המשקיעים אוהבים כסף, אך אהבתם למטבע היתרות העולמי הפכפכה מאי-פעם. לפני כמה שנים הועמד שלטונו של הדולר תחת סימן שאלה, כאשר דוגמניות-על כמו ג'יזל הברזילאית סירבו לצאת מהמיטה בבוקר ללא שכר טרחה נקוב באירו.
עם מחנק האשראי, המשקיעים שוב ברחו לדולר. כיום, שוב זוכה הדולר ליחס מזלזל. בטווח הקצר, הדולר נסחר כמו נכס שהוא מקלט מבטחים. צריך להסתכל על פרמיית הסיכון שהמשקיעים דרשו תמורת אחזקת דולרים מתחילת 1999.
במבט על הדולר מול האירו, ברקליס קפיטל מגדירה את הפרמיה הזו, התשואה העדיפה, כהפרשי הריביות בין ארה"ב לאלה של מרחב האירו. במצבי משבר, נדרשת פרמיה נמוכה יותר כדי להחזיק דולרים, ואילו בתקופות שקטות יותר, נניח בסביבות 2006, המשקיעים דרשו תשואה עודפת של עד 100 נקודות בסיס (אחוז שלם).
זה אומר שהדולר יכול להיות חלש יותר, אם וכאשר המשבר הכלכלי ידעך. ואכן, כאשר האופטימיות חזרה, מאז ששוקי המניות רשמו שפל בתחילת מארס, הדולר צנח ב-11% מול סל מטבעות של עמיתות סחר. כמובן, המצב יכול להתהפך שוב. החמרה במצב הכלכלי תתמוך בדולר, אם כי דרכו עלולה להיות משובשת על-ידי הפעולות של הפדרל ריזרב, בייחוד ההקלה הכמותית (הדפסת הכסף).
שילוב מדיניות
בטווח הארוך יותר, ייקבע גורלו של הדולר על-ידי שילוב המדיניות הפיסקלית והמוניטרית בארה"ב. בדרך-כלל, דולר חזק בא עם מאזן כספי חזק של הממשל מול מדינות מרחב האירו, או ממדיניות מוניטרית הדוקה יותר, או משילוב של שניהם.
לארה"ב צפויות כעת שנים של ריבית נמוכה ומאזן פיסקלי איום ונורא. מצד שני, זה יהיה המצב גם במקומות אחרים. נראה שלמרות הכל, המשקיעים יצטרכו לחדש את הרומן שלהם עם הדולר לפחות לעוד זמן מה.