הפוליטיזציה של מעשה השחיתות

הציבור אינו תופס שחיתות כצרה כשלעצמה. היא צרה אם המושחת הוא יריבך הפוליטי

מאלף לעבור על תגובות באינטרנט הקשורות לשחיתויות של אנשי ציבור. גם לאחר שהורשעו, ההתייחסות אליהם במקרים רבים היא על פי קווים פוליטיים.

אתמול בבוקר הורשע אברהם הירשזון בעבירות של מרמה, גניבה והפרת אמונים. הנה כמה דוגמאות של הטוקבקים על הידיעה: "אלה הנורמות שהיו בליכוד; קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה; לכל השמאלנים המתחזים - הירשזון הוא משלכם!; קדימה המפלגה המושחתת בתולדות ישראל; שר האוצר של קדימה, קדימה לכלא!!!! מה עם הליכודניקים שלא נתפסו, נחכה...; מצביעי הימין, תתביישו שבחרתם ימין".

כלומר, בשביל רבים העניין הוא לא השחיתות, גם לא המושחת כפרט, אלא ההשתייכות הפוליטית. כמעט אין דבר כזה שאיש ציבור מושחת הוא פשוט מושחת. אתה אומר שפוליטיקאי מסוים מושחת - פעמים רבות אתה מקבל קיתונות של זעם: ומה עם הפוליטיקאי ההוא מהמפלגה ההיא?

אין תחושה של חומה ציבורית קונצנסואלית נגד השחיתות והמושחתים באשר הם. התופעה הזאת מוכרת מאד בכדורגל, למשל. לשחקנים מותר לכסח את הצורה - בתנאי שהם עושים זאת ליריב, אבל אם היריב עושה את זה לשחקן שלנו הרי שהוא מניאק, פושע, ואמו אתם יודעים מה.

התופעה הזאת קיימת גם, ואולי בעיקר, בשכבות שהן הנפגעות העיקריות משחיתות ציבורית. יש בתוכם עוני משווע, אבטלה גדולה, חינוך לקוי, רמת חיים נמוכה. היית מצפה שאנשים אלה יבואו אל הקלפי כדי לתת את קולם למפלגות שהן הכי נקיות.

אבל זה לא קורה. במקום להיטיב עם עצמם, מצביעים רבים מהם לטובת מי שלדעתם "יטפל" הכי טוב בערבים, למשל. בא לך לזעוק כלפיהם: אבל האנשים האלה הרי פוגעים בכם!!! לא יעזור, כי התשובה שתקבל תהיה - ומה עם המושחתים "שלכם"?

מה הפלא שבאווירה זו צומחים אצלנו הירשזונים ודרעים וכל השאר?