נשמה חופשייה ממיתוג

המפגש הראשון עם קולה אכן ראוי לשם אלבומה השני "התגלות", שנכנס בשבוע שעבר היישר לראש מצעד מכירות האלבומים בארה"ב. כריסט מישל היא שם לזכור, של זמרת שאי אפשר לשכוח. היא בת 26 והספיקה לזכות בשני פרסי גראמי, אבל נותרה כמעט סוד השמור בקרב אמנים ותעשיית המוזיקה, עד שאלבום הטרי הביא אותה לתודעת הקהל הרחבה שלה היא כה ראויה.

החלק הכי יוצא דופן, מרתק, מפתיע וחריג בסיפור של הגברת מישל - מהקולות המובילים והעתידיים של הסול, נעוץ דווקא בשגרתיות שלו. זמרות מצוינות לא חסרות, גם אם נכון לומר שהיא קצת נהנית, שיווקית, מהעדרן הזמני מהמגרש של ענקיות כמו לורין היל ומרי ג'יי בלייג'. כריסט מישל פיין עושה באלבומה היפ-הופ-סול עדכני, אבל דבר בצמיחה שלה אינו מתאים לרוח הדברים העכשווית בפופ.

היא לא השתתפה בשום תחרות טלוויזיונית בין זמרים מתחילים ותאבי תהילה, היא לא בנתה בסיס מעריצים במייספייס ולא ניצלה שום ערוץ תקשורתי לגימיקים, שבפני עצמם כלל אינם שליליים כמובן כשמדובר על הצורך של אמנים אלמוניים ללכוד תשומת לב. וגם אחרי שכבר הוחתמה והוציאה אלבום בכורה והשתתפה בשלל הקלטות אצל אמנים עמיתים, הביוגרפיה שלה אפורה להחריד, נטולת ולו כתם צהבהבות ולכאורה שמרנית ומהוגנת לעילא.

אלא שבניגוד לכוכבניות שחייהן פרוסים במדיה לצריכה ולעיכול מהירים בדיוק כמהירות ההתנדפות של המוזיקה והנוכחות הקולית שלהן, למישל יש אינספור צבעים ותחושות וגוונים ויכולות קוליות. לרגעים יש משהו כמעט לא טבעי בהאזנה לאלבום המנצח שלה.

הגיוון, האופן שבו מישל מפגינה שליטה טכנית עילאית בקולה בלי לגלוש לקלישאות הסלסולים נוסח ויטני יוסטון ומאריה קארי, ומקבץ הלהיטים הכה יעיל שהוכן בעבורה, מעוררים חשד קל למזימה מסחרית טהורה, שבה מישל נחבאת יחסית מהתקשורת דווקא כדי למתג ולמצב אותה כשמרנית וכמהוגנת יחסית לנערות הסול האחרות של גילה.

אבל מישל, להבדיל למשל מנורה ג'ונס שמלכתחילה פנתה לקהל יעד שמאד מובחן כשמרני, דווקא בחרה לאלבום הנוכחי בקו עסיסי יותר מזה של קודמו. בקיצור, אולי זה לא שהיא טובה מדי מכדי להיות אמיתית: אולי האמת הקצת בלתי נתפסת היא שמישל באמת עד כדי כך טובה.

נטולת אמצעי פתיינות

כריסט מישל נולדה בלונג איילנד לזוג הורים שמשרתים בכנסיה, אמה הייתה מדריכת המקהלה שם, ומגיל ארבע החלה לשיר בפומבי גוספל. ההורים טיפחו את כישוריה האמנותיים ומילדות קיבלה שיעורים בשירת מקהלות, בפסנתר ואף בריקוד. מישל למדה ג'אז בקולג', ואז החלה להתפרנס משירה במועדוני ג'אז קטנים.

באחת ההופעות, במועדון בווילג' בניו-יורק, גילתה אותה זמרת הסול אינדיה ארי, שהזמינה את מישל להיות אמן פותח במסע ההופעות שלה. ב-2006 הוחתמה בחברת התקליטים דף ג'אם, בימים שבהם ג'יי זי עוד מינכל את החברה. מתנת הכניסה למועדון הכה יוקרתי היתה השתתפות בכתיבה ובשירה בשיר של הראפר המוביל.

