יש חברויות בכנסת, והן חוצות גבולות אידאולוגיים

את היריבויות ואת הגידופים כולם זוכרים. מ"האיש שיושב ליד חבר הכנסת באדר" (כינויו של מנחם בגין בפי דוד בן-גוריון), ועד ה"פודל של פרס" (יצחק רבין על יוסי ביילין), וה"חתרן בלתי נלאה" (רבין על שמעון פרס). את החברויות, לעומת זאת, זוכרים הרבה פחות. באופן טבעי הן זוכות לפחות כותרות, וגם כאשר הן מככבות בעמודים הראשיים, הדבר קורה כשחברות אמיצה עולה על שרטון; ראו מקרה האהודים הלא אהודים - אולמרט וברק - שנכנסו לממשלה האחרונה חברים ויצאו ממנה יריבים מרים.

על פניו, על מה המהומה? חברים יש באגד, ולכנסת נבחרים החברים כדי לייצג ולקדם את ענייניו של הציבור שבחר בהם, לא כדי להתנחמד איש לרעהו לספסל. ואכן, בחלק ניכר מהמקרים, לנציגי הציבור אינטרסים מנוגדים לאלה של החברים שבצדו האחר של המתרס. כשמעמיקים מעט יותר מתחת לקלישאות של שמאל וימין פוליטיים או כלכליים, מגלים שהמכנה המשותף בין חברי הכנסת גדול מזה שאפשר היה להעלות על הדעת. וכך גם החברויות.

במליאה ובחדרי הוועדות הם אמנם מספקים איזה שואו תורן, בדמות סקנדלים שיעניקו להם בולטות של כמה דקות במהדורות החדשות, אבל מאחורי הקלעים הם יושבים יחד במזנון, מתארחים זה בביתו של זה, והרבה יותר חשוב מזה, אף מקדמים נושאים פרלמנטריים במשותף, ללא קשר לשאלה מי בקואליציה ומי לא.

רובי ריבלין, למשל, יכול להימנות עם המחנה הימני ולתמוך בארץ ישראל השלמה שבירתה ירושלים המאוחדת, ועדיין לקיים קשרי חברות ענפים עם אחמד טיבי, שאינו מחזיק כרגע בכרטיס חבר במצודת זאב. טאלב א-סנע ממפלגת רע"מ תע"ל מחזיק בחברות אמיצה עם ישראל חסון, לשעבר איש ישראל ביתנו והיום בקדימה; ויצחק כהן מש"ס מיודד עם אילן גילאון ממרצ, עוד מהימים שבהם לשניים היו חברות באשדוד.

גם שיתופי פעולה על-מפלגתיים יש, ולא מעט. אחד המצטיינים בחציית הגבולות הנראים לעין הוא דב חנין מחד"ש, שמלבד האיום על ההגמוניה התל אביבית של רון חולדאי, כבר קידם חקיקה ירוקה עם חברי כנסת מהצד האחר של המפה הפוליטית, כמו אסתרינה טרטמן, לשעבר בישראל ביתנו, ועם משה גפני מיהדות התורה. שיתוף פעולה מרשים לא פחות רשמו על שמם שניים שמביטים על המערכת הפוליטית משתי נקודות קיצון: אחמד טיבי מרע"מ תע"ל ואריה אלדד מהאיחוד הלאומי - שניהם רופאים, לא רק חברי כנסת - שמצאו מכנה משותף סביב הנושא הזה.

הכנסת ה-18 יצאה לדרך רק לפני חודשים ספורים, ואפשר כבר לסמן כמה חברויות על-מפלגתיות מפתיעות למדי שנרקמות בה: גילאון ממרצ וזבולון אורלב מהבית היהודי, שלי יחימוביץ' ויעקב ליצמן מיהדות התורה, חיים אורון ממרצ וריבלין מהליכוד, וגם אלדד מהאיחוד הלאומי ואורית נוקד ממפלגת העבודה. יצאנו לבדוק מה הם מוצאים זה בזה, ואיך זה משפיע על הציבור שבחר בהם. גם על הציבור שלא הלך להצביע. התשובות לפניכם.

