המחוזי: צירוף אדם כשותף לחשבון בנק אינו מעניק לו בהכרח מחצית מהכסף

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי אדם שצורף כשותף לחשבון של אחר, אפילו היה קרוב משפחתו, אינו בהכרח הופך לבעלים של מחצית מהכספים בחשבון. המחוזי קיבל ערעור על פסיקת בית המשפט למשפחה בירושלים, וקבע כי צירוף בת לחשבון הבנק של אימה נעשה מטעמי נוחות ולא נועד להעניק לה במתנה מחצית מכספי החשבון.

שתי אחיות כבנות 60 ירשו את אימן בחלקים שווים. אחת מהאחיות צורפה בעת שהאם היתה בחיים כשותפה לחשבונה, ובמשך השנים 1994-2002 משכה ממנו כ-1.7 מיליון שקל. לאחר מות האם, תבעה ממנה אחותה להשיב לה 854 אלף שקל, המהווים מחצית מהכספים שמשכה שלא כדין.

שופט המשפחה מנחם הכהן דחה את התביעה וקבע כי האחות הנתבעת הוכיחה כי אימה המנוחה אכן התכוונה להעניק לה מחצית מיתרת הכספים בחשבון המשותף. הוא למד זאת מעצם צירופה לחשבון להבדיל ממתן ייפוי-כוח בלבד; מהוכחת העובדה שהאם נהגה לעקוב אחר יתרות החשבון במשך השנים, בין היתר, בפגישות עם פקיד הבנק; ומאופיה של האם כאישה קפדנית וחשדנית, שנהגה בכספה כמאמר "דין פרוטה כדין מאה". לכן, קבע כי ברור שידעה על הוצאת הכספים בידי בתה והסכימה להם.

שליחות הדדית

המחוזי קיבל כאמור את הערעור שהגישה האחות התובעת. השופט משה דרורי, בהסכמת השופטים יצחק ענבר ונעם סולברג, קבע כי "הוספת אדם לחשבון הבנק - אין משמעותה כי מי שהוסף הוא בעלים של מחצית הכספים בחשבון. שותפות מלאה בחשבון הבנק כוללת לרוב גם מעין שליחות הדדית בין בעלי החשבון, לפיה כל שותף מוסמך לחתום בשם שני השותפים".

דרורי ציין כי האחות הנתבעת הודתה כי היא נזקקה להסכמת אימה כדי למשוך כספים מהחשבון. "אם אכן כוונת האם היתה לשתף את בתה במחצית הכספים בחשבון או להעניק לה במתנה את מחציתם - לא היתה דרושה הסכמתה של האם למשיכות, ולא היתה מניעה לבת למשוך כספים בשיעור שעד למחצית היתרה, לכל צורך שיעלה ברצונה", נקבע.

לדבריו, בחשבון משותף רגיל, של בני-זוג למשל, כל אחד מבני-הזוג מכניס את משכורתו לחשבון, או שיש הבנה כי החשבון מיועד למימון הוצאות הבית. כאן, לעומת זאת, האחות לא הכניסה אפילו שקל אחד לחשבון (אך משכה ממנו כ-1.7 מיליון שקל), והחשבון לא שימש את מגוריהן המשותפים של האם ובתה.

לבסוף נקבע כי לא הוכחה כוונה של האם לתת לבתה מתנה בכל אחת מהמשיכות, משום שלא הוכח שידעה עליהן. (ע"מ 2022/07).