1. יש נטייה לטעון שהפיינל-פור בברלין היה בעצם ידוע מראש. צסק"א, ברצלונה, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, נו מה החכמה - ארבע הקבוצות עם התקציבים הגבוהים ביבשת הן גם אלו שהגיעו לפיינל-פור. יש בזה משהו. רק בואו נזכור שבשנה שעברה הכסף לא דיבר, והיווניות לקחו כל אחת מזוודה עם 30 מיליון אירו והניחו אותו בפח הסמוך לאולם שלהן באתונה. ובכלל, בכל השנים האחרונות מלבד צסק"א ופנאתינייקוס, תמיד השתחלו לפיינל-פור קבוצות שדווקא לא נמנו עם העשירות. כך שהשאלה היא כמו תמיד: איך משתמשים בכסף הזה.
הסיבה העיקרית להצלחה של ארבע העשירות היא ההבנה בשנים האחרונות של המאמנים ביבשת שהכדורסל האירופי מכיל מספר מצומצם מאוד של מגה-שחקנים (ברמה האירופית). קבוצה שתוכל לשלם את הכסף לאחד-שניים מהשחקנים האלו, סיכוי סביר שתמצא את עצמה בפיינל-פור. הרשימה המצומצמת כוללת את דיאמנטידיס (פנאתינייקוס), פאפאלוקאס (אולימפיאקוס), שישקאוסקאס ולנגדון (צסק"א), ואפילו דייויד אנדרסן שעם חיזוק נכון (נבארו, עוד סוג של מגה-כוכב אירופי) הצליח לעשות את זה גם עם בארסה.
אם לוקחים את כל החמישייה שהוזכה כאן, אז בשלוש השנים האחרונות צברה החבורה הזאת 14 פיינל-פורים במצטבר מתוך 15 אפשריים. דיאמנטידיס היה היחיד שלא הצליח להביא את פאו בעונה שעברה לפיינל-פור. אנדרסן עשה את זה עם צסק"א ארבע שנים ברציפות ועכשיו עם ברצלונה; פאפאלוקאס שהביא את צסק"א שש שנים ברציפות לפיינל-פור היה בדיוק מה שחסר לינאקיס כדי שמישהו יעשה לו סדר בבלאגן; ההשפעה של דיאמנטידיס על פנאתינייקוס היא מכרעת פי כמה מזו של שאראס. לאוברדוביץ' לקח שנה אחת יותר מדי להבין את זה; לנגדון זה השחקן היחיד באירופה שאטורה מסינה ייקח איתו לכל מקום שאליו יילך. שישקאוסקאס רושם פיינל-פור שלישי ברציפות (אחד עם פאו ושניים עם צסק"א). מי שרוצה יכול גם להוסיף לרשימה את ניקולה וויצ'יץ', עוד שחקן שיודע איך לקחת קבוצות לפיינל-פור, שפתאום שווה את הכסף ודווקא לא כל כך זקן.
2. העניין הזה של שחקני-העל יכול אולי להבהיר כמה דברים על יכולת של מאמנים - גדולים ככל שיהיו - להצליח ללא אותם שחקנים. לא נזלזל כמובן במאמנים כמו אטורה מסינה ואוברדוביץ'. אבל ההגעה של מאמן בינוני (ינאקיס) ואחד חסר ניסיון (פסקוואל מברצלונה) לפיינל-פור נותנת חומר למחשבה לגבי העניין הזה. כמו גם העובדה שמאמן גדול כפיני גרשון מתקשה מאוד למצוא את האיזון שסידרו לו שחקנים כוויצ'יץ', פארקר, באסטון ושאראס במכבי ההיא.
עניין אחד נוסף שאפשר למצוא בקבוצות שהעפילו לברלין ושסייע למיצוי של הכסף הגדול, הוא שכולן המשיכו עם אותם מאמנים של העונה שעברה. למרות ששלושה מהם לא הצליחו להביא את הקבוצות בעונה שעברה לפיינל-פור. כלומר, לפעמים במקום לשים את ראשו של המאמן אחרי עונה אחת מאכזבת עדיף לגבות אותו בכוכב-על אחד שיוביל את הקבוצה לפיינל-פור. לינאקיס המבולבל הביאו את פאפאלוקאס; לפסקוואל הילד הביאו את אנדרסן ואת נבארו.
3. הפיינל פור הנוכחי יוריד מהבמה את אחת מהקבוצות הגדולות שהיו באירופה. המחזוריות של הכדורסל האירופי שהביאה את מכבי הגדולה בין 2000 ל-2005, מגיעה עכשיו לסיומה עם צסק"א של אטורה מסינה ששולטת מאז 2005. הסיבות שהורידו את שתי הקבוצות האלו מהטופ מראות את התהליך שעבר הכדורסל האירופי: מכבי התפרקה לטובת שחקנים שניסו את מזלם ב-NBA, טרנד שנולד רגע לפני שנכנס הכסף הגדול לאירופה; צסק"א תתפוצץ ביחד עם בועת הכסף הגדול והמשכורות המנופחות שהיא עצמה ניפחה.
מסינה ייאלץ ללכת למקום בו יש כסף. הוא יעשה את הדרך מערבה ביחד עם כל המאמנים הבכירים שהגיעו לרוסיה אחר הכסף (ביניהם דייויד בלאט). כנ"ל השחקנים המובילים והיקרים שיצאו לרוסיה בשנים האחרונות. הירידה של צסק"א מהבמה היא קצת יותר מאכזבת עבורה: כי בכל השנים האלו היא לא הצליחה להגדיל את בסיס האוהדים שלה. האולם במוסקבה עדיין נותר ריק למרות שכרטיסים למשחקי יורוליג נמכרו עבור פחות מ-5 דולר, וגם לפיינל-פורים האירופים לא הצליחו הרוסים להביא מעל 500 צופים. למרות שהציגה את אחת הקבוצות הגדולות שידע הכדורסל האירופי, הדמוגרפיה של אוהדי הכדורסל ברוסיה ביחס לאלו של ההוקי קרח והכדורגל לא השתנתה בכלום. צסק"א גם לא הצליחה להוביל את מעמד הכדורסל הרוסי ביבשת, מה שהיה אמור להתבטא בהגדלת מספר הנציגות הרוסיות ביורוליג.
כמה גדולה היתה ההצלחה של צסק"א אפשר יהיה אולי להבין רק בשנים הבאות. הכסף הגדול שזרם שם בסופו של דבר הביא את הקבוצה הזאת לשבע הופעות רצופות בפיינל-פור. אם תזכה בתואר גם בברלין, היא תהיה הקבוצה השנייה בלבד ב-18 השנים האחרונות שמצליחה להגן על התואר. הראשונה היא מכבי תל אביב של פיני גרשון.
הירשם לניוזלטר והתראות ספורט