הקיבוצניקית והמתנחל - אורית נוקד ואריה אלדד

הקשר בין אלדד, בנו של אחד ממנהיגי הלח"י, לבין נוקד, שנבחרה לכנסת כנציגת מגזר הקיבוצים במפלגת העבודה, לא התחיל בכנסת בכלל. הוא התחיל בארצות הברית, כשהשניים יצאו לביקור משותף אצל ג'ונתן פולארד, שמרצה מאסר על ריגול בוושינגטון בשליחות מדינת ישראל. "זה קורה המון פעמים בנסיעות משותפות לחו"ל, כי בעבודה בכנסת פחות מכירים באמת את האנשים. למשל, את עמירה דותן (ח"כ מטעם קדימה בכנסת שעברה) הכרתי בנסיעה לקניה, ואת אופיר פינס (העבודה) בנסיעה לקוריאה".

מאז העמיק הקשר, ועל אף התהום האידיאולוגית הפעורה בנושאים כבדי משקל, כמו ארץ ישראל לאן, השניים מוצאים לא מעט מכנים משותפים שצריך לפעול למענם. "היה, למשל, דיון על שתלי סיליקון בנערות צעירות", מספר אלדד, ונוקד משלימה: "נחשפתי לעובדה שמשתמשים בהם למרות שה-FDA אסרה על זה. לשמחתי, חברי הפרופסור ניהל את הדיון".

אלדד: "לבסוף יצאו הנחיות לאסור השתלת סיליקון בשדיים של נערות לפני גיל 18. זה פשוט לא נכון, כי רקמת השד עוד לא גומרת את ההתפתחות שלה ויש תופעות אוטו-אימוניות".

מצד שני, כדאי לא להתבלבל מההרמוניה. לצד החברות המשותפת, ישנן נקודות המחלוקת המובנות מאליהן. לדוגמה, אמירתה של נוקד בספטמבר 2008, כי "אם מפלגת העבודה לא תהיה חלק מהממשלה החדשה, המהלך עלול להביא לעלייתה של ממשלה ימנית-קיצונית שבה יהיו חברים גם אביגדור ליברמן וגם אריה אלדד". רגע, לנציג הממשלה הקיצונית שלא קמה יש זיכרון מצוין לטווח קצר, והוא נזכר לפתע: "לפני שבוע רציתי להרוג אותה".

למה להרוג?

"קודם כול, למה לא?" הוא מתבדח. "סגנית שר התמ"ת הסבירה לי למה החוק (הצעת חוק של אלדד לקביעת קריטריונים ברורים בפרסום מודעות דרושים) שרציתי להעלות הוא אידיוטי".

נוקד: "בוא נדייק".

אלדד: "למה חשוב לדייק? כשהיא באה לקראתי באותו יום, מרחוק היא נראתה כמו פואד".

נוקד: "היה צריך לבדוק מה עמדת לשכות המסחר והתעשיינים, אז הצעתי לו לבדוק. חזרתי אל אריה וביקשתי שידחה את הצעתו בשבוע. הוא סירב בכל תוקף לדחייה, אז עמדת השרים הייתה להתנגד".

אלדד: "אתה בוודאי שואל את עצמך למה בן אדם רציונלי מתעקש? אז אל"ף, זה כדי להביך את הממשלה עם חוק לטובת המובטלים שהיא תתנגד לו. ובי"ת, המנגנון הוא כזה שאני יכול להעביר חוק גם מבלי להעלות אותו לוועדת השרים, אבל אז אוטומטית הממשלה מתנגדת. כשאומרים לי להביא חוק אחר, אני מאבד את המכסה של הצעת חוק אחת בשבוע. זו דוגמה קלאסית לכך שאם אורית לא הייתה בממשלה, היא הייתה חותמת איתי. היא לא חתמה בגלל הכיסא".

מה עם נושאים במחלוקת, כמו ההתנחלויות?

נוקד: "קווים מקבילים לא נפגשים".

אלדד: "אני לא מנסה לגייס אותה. היא לא תבין".

נוקד: "כן, אני חירשת".

אתם יושבים לקפה מדי פעם?

נוקד: "אנחנו מאוד עסוקים. אני מעריכה שבדיוני התקציב יהיה זמן, כשהאופוזיציה תגרור את הדיונים".

אלדד: "לפחות חודש נגרור את זה".

נוקד: "אז אולי ניפגש בחמישי בלילה".

