מוחמד דחלאן חוזר לתמונה: "ישראל חייבת להשאיר עין אחת פקוחה"

שנתיים וחצי חלפו מאז פרוץ המלחמה, ואחת השאלות המרכזיות נותרה פתוחה: מי ישלוט ברצועת עזה ביום שאחרי חמאס? בתוך הוואקום הזה, עולה לאחרונה שוב שם שנשמע כמו פשרה לכולם וכמו בגידה לרבים - מוחמד דחלאן.

● הדרך היחידה להסכם: טראמפ יידרש לוויתורים כואבים מול איראן
● האיום החדש של טורקיה על מדינות הים התיכון

השבוע נחשף שראש השב"כ דוד זיני נפגש באיחוד האמירויות עם האיש שגורש מעזה לפני כמעט 20 שנה, סולק מפת"ח ב־2011, ומאז חי בצלו של שליט אבו דאבי - ועכשיו, כשהקלפים מחולקים מחדש, מנסה לחזור ללב המשחק.

זו לא הפעם הראשונה שעולה שמו של דחלאן בהקשר הזה. לפני שנתיים חשף הוול סטריט ג'ורנל כי בין הרעיונות שעלו במסגרת מגעי העסקה הכוללת בין ישראל לחמאס, דחלאן צוין כמי שיכול לנהל את הרצועה, לפחות באופן זמני. גורמים ישראלים, אמריקאים וערבים תמכו בכך, ואפילו חמאס שלח אותות שיוכל לחיות עם זה.

ועד כמה לקחו את זה ברצינות בישראל? גורם ביטחוני בכיר לשעבר במערכת הביטחון מציין בפני גלובס שאפילו שר הביטחון לשעבר יואב גלנט נפגש עמו. עם זאת, אין אישור רשמי לכך.

ניהל קשרים עם ישראל לאחר שתכנן פיגועים

דחלאן נולד בעזה ב־1961, גדל על ברכי תנועת פת"ח של יאסר ערפאת, סייע להקים את תנועת הנוער שלה בגיל 20, נעצר על חלקו באינתיפאדה הראשונה, גורש לירדן, ומשם עבר לתוניס וקנה את אמונו של ערפאת. בתקופת הסכמי אוסלו, דחלאן חזר לעזה ומונה לראש הביטחון המסכל. תחתיו, נעצרו רבים מאנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי, כאשר מאות מהם מצאו את מותם בכלא.

למרות האיבה העמוקה שרכשו לו בחמאס, דחלאן הצליח לשמור על יחסים דואליים עם תנועת הטרור הפלסטינית. ד"ר הראל חורב, חוקר בכיר במרכז משה דיין המתמחה בהיסטוריה החברתית והפוליטית של הפלסטינים, מסביר שהשורש לכך נמצא בגיאוגרפיה של מחנה הפליטים: דחלאן גדל בח'אן יונס באותו מקום שממנו צמחו גם האחים סינוואר ובכירים אחרים בחמאס, והיו לו קשרים אישיים עם מנהיגים כמו איסמעיל הניה ועבד אל־עזיז א־רנתיסי.

"על בסיס זה, הוא בנה אמון באופן שחצה תנועות", אומר ד"ר חורב. "במחנות הפליטים, המוצא המשותף מאותם כפרים ומאותן משפחות יוצר מטריה זהותית שחזקה מכל שיוך תנועתי. אם לא די בכך, משפחתו חיה במקור בכפר ג'ורה (אזור אשקלון של היום, ת"ש), ממנו הגיע מייסד חמאס השייח' אחמד יאסין".

בתקופת האינתיפאדה השנייה דחלאן ניהל קשרים עם ישראל וארה"ב, ישב בוועידת קמפ דייוויד, וקנה מוניטין של מנהיג מתון. נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, אף הגדיר אותו כ"איש שלנו". לצד זאת, גורמי מודיעין ישראלים קשרו את שמו לפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום ב־2000. בית משפט ישראלי קבע ב־2019 כי היה אחראי לפיגוע וחייב אותו ב־44 מיליון שקל. דחלאן מעולם לא שילם.

בפרק הנוכחי של חייו, חמאס גירש את דחלאן מעזה ב־2007 ואבו מאזן סילק אותו מתנועת פת"ח ב־2011, בעקבות טענות על ניסיון להוביל מהפכה פנימית. "דחלאן הוא אופוזיציונר ידוע לאבו מאזן ולחמאס. בהפיכה ברצועה, אנשי חמאס חיפשו בראש ובראשונה את אנשיו", מספר ד"ר חורב. אבו מאזן האשים את דחלאן בשיתוף פעולה עם ישראל ואף רמז שהוא לקח חלק במותו של ערפאת.

