טוב, בן-זקן לא מגלה לכם את אמריקה. כך זה קרה, כך חילקו מימון נוח, זול וכמעט מלא (אפילו יותר מכך) לכל רכישת נכס. בן-זקן לא היה צריך להיפגש אפילו עם בנקאים בשביל לקבל את הכסף, הוא היה צריך רק להקליק על העכבר. הוא מודה, בכנות, שזו עסקה שבשוק שפוי לא היו עושים, כי פשוט לא היה מסוגל לכך.
בינתיים הוא חושב שיש פאניקה ופרנויה של נותני אשראי ומקווה שזה יירגע. ויש לו סיבה טובה לקוות: מנופים רכשה שורה של נכסים לקראת סוף האופוריה, כמו בניין הליפסטיק בארה"ב, קניון ארנה בהרצליה ומתחם הסינמה סיטי ברמת השרון (שמימונו כנראה תקוע והעסקה עדיין לא הושלמה).
מצד שני, הדאגות של בן-זקן מוגבלות, לפחות בנוגע לבניין הליפסטיק. אם ההלוואה לא תוחזר על-ידי מנופים, הוא יחזיר את מפתחות הבניין, הבנק יישאר עם הנכס ובן-זקן ישכח מההלוואה שקיבל באמצעות המייל. לכל היותר יאבד את חלקו בהון העצמי, וגם זה לא ממש מדויק, כי כנראה שגם החלק של ההון העצמי בבניין הליפסטיק מומן מכספי הנפקות האג"ח שביצעה החברה.
העסקה האחרת
אלא שאנו היינו מעוניינים מאוד לקבל את התייחסותו של ג'קי בן-זקן לעסקה אחרת שביצעה מנופים, עסקה קצת יותר קטנה, קצת פחות זוהרת וקצת פחות מוכרת. מעניין יהיה לשמוע את התייחסותו של בן-זקן לאופן שבו נעשתה העסקה הזו ויצאה אל הדרך והאם בשוק שפוי עסקה מהסוג הזה היתה בכלל מתרקמת ומתגבשת.
ובכן, אנחנו מתכוונים לעסקה שבה רכשה חברה בשליטת מנופים כ-580 דונם יקרים מפז בעיר אסטנה שבקזחסטן, המיועדים לבנייה למגורים, מסחר ומלונאות. כרגע נמצאת החברה בתהליך של קבלת אישורי בנייה, אבל אלה האישורים הפחות חשובים בתקופה הזו. חשוב יותר לקבל מימון לבנייה, וכסף זול ונגיש בעת הזו הפך למצרך די נדיר על רקע המשבר בשווקים. על הקרקע הזו שילמה החברה למוכר 38 מיליון דולר. ומי המוכר? לא אחר מאשר דוד בן-נאני, בן דודו של אברהם נניקשווילי, בעל השליטה בחברת מנופים. כלומר, סוג של עסקה משפחתית.
נניקשווילי הוא מה שמקובל לכנות "השותף המסתורי" וה"גב הפיננסי" של בן-זקן וחיים רביבו לשליטה במנופים. על השותף המסתורי אנחנו לא יודעים הרבה, חוץ מהעובדה שהוא עשה הרבה כסף. הרבה מאוד-כסף. כך לפחות מעידים הפרסומים על השותף החשאי, שמעולם לא נחשף או התראיין בתקשורת הישראלית. נניקשווילי, על-פי הפרטים המעטים שפורסמו עליו, שווה מאות מיליוני דולרים ועשה את הונו מעסקי נפט וגז, חלקם מקשרים עם רומן אברמוביץ'.
השיטה הקזחית
הוא עלה ארצה מגרוזיה בגיל 10 ומתגורר מאז באשדוד. עם שחרורו מצה"ל החל לעבוד כפקיד בבנק דיסקונט וכעבור מספר שנים נכנס לעסקי הביטוח והקים סוכנות עם הח"כ לשעבר אפרים גור. אחר-כך הקים חברה לסחר ולהובלה של נפט, עם משרדים בלונדון וברוסיה, ובהמשך חבר לבן-זקן ורביבו בעסקי הנדל"ן באשדוד, שהתרחבו למרכז הארץ ולחו"ל, עד קזחסטאן.
עכשיו מתברר שגם נניקשווילי נהנה בדלת האחורית מהעסקה עם בן-דודו. לחברה הקזחית, בעלת הקרקע, היה חוב של 3 מיליון דולר לנניקשווילי עבור סיועו ב"השלמת הפרטה של הקרקע, קבלת בעלות על הקרקע ומניעת אובדן הזדמנות עסקית לחברה". כמובן שמנופים של ג'קי, חיים ואברהם כיסתה עבור השותף אברהם את החוב האמור.
ובכלל, 3 מיליון דולר בשביל "השלמת הפרטה, קבלת בעלות ומניעת אובדן הזדמנות", זה לא נראה לכם קצת מוגזם? האם למישהו מהקוראים יש מושג ברור יותר מה בדיוק עשה נניקשווילי בשביל ה-3 מיליון דולר הללו? (ואם כן, אנא שלחו לנו במייל את המידע) והאם כל העסקה בקזחסטאן אכן שווה 41 מיליון דולר?
ואולי, בעצם, על רקע הירידה הדרמטית בגביית מסים בישראל, כדאי לנו לאמץ את השיטה הקזחית. על כל פיסת נדל"ן שתימכר בארץ, יוטל מס חדש, משהו בגובה 7%-8% מערך הנכס, עבור "קבלת הבעלות ומניעת אובדן הזדמנות". תחשבו כמה כסף תעשה מזה המדינה, ובאיזו עלות אפסית! כמה טפסים להעברת בעלות וסעיף בלתי מוחשי ואוורירי כמו "אובדן הזדמנות" וכל זה יעלה לכם כמה מיליוני דולרים!
ותודה לבוש ולפולסון, לאובמה וגייתנר
עד שהשיטה הקזחית תעבור לישראל, או שכבר עברה בדרכים אחרות (הוועדות המקומיות, המאכערים וכל הסיפורים מסביב), בן-זקן חש בוודאי קצת הקלה מהעליות בשווקים וההתייצבות היחסית במערכת הפיננסית. הוא חש בוודאי שהפאניקה והפרנויה של נותני האשראי נרגעה מעט.
הוא גם יודע מה היה קורה אם הממשל האמריקני היה מניח ל-AIG, סיטיגרופ או בנק אוף אמריקה ליפול ולפשוט את הרגל, כפי שכמה מחסידיו השוטים של השוק החופשי דורשים בכל תוקף ובכל מחיר. כל המערכת הפיננסית העולמית, כולל הישראלית, היתה הולכת פייפן בגלל החשיפה שלה לשלושת ענקי הפיננסים.
בן-זקן ונניקשווילי חייבים להכיר תודה לבוש, פולסון, אובמה וגייתנר. עם ירידת הפאניקה והפרנויה בשוק האשראי הם שוב יוכלו לחלום על עסקאות ש"בשוק שפוי לא היו עושים", ממנהטן ועד קזחסטן.
eli@globes.co.il