השמוצניק והסרוג - אילן גילאון וזבולון אורלב

הם הפכים מוחלטים, ולא רק בשיוך הפוליטי. גילאון פרוע, מסורק כמו מי שהרגע נזרק מהמיטה ולגופו ג'ינס זרוק. "שאימא תקנה לך חליפה לפגישה עם הנשיא", מטיחה בו עוברת אורח. אורלב מסודר למשעי, שביל בצד, חולצה מכופתרת - ילד טוב בני עקיבא. "הייתי מציע לך את החליפה שלי", הוא אומר לגילאון, רק בשביל לעקוץ אותו בליווי קריצה, "אבל היא לא תעלה עליך. אם תרצה, יש לי גם עניבות אדומות של השומר הצעיר".

אין דבר פשוט מלהצית ויכוח בין השניים. האם זו הצגה או הרגל קבוע, לא נוכל לשפוט. מה שבטוח, הם נהנים מזה. "הכרנו בכנסת ה-15", מתאר אורלב. "די מהר התחברנו. זו חברות על בסיס אמון אישי, אמינות, ונכונות לוותר גם בעניין זכות הדיבור" - קודש הקודשים של חברי הכנסת. "אם אילן יבוא לוועדת החינוך, אעשה לו קומבינות בכך שאקדים אותו ברשות הדיבור", ממשיך אורלב. ואילו גילאון גומל לו: "אני כל הזמן מאחל לבית היהודי, 'שתהיה לכם הצלחה גדולה במפלגה קטנה'. היום אורי אורבך אמר לי ולמרצ את אותו הדבר".

"בקצוות, אצלי ואצל אורלב, לא תם עידן האידיאולוגיות", ממשיך גילאון. "מה שמחבר אותנו זה שאין נגדנו תיק ושלא נפגשנו אף פעם במשטרה. אם הייתי לוקח לו את מלחמת ששת הימים, היינו באותו מקום; בעניין הזה הם (הבית היהודי) טועים בגדול. הם מבולבלים. רק בגלל השטחים נדפק להם המוח. הם בעצם שמאלנים".

אורלב: "מעבר לזה, הגישה החברתית כמעט זהה לחלוטין. הוא מהשומר הצעיר ואני מבני עקיבא. אנחנו שותפים לעמדות בחינוך, ברווחה, בשירותים מוניציפליים ובמאבק נגד השיטות הניאו-ליברליות של נתניהו". אורלב שוכח לרגע שהוא חלק מהקואליציה בראשות אותו נתניהו.

"אני תמיד מתעלל בו ושואל: 'ומה היה קורה אם לא הייתה מלחמת ששת הימים? גם אז השטחים היו חשובים לכם?" אומר גילאון לנושא השנוי במחלוקת בין השניים, וגורם לאורלב לאבד מעט מהנינוחות: "ואם לסבתא היו גלגלים? אני מתייחס למציאות".

גילאון: "אני מחכה שיחזירו את השטחים ושנהיה באותה מפלגה".

פרט לשטחים, איך אתם מגשרים על פערים של דת שקיימים ביניכם?

"אני אוכל כל מה שיש לו ארבע רגליים חוץ מהשולחן", אומר גילאון. "אבל מפריעים לי אנשים שחושבים שאם הם יאכלו חזיר ביום כיפור בבית קברות, הם עשו מצווה גדולה. אני לא רוצה להביך".

אורלב: "אני מרגיש שיש לאילן אלוהים. לאדם עם ערכים יש אלוהים".

גילאון שוב מתגרה: "סוג של אלוהים. אם יש לו שמלה, אין לו שמלה, אני לא יודע".

אורלב לא מרפה: "הוא לא רוצה להודות, אבל זה נכון".

באופן יחסי לחברים אתם לא מסכימים על המון דברים.

"מה שקורה היום זה פארסה", אומר גילאון ומכוון למכנה משותף שאף הוליד שותפות בכמה הצעות חוק בעבר ובהווה. "מורה מקבלת ב-25 שנות עבודה משכורת שמנכ"ל בנק הפועלים מקבל בחודש אחד. זה מפריע לי. הרי אם כבר, יש יותר סיכוי שאהיה מורה מאשר מנכ"ל בנק - ממש מלחמת מעמדות".

אורלב: "זו גישה שלקחה לקיצוניות את הרעיון שכוחות השוק יעשו את שלהם ושהממשלה צריכה להתפרק מאחריות. לכן ישראל מככבת בכל המדדים השליליים. אני מדבר פחות במושגי סוציאליזם מזרח אירופי. הרמב"ם מדרג את מה שמשובח ביותר מבחינה חברתית, ובראש - שאדם ייהנה מעול עבודתו. לכן, מצוות הלוואה קודמת למצוות צדקה. ההגדרות אחרות, אבל אני אגיע לאותה תוצאה של אילן".

