דילמה לא קלה ניצבה בפני השופטת דבורה ברלינר, שמונתה השבוע על-ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, ונשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
מצד אחד, כבר לפני שנים הובטח לה להתמנות לבית המשפט העליון, במסגרת חלק מ"דיל" שרקח ח"כ דאז שאול יהלום, עם הנשיא אהרן ברק והשר טומי לפיד. ברלינר לא אהבה שעושים דילים בלי לשאול אותה, במיוחד כשאחת הסיבות שיהלום דחף למינויה היא עובדת היותה דתייה.
מצד שני, זמן רב עוכב המינוי מסיבות שאינן קשורות אליה. מינויו של נאמן לשר המשפטים רק העלה את סיכוייה לזכות במינוי הנכסף לעליון, בשל הרקע הדתי המשותף של שניהם. ברלינר, ש"ביקרה" כבר בעליון במשך 10 חודשי כהונה בפועל, הייתה צריכה להחליט אם היא מעדיפה לקבל עכשיו את נשיאות המחוזי בתל-אביב, או לוקחת סיכון ומקווה שהוועדה לבחירת שופטים תבחר בה לעליון.
ככל הידוע, השיקול העיקרי שגרם לה להעדיף את הוודאי על-פני הדמאי, נעוץ בכך שטרם מונו חברי הוועדה לבחירת שופטים, כך שברלינר התקשתה לכמת ולכלכל את סיכוייה להיבחר. בנסיבות אלה, היא עלולה הייתה להישאר קירחת מכאן ומכאן, ולכן בחרה בנשיאות בית-המשפט המחוזי הגדול והעמוס ביותר בישראל - משימה לא קלה כלל.
ברלינר הועדפה על-פני הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אורי שהם, שמכהן כשופט זמן קצר, ושהמלצתו ע"י ועדת האיתור היתה מפתיעה כשלעצמה. *