ברשות המסים טרם החליטו אם לערער לבית המשפט העליון על פסק דינו של שופט המיסוי התל-אביבי, מגן אלטוביה, שקבע כי בני-זוג העובדים יחד באותו עסק זכאים לחישוב מס נפרד על הכנסותיהם - זאת ובלבד שיוכיחו כי תפקיד כל אחד מהם נחוץ, שכרם סביר ולא נגוע במניפולציה שנועדה לעשות שימוש לרעה בחישוב הנפרד.
פסק הדין הרחיב את האפשרות לקבל חישוב מס נפרד. לפי הערכות, מדובר בחיסכון נטו של כ-50 אלף שקל לכל שנת מס, וברשות המסים מעריכים את עלות פסק הדין בכמה מאות מיליוני שקלים.
חישוב מס נפרד יוצר הקלות משמעותיות משום שמיסוי בן-הזוג השני מתחיל במדרגת המס הנמוכה (והכנסתו אינה מצטברת לזו של בן-הזוג הראשון), וכן בשל ניכויים וזיכויים אישיים שניתן לקבל רק בחישוב נפרד.
פקודת מס הכנסה מאפשרת חישוב מס מאוחד לבני-זוג, בתנאי שהכנסת האחד באה מ"מקור בלתי תלוי" בהכנסת בן-הזוג. הפקודה קובעת חזקות שבהתקיימן ההכנסה תיחשב לתלויה בזו של בן-הזוג. ב"הלכת קלס" קבע בית המשפט העליון כי חזקות אלה אינן חלוטות, ולפיכך בני-הזוג יכולים להפריך אותן ולהוכיח, למשל, כי גם אם עבדו באותו עסק - מקורות הכנסתם אינם תלויים.
מעמד שווה
במקרה זה דובר בבני-זוג שהיו בעלים ומנהלים משותפים בחברה. באמצעות עו"ד רו"ח רמי אריה טענו כי פקיד השומה סירב לאפשר להם חישוב מאוחד, משום שהוא רואה בשליטה של 50% בחברה כיוצרת תלות מהותית, בכל מקרה.
אלטוביה פסק כי "כל אימת שבני-הזוג מוכיחים כי לא נעשית מניפולציה בהכנסותיהם לשם ניצול לרעה של החישוב הנפרד - אף אם בני-הזוג משיאים הכנסה מיגיעה אישית מאותו מוקד, אין לראות בהכנסת מי מבני-הזוג כתלויה במקור של בן-הזוג האחר". לדעתו, כל עוד התפקיד של בן-הזוג הוכח כנחוץ (כלומר שהיה מאויש בכל מקרה), מתקיימת אי-התלות במקור ההכנסה.
"אין מקום בישראל של 2009 לפרשנות המכרסמת במעמד השווה של בני-הזוג. קיומו של חוזה נישואין אינו צריך לחשוף את מי מיחידי בני-הזוג לנטל מס מוגבר בשל עצם ההתקשרות, בלא אמירה מפורשת של המחוקק", קבע אלטוביה בפסק הדין. זאת, למעט מקרים של שימוש לרעה, למשל כשמדובר בהכנסה של אחד מבני-הזוג שפוצלה באופן מלאכותי ויוחסה לשני בני-הזוג, כדי ליהנות מהטבות החישוב המס הנפרד. (עמ"ה 1250/05).