מכה נוספת לרשות המסים: בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי בני זוג העובדים יחד באותו עסק, זכאים לחישוב מס נפרד - ובלבד שיוכיחו שתפקיד כל אחד מהם נחוץ, שכרם סביר ולא נגוע במניפולציה שנועדה לעשות שימוש ברעה בחישוב הנפרד. בכך הרחיב השופט מגן אלטוביה את האפשרות לקבל חישוב מס נפרד.
חישוב נפרד, צריך לומר, יוצר הקלות משמעותיות בשל זכאות כל אחד מבני הזוג למדרגות מס תחיליות על ההכנסה החייבת ובשל ניכויים וזיכויים אישיים שניתן לקבל רק בחישוב מס נפרד. לפי הערכות, מדובר בחיסכון נטו של כ-50 אלף שקל לכל שנת מס.
פקודת מס הכנסה קובעת שבני זוג חייבים בחישוב מס מאוחד, אולם הם יכולים לבקש חישוב נפרד, ובלבד שהכנסת האחד באה ממקור הכנסה שהוא בלתי תלוי במקור ההכנסה של בן הזוג השני. בפקודה נקבעו חזקות שבהתקיימן ההכנסה תיחשב לתלויה בזה של בן הזוג השני. אחת החזקות היתה "עסק או משלח-יד של בן הזוג השני".
לכן עד סוף שנות ה-90 קבעה הפסיקה כי חישוב נפרד בין בני זוג אפשרי רק כאשר יש הפרדה מוחלטת בין עסקיהם. כלומר, היה צורך שלכל אחד מבני הזוג יהיו מקורות הכנסה בעלי מאפיינים עצמאיים, בלתי תלויים ונפרדים באופן מובהק, זה מזה ("מרכז רווח" עצמאי ונפרד). זוג שעבד באותו מקום עבודה, לא יכול היה לבקש חישוב מס נפרד.
ואולם, ב-2003 ניתנה בעליון "הלכת קלס", בה נקבע כי החזקות שבסעיף אינן חלוטות. כלומר, בני הזוג יכולים להוכיח שאין תלות במקורות ההכנסה שלהם, למרות שהם עובדים באותו מקום עבודה.
בני הזוג שרה ושחר שקורי הם מנהלים משותפים של חברה למוצרי טיפוח לשיער וציוד למספרות. הבעל מחזיק ב-51% מהחברה והאישה ב-49% הנותרים. פקיד השומה סירב לאפשר להם חישוב מס נפרד. באמצעות עו"ד רו"ח רמי אריה הם ערערו וטענו שפקיד השומה מרוקן את הלכת קלס מתוכנה, בכך שהוא רואה בשליטה של 50% בחברה כיוצרת תלות מהותית, בכל מקרה.
הם טענו כי שניהם מנהלים במשותף את העסק ועובדים בו; לכל אחד מהם תפקידים מוגדרים בחברה, המבוצעים תוך הפעלת הידע, הכישורים והניסיון של כל אחד מהם; וכן שכובעם כעובדים נפרד מכובעם כחברי דירקטוריון וכבעלי מניות. לפיכך ברור שהעסקתו של אף אחד מהם אינה פיקטיבית.
פקיד השומה הפנה מצידו לפסיקה משנות ה-60, שדנה במונח "מקור הכנסה בלתי תלוי". לפי פסיקה זו, במקרה של שותפות בין בני זוג, בעלות משותפת בחברה או קשר ולו רופף ביותר בין מקורות ההכנסה של בני הזוג, חישוב ההכנסה ייעשה במאוחד. לדבריו, הלכת קלס לא שינתה זאת אלא רק עסקה בחזקות.
השופט מגן אלטוביה קבע כי אין לקרוא כיום את הרישא של הסעיף בפקודה בהתעלם מהלכת קלס. "כל אימת שבני הזוג מוכיחים כי לא נעשית מניפולציה בהכנסותיהם לשם ניצול לרעה של החישוב הנפרד, אף אם בני הזוג משיאים הכנסה מיגיעה אישית מאותו מוקד, אין לראות בהכנסת מי מבני הזוג כתלויה במקור של בן הזוג האחר. כאשר משולמת משכורת למי מבני הזוג בגין עבודתו, בגין תפקיד המוכח כנחוץ, אשר אלמלא היה ממלא בן הזוג תפקיד זה או משרה זו, היה נדרש לשכור את שירותיו של אחר לשם ביצוע המטלות ובאותו שכר, מתקיימת אי תלות במקור ההכנסה".
אלטוביה הוסיף כי ראיית בני הזוג כיחידה פיסקאלית אחת היא הפוגעת בערכי שוויון, ומתעלמת מהיות בני הזוג יחידים בעלי זכויות וחובות שווים. "אין מקום בישראל של שנת 2009 לפרשנות המכרסמת במעמד השווה של בני הזוג. לכן אין מקום לפעול לצמצום האפשרות לערוך חישוב נפרד לבני זוג שהכנסתם מיגיעה אישית, אלא באותם מקרים כאשר נעשה בדרך חישוב זו, שימוש לרעה, לשם הימנעות ממס בלתי נאותה.
"קיומו של חוזה נישואין או חוזה מכללא שבין יחידים המצויים בזוגיות אינו צריך שיהפוך את מי מיחידי בני הזוג לחשוף לנטל מס מוגבר בשל עצם ההתקשרות, בלא אמירה מפורשת של המחוקק. אין מקום להגברת נטל המס על שני יחידים אשר השיאו הכנסה מאותו מוקד אך משום שהפכו לבני זוג. החריג לכך הוא אותם מקרים של שימוש לרעה בחישוב הנפרד, למשל כשמדובר בהכנסה שהיא למעשה הכנסת מי מבני הזוג שפוצלה ומיוחסת אל שני בני הזוג כשהמטרה העיקרית לכך היא ניצול ההטבות שבחישוב הנפרד, באופן מלאכותי". (עמ"ה 1250/05).