישראל עם סוריה ולבנון. מינויו לתפקיד סגנו של סנאטור ג'ורג' מיטשל, השליח הנשיאותי המיוחד לסכסוך הישראלי-ערבי, נמצא כעת בשלבי אישור סופיים.

הוף כבר סגר את החברה שהייתה בבעלותו וכעת הוא בעמדת המתנה. יש לו סיווג ביטחוני גבוה מימים עברו ומהיכרותנו רבת השנים אני משוכנע שאין לו בעיות של מס הכנסה או העסקת עובדים זרים ללא רישיון.

כניסתו לתפקיד היא, אפוא, עניין של זמן בלבד. לאחרונה פרסם הוף נייר מעניין תחת הכותרת: "מיפוי השלום עם סוריה" (Mapping the peace with syria). הוא מקפיד להדגיש, שזו עמדתו האישית ואין בה כדי לייצג את עמדת הממשל האמריקני החדש. בכל זאת, מוטב לקרוא מסמך זה בכובד ראש. גם מיטשל עוד יקרא בו.

פארק הגולן תחילה

בתמצית ייאמר, שהוף בדעה שכינון "פארק" בחלק גדול משטח רמת הגולן עשוי להיות המפתח לפתרון הממד הטריטוריאלי של ההסדר, "פארק" שתותר אליו כניסה חופשית של ישראלים, בעוד לסורים תהיה גישה לכנרת, אך לא תינתן להם בעלות או ריבונות על שום קטע של חוף האגם. לדעתו, שני הצדדים צריכים ויכולים להסכים מה ייחשב בדיעבד ל"קו ה-4 ביוני 1967", שמבחינת ישראל בחלקים מסוימים שלו קו זה עדיף על קו הגבול הבינלאומי מ-1923.

במשתמע, אפשר להסיק שהוף מהרהר ב"חבילת ביצוע" מורכבת וממושכת של כל חוזה שלום לפחות חמש שנים ויותר, כאשר סממני נורמליזציה - כמו: חילופי שגרירים וכדומה מתרחשים כבר בפתיחה.

היינו: במהלך נסיגה מדורגת ואיטית מהגולן תינתן לישראל הזדמנות הן לטפל כהלכה בפינוי המתיישבים מן הרמה, והן לבחון את התנהלותה של סוריה מול איראן, חיזבאללה וחמאס. רוצה לומר לסוריה: אפשר יהיה לעצור את התהליך בטרם הגיע למיצויו.

יחסי אולמרט ואסד

במשפט מוסגר נזכיר, שהמתווכים שפעלו בין אהוד אולמרט לבשאר אסד מעריכים, לפי הבנתי, שהסכם כזה אפשרי ובלבד שתינתן לו ברכתה של ארה"ב (ומימון, כמובן).

באנקרה, אגב, מודאגים מאוד שמא רה"מ בנימין נתניהו גמר אומר שלא להזדקק להבא לשירותי הדיפלומטים הטורקים ובעיקר לא לתיווכו של ראש הממשלה טייפ ארדואן עצמו.

ועוד נקודה: בעוד אולמרט, וטעמיו עימו, מפריז מאוד בהתקדמות שהוא טוען, כי השיג בשיחותיו עם אבו מאזן, הרי שאין הוא טורח - ושוב, מנימוקיו - לאותת עד כמה התקדם ב"שיחות הקירבה" עם הסורים. הטורקים, למשל, מתארים זאת באופן מאוד פלסטי: בתחילה ישבו בשלושה מלונות נפרדים. בסיבוב השני הצטרפו הטורקים לסורים במלון אחד והישראלים (יורם טורבוביץ ושלום תורג'מן) ישבו במלון האחר.

בסיבוב שלאחריו כבר ישבו כולם בקומות נפרדות במלון אחד. לא נשאר הרבה כדי שבסיבוב שלא יצא לפועל יגיעו לישיבה בחדר אחד. ואז בא מבצע "עופרת יצוקה".

אובמה תועה במזרח התיכון

ממשל אובמה תועה עכשיו בדרכי המזרח-התיכון העקלקלות. הנשיא מדבר מצוות אנשים מלומדה בלבד על זירוז ההסכם בין ישראל לפלסטינים. אבל גם שליחו, מיטשל - וגם נציגו שישב בירושלים, השגריר דייוויד היל - שניהם יודעים שכל עוד חמאס מושל בעזה ואין אפילו העמדת פנים של פיוס בינו לרשות הפלסטינית, אזי כל מו"מ בין נתניהו לאבו מאזן אינו יכול להניב פירות, מעבר להידוק השותפות הביטחונית-כלכלית בגדה המערבית.

גם בעיראק, כך ניתן להתרשם, אין לאובמה יכולת להציע יותר מאמירות שדופות.

הוא ימצא עצמו נאלץ לשמר יותר נוכחות צבאית שם מאשר הוא מוכן להודות כיום. שאם לא כן יבצע מהלך של הפקרה בעיראק לטובת איראן ונאמניה, לטובת "איש חזק" כפי שרוצה ראש הממשלה נורי אל-מאלכי להיות וכן נגד העצמאות ללא ריבונות של הכורדים בצפון.

באפגניסטן מסתבך השליח הנשיאותי ריצ'ארד הולברוק בחיזור כמעט פתטי אחרי הטאליבן והאמריקנים מגששים אחר אפשרות לתספק את כוחות שנאט"ו דרך פרוזדור העובר באיראן. ברור, שמי שיבקש מאיראן להעביר ציוד ותחמושת לכוחות באפגניסטן - לא יוכל להטיל עליה בו בזמן גם סנקציות.

להשלים עם הגרעין האיראני

לכן, מיודענו דניס רוס, שקיבל מינוי עמום למדי - ולא בדרג של שליח נשיאותי - לטפל באיראן ודאי יודע, שהחנופה, שעלתה מפניותיו של אובמה לטהראן, בעיקר האיגרת לרגל חג האביב, ה"נורוז", איננה אריזה של המדיניות החדשה פוסט-בוש, אלא אולי המדיניות החדשה במלוא ערוותה.

לאמור: להשלים עם הכושר הגרעיני האיראני כל עוד תתחייב טהראן שלא לצלוח את הקו האדום אל פצצה ממש.

לכל רוחב האופק אין לאובמה ולאנשיו סיכוי להצלחה מהירה יותר מאשר בערוץ הישראלי-סורי. עיראק, איראן ואפגניסטן כולן דורשות זמן, לרוב עם הבטחה לתוצאות צנועות מאוד. מול הפלסטינים אין אפשרות ליותר מפריצת דרך וירטואלית.

נשארה, אפוא, סוריה, שגם עמה כבר החל הממשל בהידברות. אמנם עד כה המגעים עם דמשק היו בדרג נמוך יחסית, אבל פני הדברים ישתנו כשיצטרף פרי הוף לצוות של הסנאטור מיטשל, שבעצמו יעבור מהקשבה דרוכה לחלוקת "עצות" לבני שיחו. נתניהו וברק - גם אם ליברמן חושב אחרת - מוכנים לשמוע מה בפיו בנוגע לסורים.

ואסד? ובכן אסד כבר הבהיר: הברית עם איראן תישמר!

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 2