פרט להצעות חוק משותפות, מה הערך של החברות שלכם מבחינה פרלמנטרית?

"אתן לך דוגמה", אומר אורלב. "הלכתי עכשיו למליאה, וחיים רמון (קדימה) העביר שם ביקורת על ההתנהלות סביב התקציב. אז תקפתי אותו אישית. אמרתי לו, 'הרי המשבר אינו סיפור של הימים האחרונים'. אם אילן היה עולה, הייתי תוקף אותו רק עניינית".

גילאון: "זה לא אישית. אישית נגד רמון זה להגיד שבזמן שהיה צריך להתמודד עם התקציב, הוא היה עסוק עם הלשון שלו".

אורלב: "את רמון הכי כיף לתקוף אישית. את זהבה גלאון, למשל, גם הייתי קורע ברמה האישית. אומר שהיא עוזרת לאויב וכן הלאה. למה? כי היא מרגיזה. יש מחיר לחברות, וזה שאני אהיה יותר מאופק".

ותזכה לטעום מהריבות של גילאון? בדקת בכלל שיש כשרות?

"שאלתי אותו לגבי הכשרות של הריבות והוא אמר שזה כשר, אז זה מספיק לי. הריבות שלו מדהימות. רק על דבר אחד אני מתבייש. הוא כל הזמן אומר לי להחזיר לו את הצנצנת הקודמת הריקה. אני כבר חייב לו כמה צנצנות".

גילאון: "בגלל זה העסק שלי לא הצליח".

כשבית"ר פוגשת את הפועל - רובי ריבלין וחיים אורון

בתי גידול שונים מזה, קשה למצוא. רובי ריבלין, היום יו"ר הכנסת, אבל עוד לפני הקריירה הפרלמנטרית יו"ר תנועת חירות בירושלים, וחיים (ג'ומס) אורון, היום יו"ר התנועה החדשה מרצ, ופעמיים ראש הקיבוץ הארצי עד שנבחר לכנסת לראשונה ב-1988. נדמה שמאז הדרבי הגדול בין משה סיני והפועל תל אביב לאורי מלמיליאן ובית"ר ירושלים לא נראתה יריבות כזו. אז מה פתאום חברות? "אנחנו בוגרי אותו מחזור של הכנסת, מחזור 1988", מסביר אורון.

אחוות טירונים שנשתמרה לאורך השנים?

ריבלין מחייך, הוא לא חשב על זה כך: "קודם כול היו לנו יחד חבלי קליטה של טירונים, ורק אחר כך למדנו להכיר זה את זה".

אורון: "באותה תקופה הופענו בכמה מעגלים במסגרת צה"ל, כמייצגי שתי הדעות הקוטביות".

ושוב מתברר שהפכים נמשכים?

ריבלין: "אם הציונות הייתה באה לכדי פתרון בסוגיה המדינית, בלי ספק הייתי רוצה להיות במפלגה עם ג'ומס".

אורון סקפטי יותר: "אם היה שלום, אולי עדיין לא היינו באותה מפלגה, אבל כבר לא היית מכנס אותנו בנושא של היותנו בשני קצוות שונים".

ריבלין: "בוא נאמר שכל אחד מאיתנו יודע מה זה להיות מיעוט ומה זה להיות נרדף מהימים של 'בלי חירות ובלי מק"י' (סיסמתו המפורסמת של בן-גוריון בימי השלטון של מפא"י)".

ויש עוד משהו משותף ביניכם - כל אחד מכם משוכנע שהדרך שהאחר מתווה תביא לקטסטרופה על עם ישראל.

ריבלין: "הוא בטוח שאם תתקבל מדיניותי נגיע לשבר גדול, ואני אומר שאם נלך בדרך שלו, נחזור ארבעים שנה אחורה".

אורון: "לגישתי, אם הציונות של רובי תתגשם, זה סופה. והוא חושב אותו דבר על השקפת עולמי. מה שאנו מבינים זה שבסופו של דבר עלינו לקיים יחד את כללי המשחק".

איך?

