בתחילת השבוע התוודענו אל מהנדס בריטי, מארק סטיבנס שמו. סטיבנס מתגורר בעיר הבריטית רדרות' ואת פרסומו קנה בזכות YouTube, אתר שיתוף קובצי הווידיאו מבית גוגל. סטיבנס, מספרת האגדה, יילד את אשתו בבית בכוחות עצמו, תוך שהוא נעזר בסרטון מהאתר תחת הכותרת: "כיצד ליילד תינוק".
הרך הנולד, גבריאל, הוא ילדם הרביעי של בני הזוג, שנמצאים בסוף שנות ה-20 לחייהם. אמנם, השניים תכננו מראש שהלידה תהיה ביתית, אך התכוונו להיעזר במיילדת. אלא שלדברי סטיבנס, השעה הייתה 2:30 לפנות בוקר, הוא לא הצליח למצוא מיילדת ולמרות שבית-החולים ביקש ממנו להתפנות באמצעות אמבולנס, הזוג החליט ללכת בשיטת "עשה זאת בעצמך". סטיבנס זכה למאות אזכורים בעיתונים ובבלוגים בעולם כולו, והנה כעת גם כאן.
קשה שלא להטיל ספק בסיפור המדהים הזה. שימוש בכלי אחר של גוגל - Maps - מגלה שיש לא מעט בתי-חולים במרחק לא רב מרדרות'. בשנת 2009 בבריטניה, יש להניח שהאמבולנס היה מגיע תוך דקות ספורות (אבל היה מקטין את עוצמת הדרמה).
בנוסף, סטיבנס סיפר בעצמו שהיה על קו הטלפון עם מיילדת ועם בית-החולים בשלב מסוים. אולי דווקא ההדרכה שלהם היא זו שהובילה ללידה המוצלחת והבטוחה ולא YouTube? שכן אחרי צפייה בסרטון המדובר באתר ובסרטונים דומים, כמו איך ליילד במונית או ברכב, כולם בני דקות ספורות (סטיבנס לא זכר באיזה סרטון צפה), קשה להבין מאין שאב את תחושת הביטחון שלו. הסרטונים הללו כולם דומים, ובהם בובה יולדת תוך זמן קצר למדי בובה אחרת, ללא סיבוכים. בחיים האמיתיים, המצב בדרך-כלל אחר.
גם אם גרעין הסיפור שריר וקיים, ואכן סטיבנס צבר את כל הידע שלו מסרטון בן שתי דקות, הרי שהאאורה שמסביב הסיפור היא מהלך שיווקי פר-אקסלנס. היא נכנסת לאותה קבוצה שבה מונחת סוזן בויל, הסקוטית שכבשה את לבבות כולנו, אשר הפתיעה את צוות השופטים המנוסה בתוכנית הבריטית ,Britain's Got Talent כשהדגימה את סיפור הברווזון המכוער.
מי מכר את החלום? גם לגוגל צריך להיות בכך חלק. סיפורים כאלה מסייעים לה לחזק את הנרטיב לפיו YouTube יכול לעזור בכל תחומי החיים. אם מישהו נמצא בצרה, עליו לפנות אל האתר, שכן יש בו הכול. הוא כלי עזר של ממש, יכול להציל חיים, ואינו רק מקום לסרטונים קלילים.
גם אם סטיבנס הצליח ליילד את רעייתו בכישרון רב, ברור שעדיין יש צורך במיילדות ובבתי-חולים. מאז ומעול חוששת האנושות מטכנולוגיות חדשות. צמד המלים "בינה מלאכותית", למשל, מסוגל להלחיץ רבים. החשש הוא שהנה הרובוט מחליף אותנו, או המחשב משתלט עלינו. המציאות רחוקה מכך - לא תמיד המכונה מנצחת. לא תמיד צריך להלך אימים ולהכריז על מותו של משהו אנושי בעקבות הטכנולוגיה.
בשבוע הבא ימלאו בדיוק 12 שנים לניצחונו של המחשב Deep Blue מתוצרת IBM על אלוף העולם בשחמט, גארי קספרוב, באירוע שזכה תקופה ממושכת להוכחת "ניצחון המכונה על האדם". בסוף החודש שעבר, בתזמון מעניין, לקחה חברת המחשבים את אתגור האדם צעד אחד קדימה והודיעה שהיא בשלבים מתקדמים לפיתוח מערכת מחשב-על שתתחרה עם בני-אדם בשעשועון Jeopardy (שגרסה עברית שלו שודרה בטלוויזיה בישראל תחת השם "מלך הטריוויה").
מחשב שמנצח במשחק שח עושה רושם יותר מתקדם ממחשב שמנצח בחידון טריוויה, אך האתגר הנוכחי קשה יותר. המחשב החדש, ששמו ווטסון, לא יהיה מחובר לאף מקור חיצוני - כמו אינטרנט - ולא יקבל סיוע מבחוץ. הוא יצטרך לזהות שפה טבעית, אירוניה ולהבין משמעויות נרמזות - דברים שבני-אדם מסוימים מצטיינים בהם אבל המחשבים לא.
בעוד שהמחשב Deep Blue חישב 200 מיליון מהלכי שח לשנייה, הרי שווטסון מחפש תשובות לבעיה אין סופית, דבר שהצריך גישה אחרת לחלוטין. ווטסון יידע גם להעריך אם הגיע לתשובה ברמת ביטחון גבוהה מספיק, ורק אם כן, יזמזם שבידיו התשובה. אם יצליח לענות, הוא גם יידע לבחור לעצמו שאלת המשך.
פיתוח מחשב-העל ווטסון החל לפני כשנתיים, ומפיקות התוכנית, שעלתה לראשונה לאוויר לפני 25 שנה - CBS וסוני - כבר הודיעו כי הן עשויות להפיק שעשועון על בסיס התחרות עם המחשב.
המחקר שבוצע על ווטסון יעלה את יכולות האינטליגנציה של המחשבים והתקשורת בין האדם למחשב לרמות חדשות. השלב הבא, אפשר כבר לדמיין, הוא שב-2:30 לפנות בוקר יוכל סטיבנס להרים טלפון לווטסון ולשאול אותו כיצד ליילד את רעייתו.
גם אז, עדיין יהיה צורך בבתי-חולים, במיילדות או במשהו מקביל להם. המכונה אולי תנצח את האדם בעולם המשחקים, אבל כדי לעשות כך בחיים האמיתיים צריך משהו חזק בהרבה מווטסון. *