לאחר שעזב את שטחי הגדה, דחלאן מצא מקלט באיחוד האמירויות והפך את הגלות לנכס. לאורך השנים הוא בנה לעצמו אימפריה עסקית: הונו מוערך כיום ביותר מ־120 מיליון דולר, כאשר ממקום מושבו בדובאי הוא רכש דירת יוקרה בשווי כ־600 אלף דולר, לצד דירה במגדל יוקרתי בעיר - בעוד שמנהיגים פלסטינים אחרים נתקעו בבוץ של רמאללה ועזה, עם בירוקרטיה שחוקה, לגיטימציה נשחקת ותלות מוחלטת בכספי חוץ.

מקורות ההכנסה שלו לא תמיד היו שקופים. כבר ב־1997 עלו טענות כי דחלאן הפנה לכיסו כ־40% מהכנסות מעבר קרני הסמוך לרצועה, סכום שהסתכם בכמיליון שקל בחודש.

"דחלאן הצליח לייצר חיבור אישי מאוד וחזק ממקום מושבו באיחוד האמירויות", אומר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין ולשעבר יועץ לענייני פלסטינים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "הוא השיג חיבור אישי למוחמד בן זאיד - האיש החזק באמירויות. יש לו גם משקל פונקציונלי: הוא מעורב בעסקאות שאיחוד האמירויות עושים, בכל מיני מיזמים - הם קנו המון נדל"ן בסרביה ובלגרד, והאדם שמקדם עבורם חלק גדול מהעניינים האלה הוא מוחמד דחלאן".

מעבר לממד האישי והפונקציונלי, לדחלאן יש עבור האמירויות גם משקל אידיאולוגי, מה שמגביר את חשיבותו בעיניהם. היותו של בן זאיד אויב גדול של האחים המוסלמים במזרח התיכון הופכת את קשריו עם דחלאן - שהיה מזוהה עם המאבק בחמאס - לבעל ערך מיוחד.

בתוך כך, לאמירויות גם בטן מלאה על אבו מאזן. "לטענתם, הוא שיחק בכספי הסיוע שהם העבירו לרשות הפלסטינית, ושלשל אותם לכיס של משפחתו", מספר ד"ר מילשטיין. "על הרקע הזה, במשך זמן רב האמירתים סירבו להעביר סיוע לרשות, ובמקביל נוצר חיבור חזק יותר לדחלאן - כחלופה אפשרית לאבו מאזן".

"זו פנטזיה ישראלית, הוא לא חוזר לעזה"

אז עד כמה דחלאן באמת משמש כחלופה עתידית לחמאס בעזה ולאבו מאזן בגדה המערבית? על אף שנראה שישראל הרשמית מנסה לאמץ את הנרטיב הזה, גורמים ביטחוניים חלוקים על כך. בכירה לשעבר בשב"כ מציינת כי בטווח הקרוב אין סיכוי ריאלי לחזרתו של דחלאן לרצועת עזה בגלל שהאדמה שם עדיין בוערת ואיש לא יוכל לנחות שם ללא כוח צבאי שיגבה אותו.

גם ד"ר מילשטיין מטיל ספק בהנחה שדחלאן יכול להנהיג הפלסטינים. "אפשר להתלהב ולהגיד 'הנה, מצאנו מחליף', אבל בעיני זו פנטזיה ישראלית שנמשכת שנים רבות. דחלאן לא יושב בשטחים, מה שאומר שהוא לא חלק מקבלת ההחלטות של ההנהגה הפלסטינית. אבל מעבר לכך, גם אם הוא יחזור לאזור, זה יהיה לגדה המערבית - ושם לא בסיס כוחו. בסיס כוחו הוא בעזה, אבל גם שם יש לו לא מעט אויבים.

"לכן, אני לא חושב שדחלאן יחזור לאזור כל כך מהר, אלא אם הוא רוצה למות. מה שכן רואים הוא ניסיון מתמשך שלו להכניס את האנשים שלו לשטח באמצעות ארגון צדקה שהוא מפעיל, שנותן שירותי סיוע לעזה. אבל הוא עצמו לא חוזר".

עם זאת, מעריך מילשטיין, לדחלאן יש סיכוי להתברג בקבוצה שתשלוט ברשות לאחר שאבו מאזן יסיים את תפקידו. "אני מעריך שביום שאחרי אבו מאזן, תהיה העדפה להנהגה קולקטיבית ברשות הפלסטינית. דחלאן מגיע עם כסף ותמיכה אמירתית וישראלית, ולכן הוא עשוי להשתלב. אבל ישראל חייבת להישאר עם עין אחת פתוחה, בסוף הוא לא חובב ציון".

בדומה, ד"ר חורב אינו שולל את חזרתו של דחלאן, אך מעריך שהמנהיג הפלסטיני הגולה בעצמו מבין שיש לכך עוד זמן רב. "הוא כרגע נהנה מתמיכה של 8% בלבד ברשות הפלסטינית, כשמרואן ברגות'י שובה ממנו נתחים נכבדים. אולם, ביום שאבו מאזן יעזוב את הבמה, התמונה עשויה להשתנות מהותית, במיוחד אם דחלאן ייהנה מגיבוי אמריקאי, ישראלי ומפרצי", מסכם חורב.