ב-2007 מישל הוציאה אלבום בכורה, "כפי שאני", שהפיקו לה תותחים מנוסים כסאלאם רמי, וויל.איי.אם, בייבי פייס וג'ון לג'נד. אבל משהו לא ממש עבד. היא קיבלה ביקורות מצוינות, וזכתה מאז בשני פרסי גראמי על "זמרת הריתם'נ'בלוז הטובה ביותר" באותה שנה והשנה על "הביצוע הקולי האורבני הטוב ביותר" ב-2009 , כש"אורבני" היא ההגדרה השיווקית באמריקה למוזיקה שפופולרית אצל הצעירים השחורים יושבי הכרכים.

אבל מישל לא ממש הגיעה לקהלים רחבים, אם כי צברה אוהדים בזכות הופעות אורח בהקלטות של נאז, ו דה גיים והרוטס.

שמעה של הזמרת לא ממש פרץ לזרם המרכזי של הפופ, ואז מישל לקחה החלטה מאד לא אופיינית לאמנית בגילה. החלטה שמעידה על אופי, סבלנות, נחישות, ומודעות גבוהה ביותר. באלבום הבכורה מישל השתתפה בכתיבת כל השירים, והפעם ויתרה ונטלה חלק בכתיבת שלושה בלבד. זה צעד חריג משום שתמיד המאבק אצל אמנים שהם יוצרים בעצמם הוא להרחיב את החופש וההבעה והשליטה האמנותיים שלהם, ולא לסגת ממרחב שכבר כבשו לעצמם.

והרי מדובר במישהי שבכל זאת זכתה בגראמי וסומנה כזמרת מצוינת. ולמרות זאת מישל לקחה צעד אחורה ואמרה לעצמה שאולי כדאי שתיעזר בשירים של אחרים.

באלבום הקודם, אגב, הוצע לה לשיר את "חסר תחליף", היא דחתה את השיר, וזה הפך אח"כ ללהיט ענק עבור ביונסה נואלס. הפעם מישל פנתה ישירות לאיש שהציע לה אז את הלהיט ההוא, נה-יו בן גילה שהוא מכוכבי הסול הצעירים המובילים. נה-יו כתב והפיק לה שישה שירים, כמחצית האלבום. ומישל ידעה בדיוק לאן היא מכוונת: "הרגשתי שבאלבום הבכורה שלי הייתי מעט מופנמת וביישנית. הפעם רציתי לאתגר את עצמי בשירים יותר מחודדים, צעירים ועדכניים".

מחודדים ועדכניים ככל שיהיו, מישל עדיין רחוקה מהחמדנות המסחרית או המיניות המלאכותית וכל אמצעי אחר של פתיינות זולה שממלאים את מסכי האם.טי.וי. בזבלוני פופ לגרגור מהיר.

המנון העצמה נשית

האלבום הזה, שנפתח בהצהרת פרידה מאהוב ונמשך כל הדרך כמעין המנון העצמה נשית בדרך לאהבה חדשה, הוא מזון נשמה שישביע את רעבם של כל מי שניזונו בשנים האחרונות מהיל, מבלייג', מג'יל סקוט, מאריקה באדו ומאנג'י סטון, ונשמר צעד אחד מאחורי הבוהק הפופי של ביונסה.

מישל יצאה לשוק שנייה אחת לפני שני אלבומים של האמנים הכי פופולאריים בארה"ב של העשור הזה, אמינם וגרין דיי, ולכן לא פלא שהדיחו אותה מפסגת מכירות האלבומים אחרי שבוע אחד בלבד בראש. אבל אי אפשר לטעות בעתיד האלבום ובעתיד הקריירה שלה.

ייתכן שעם הזמן תצטרך להתמקד כדי להיות יותר מובחנת ולבנות לעצמה גם אישיות תקשורתית שתסקרן מחוץ לאולפני ההקלטות ולבמות. אין מה לעשות, אלו החוקים בענף בו היא פועלת, ובכדי שיעשה צדק עם כישרון כשלה, השירים של מישל צריכים להימכר למיליוני אוזניים. ואת זה קשה לעשות בלי תדמית חזקה וברורה.

מצד שני, עובדה שהצליחה עד היום להגיע לפסגות אמנותיות ומסחריות כמעט מבלי שאיש יכיר אותה וטרם שתהפוך לידוענית. בכל מקרה, גם אם אתם עוד לא מזהים במיידיות את הפנים שלה ולא מקשרים את השם לשום מקום, חבל להחמיץ את הבידור המושלם בתחומו שמציע "התגלות" שלה. *