"רובי עמד במבחן קשה מנשוא בהכרעה על ההתנתקות, כאשר לאחר ההכרעה הוא עלה לדוכן ואמר, 'עכשיו צריך לבצע אותה'. אני חי בתחושה של בעיה שמחריפה, ואני עדיין חייב למלא חובותיי כלפי הממשלה, אף שאני מאוד-מאוד לא מקבל את מדיניותה. זה הוויכוח על סוגיית הסירוב, ופה אנחנו נפגשים. זה חישוק שאם הוא נפרם, אין קיום. יש כאלה שאין להם קושי להפר את החישוק הזה. אנחנו מספיק משופשפים. איך אומרים - גם מזקנה אפשר להתבגר".

נקודת המבט המפוכחת של שניים מוותיקי הכנסת מביאה לכך שמעבר להערכה האישית השוררת ביניהם, דעותיהם נפגשות ביותר ממקום אחד, גם בזירה הפרלמנטרית הסוערת; בין אם מדובר בנושאים של חופש ביטוי, כפי שהם מקבלים ביטוי בוועדת האתיקה של הכנסת, ובין אם בביקורת משותפת, זה מבית זה מחוץ, על המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה. "אנחנו לא חושבים אותו דבר בתחום החברתי", אומר אורון. "אבל רובי לא נמצא במקום שבו ביבי נמצא, לפחות בכנסת הקודמת. אני מסייג, כי אני לא רוצה לסבך את היושב ראש".

ריבלין: "הייתי נגד המדיניות התאצ'ריסטית בתוך מפלגתי, אבל לא חשבתי שהמדינה צריכה להיות אחראית תמיד. חשבתי שפריצת תקרת ההוצאה תביא לכך שבמקום לרחם על מסכנים נתאכזר אליהם, כי זה יביא למצב יותר קשה אצלם".

ואורון לא מסכים איתך?

"אצל ג'ומס אין התלבטות, אצלי יש יותר התלבטות. אצלו המדיניות הסוציאליסטית היא תורת חיים; אני אמנם לא נמצא אצל הגבירים, אבל אשמח להיעזר בהם לקידום המדינה".

מה עוד יש לכם מן המשותף?

"בכל ט"ו בשבט אנו שותלים עצים יחד, בכל יום שואה בוכים יחד. אני אוהב ספרים והוא אוהב ספרים", מתפייט ריבלין, וזוכה למבט צונן מאורון, קיבוצניק מחוספס שמה לו ולבכי. "בואו לא נעשה את זה דביק", הוא אומר. "אני לא מנסה לבנות את זהותי מלדחוק את האחר לפינה, אלא מתוך הבחנה מהאחר. אני מגדיר את זהותי מתוך מה שאני".

וריבלין מסכם: "פעם מישהו נפגש עם חבר שאותו לא ראה ארבעים שנה. 'מה שלומך? מה חדש אצלך?' הוא שואל אותו, וזה עונה 'התחתנתי'. 'ואיך אשתך?' שואל הראשון. וזה עונה: 'לעומת מה?' ככה זה, אף פעם לא נבנינו מהמחלוקת, אבל התווכחנו במלוא העוצמה".

כששינקין פוגשת את מאה שערים - שלי יחימוביץ' ויעקב ליצמן

כשהורכבה ממשלת נתניהו השנייה, ודווח כי יעקב ליצמן מיועד לתפקיד סגן שר הבריאות, עורר המינוי סערה לא קטנה. כיצד מדינה מתוקנת בוחרת בסגן שר למשרד כה חשוב, חיוני וגם עתיר תקציבים? ההסתדרות הרפואית התעקשה על מינויו של שר מן המניין. לא מעט גבות הורמו ולא מעט סטריאוטיפים איימו להתנפץ, כשהתברר שבראש המגוננים על החלטת נתניהו עמדה דווקא שלי יחימוביץ', שסירבה מצדה להצטרף לממשלה, על אף הצעות מפתות מכיוונו של יו"ר המפלגה שלה. איך זה שדווקא יחימוביץ' יוצאת להגנתו של שר חרדי, שאלו לא מעטים.

כשמביאים בחשבון את ההערכה ההדדית הקיימת בין השניים, מבינים זאת טוב יותר. ליצמן ויחימוביץ' כמובן ייזהרו בלשונם ויימנעו מלהגדיר עצמם "ידידים" או "חברים", מחשש שיתקבל רושם מוטעה בקרב ציבור הבוחרים של ליצמן, רחמנא ליצלן. השניים מתייחסים אל עצמם כאל מכרים ותיקים, שמעדיפים את המונח "שיתוף פעולה", ומקפידים לקרוא זה לזה בשמות המשפחה שלהם.

