במונחי רייטינג, הייתה העונה הקודמת של "הישרדות" סוג של "נס טלוויזיוני". היא החלה בהתרסקות מול עוד שידור עתיר רייטינג של "ארץ נהדרת" (קשת), אבל סיימה את העונה בניצחון מוחץ, שבעיני רבים סימן את תחילת הסוף של רשת והפיכתו של ערוץ 10 לזכיין השני האמיתי של הטלוויזיה המסחרית בישראל, מי שמצא סוף-סוף, את המפתח לליבה של מסעודה משדרות.
אלא שהשמחה הייתה מעט מוקדמת. קצת כמו כוכב ריאליטי, שהיום עדת צלמים רודפת אחריו לכל מקום ומחר כבר עוצר אותו הדורמן בכניסה למועדון, כאילו היה אחד האדם, מצא את עצמו הערוץ חיש מהר מול אותה שוקת שבורה, ועוד בעת שהיא קשה גם לעסקים מצליחים, כאלו שלא נושאים על גבם את חובות העבר. זו הסיבה שלא מעט תקוות נתלו בעונה השנייה של "הישרדות".
החדשות הטובות הן שהעונה הנוכחית הייתה טובה בהרבה מקודמתה. אלמנט החדשנות נעלם אולי, אבל יחד איתו נעלמו גם המניפולציות הגסות של ההפקה, שאם התקיימו, הרי שהוסתרו הפעם היטב כדי לא לערער את אמינות התוכנית. גם המתמודדים נראו הפעם פחות דוגמנים סוג ב', ויותר אנשים עם סיפורים אישיים סבירים. אבל הקהל, אבוי, מיהר כבר לטרנד הריאליטי הבא בבית "האח הגדול".
הפרק האחרון (לפני הגמר) שהיה אמור להיות דרמטי במיוחד, השיג מעט פחות מ-20% רייטינג, וקצת פחות מהנתונים שהשיג פרק "סטנדרטי" של "המרוץ למיליון". מחרתיים צפוי הנתון הזה להשתפר משמעותית, אך ספק אם יאפיל על תוכנית ההישרדות האמיתית, זו שמנהל בימים אלו ערוץ 10. *
שינויים בהרגלי הצמיחה
"סימני מתיחה", מוצ"ש 22:25, ערוץ 8
אם לא דחוף לכם לראות מי יהיה השורד האחרון, אתם מוזמנים לצפות בסרט תיעודי יוצא דופן. סליחה, תנו לי לנסח שוב את המשפט. אם אתם לא מחסידי החזה של מירית וקנין, אחת המתמודדות בגמר ומי שלפחות לפי הגולשים באתרי האינטרנט, תפסה בזכות יכולותיה הפרונטליות, את מקומו של הישבן הלאומי של מרינה קבישר מהעונה הקודמת של "הישרדות", אתם מוזמנים להתפנן על הציצים של זוהר וגנר. סליחה, אבל לפני שאתם מאשימים אותי בוולגריות או בסקסיזם, יש לי רק שתי מילים לומר להגנתי: היא התחילה.
וגנר, שהייתה רוצה להיות נערת רוק, אילו היה דבר כזה, החלה, על-פי תיעודה, להימשך לעצמה, פשוטו כמשמעו, במהלך ההריון. הסיבה למשיכה היא צמיחתו של החזה הבינוני שלה, לממדים שמוכרים בעיקר בתעשיית הפורנו. לכן היא צילמה את עצמה, וגם לא מעט אותו, ובעודה מתעדת את שגרת ההריון שלה, הפכה את החזה הנשי בתקופת ההריון למעין משל על הנשיות - מהרגע שהוא מתעגל ומתמלא, דרך הפונקציונליות שלו מרגע הלידה, ועד לקריסה שלו אל מתחת לממדיו הראשוניים.
אף שאני מחבב את הניו-ז'ורנליזם (ובמידה רבה גם מתפרנס ממנו), אני מודה שאני סולד מעט מסוג התיעוד שמעמיד את המתעד עצמו אל מול המצלמה באופן חושפני כל-כך (פיזית ונפשית), עד שהאינטימיות שכופה עליי וגנר מביאה אותי במבוכה. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהסרט - וגם זה הישג בלתי מבוטל. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