"בתחילת הכנסת הקודמת נבחרתי לוועדת הכספים", מספרת יחימוביץ' על ראשית הקשר. "ביקשתי מליצמן מעט עזרה בלמידת המטריה, והוא נענה בנדיבות מדהימה. הוא ישב איתי שעות ארוכות ולימד אותי בסבלנות את עבודת הוועדה".

ליצמן: "בתחילת הדרך היה לי פחד מהשדרנית ברדיו, בגלל הסטיגמה של זה שהיא שמאלנית".

יחימוביץ': "הוא אומר רדיו, כי טלוויזיה הוא לא מכיר".

ליצמן: "למדתי שהיא מאוד אכפתית, חברתית ולגמרי לא אנטיפטית. שהיא לא נגד דתיים דווקא, ושכשמישהו ניסה לנקוט עמדה כזו, היא אמרה 'לא אתן לזה לקרות'. ראינו עין בעין נושאים כמו חוקי עבודה, פגיעה בעובדים, בנכים, בריאות הנפש, סל תרופות ובריאות התלמיד".

יחימוביץ': "ב-95% מהדברים אנחנו רואים עין בעין. זה שליצמן שומר מצוות ואני חילונית עושה אותנו שונים באורח החיים. מבחינת תפיסה חברתית-כלכלית יש בינינו מהמשותף יותר מאשר עם כאלה שבטעות מחשיבים כקרובים אליי, כמו חסידי הפרטה פנאטיים".

השותפות בין השניים לא הוגבלה לתחומי משכן הכנסת בלבד. בדצמבר 2007 יזמה יחימוביץ' כנס בנושא של זכויות עובדים, ופרט ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, שכמובן היה שם, הגיע גם ליצמן. "הזמנתי את ליצמן לכנס בבית מפלגת העבודה, כיוון שרציתי שהוא יסביר לפעילים שמתעניינים בנושאים אלה את התהליכים שנוגעים לתקציב", מסבירה יחימוביץ'. "הם הקשיבו בעניין רב".

ליצמן: "זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתתפתי בכנס של מפלגה אחרת, וכנראה גם הפעם האחרונה".

יחימוביץ': "חכה, אני אזמין אותך שוב".

אגב, הביקור ההוא לא עבר בלי נגיעה בכל זאת בפוליטיקה שבין הסיעות, כאשר אהוד ברק בא לברך ויצא עם הצעה, כנראה מבודחת, לליצמן. "ברק אמר לי שאני צריך להשתתף בפריימריז שלהם, של העבודה", מספר ליצמן. "אמרתי לו שאצלי יותר קשה להיבחר, כי אצלם צריך לקבל יותר אחוזים מאחרים. אצלי צריך 100%; זה או כן או לא".

מה קורה כשהדברים מגיעים לנושאים שבהם אתם חלוקים עליהם באופן קיצוני, כמו הנושא המדיני או סוגיות דת ומדינה?

ליצמן: "יש לנו ויכוחים גם בנושאי בריאות, למשל על השר"פ (שירותי רפואה פרטיים - תוכנית שליצמן מקדם)".

יחימוביץ': "אנחנו יודעים כל אחד מה השקפתו של האחר. לא נתחיל להתווכח על ענייני הלכה. זו הכרת השונות של האחר שמעורבת בכבוד הדדי. ליצמן זה לא גדעון סער, שאנו יוצאים לבלות יחד בפאב באחת עשרה בלילה. כנראה שליצמן ואני לא ניפגש בפאב".

ליצמן: "בטוח שלא".

לעתים ההגדרה של שיתוף פעולה כבר נראית צרה מלהכיל. כך היה כשרצו, וגם הצליחו, להדיח את ליצמן מראשות ועדת הכספים. "יחימוביץ' אמרה אז שהיא אינה רוצה להצביע נגדי, אבל שהייתה מחויבת לעשות כן בתוקף היותה חברת קואליציה. העניין הוא שכל ההצבעה הייתה על חודו של קול, אז אמרתי לה: 'אז ידיחו גם אותך ולא ייתנו להחזיר אותך'. היות שלא חשבתי שנכון לזרוק אותה מוועדת הכספים, אז הסיכום בינינו היה שהיא לא תגיע להצבעה, וכך היה".

ויחימוביץ' מסכמת: "שיתופי פעולה בלתי צפויים זה הכלי מספר אחת להשפיע בכנסת. זה מגדיל את מוטת הכנפיים שלך".