הבנק המרכזי של סין ממשיך לדחוף למטבע עולמי שיחליף את הדולר

בשבוע שעבר (ו'), סין שוב קראה להקמת מטבע חדש, רב-לאומי, אשר ינוהל על ידי קרן המטבע הבינלאומית (IMF). דברים אלו מגבירים את התהיות לגבי היותו של הדולר האמריקני המטבע של המפלט האחרון.

בדו"ח השנתי על היציבות הפיננסית, הבנק המרכזי של סין (PBOC), הודיע כי בכוונתו לדחוף לרפורמה במערכת המטבעות הבינלאומית. סין מסרה כי בכוונתה להקטין את התלות בדולר המהווה את הנתח העיקרי ביתרות המט"ח שלה.

על פי הצעתו של הבנק המרכזי של סין, המטבע העולמי החדש יבוסס על SDR - סל מטבעות המייצג את השווי המשוקלל של מטבעות מובילים, שנקבע בקרן המטבע הבינלאומית. כיום ומאז ב-2005, מורכב SDR מ-44% דולר, מ-34% אירו, ין יפאני וליש"ט בשיעור 11% כל אחד. על פי הצעתה של סין, היואן יהווה 20% מסל המטבעות העולמי.

סין, המחזיקה כמות אסטרונומית של אג"ח ממשלתיות של ארצות הברית, מודאגת מאד משפיכת הכספים על ידי ממשלת ארצות הברית. הרחבה מוניטרית ענקית זו, סופה שתביא לאינפלציה כאשר המשק האמריקני ייצא מהמשבר, והשווי הריאלי של אג"ח שבידי סין ילך ויתכווץ. לכן סין, בצדק, דורשת את הפיכת SDR למטבע עולמי (GC) וסיום דרכו של הדולר האמריקני כעוגן מוניטרי.

רון אייכל, כלכלן ואסטרטג ראשי במיטב בית השקעות על תופעת ה-decoupling

ההנחה ההיסטורית הייתה שהשווקים המתעוררים נשענים על הכלכלה האמריקאית. יתר על כן, הם מתאפיינים בבטא (Beta) הגדולה מ-1 ביחס למשק האמריקאי. כלומר, כאשר המשק האמריקאי צומח אלו יצמחו בקצב גבוה ממנו. מנגד, כאשר המשק האמריקאי במיתון השווקים המתעוררים יתרסקו. היינו, יתכווצו בקצב מהיר.
דוגמאות המספקת תמיכה לטיעון זה ניתן לראות במשבר הכפול של ארה"ב בשנת 1980 וב-1982 בו המשק האמריקאי התכווץ בשיעורים של 0.2% ו-1.9%, בהתאמה. כתגובה לחולשת הביקושים, בשנים 1981 וב-1983 התכווצה הכלכלה הברזילאית בשיעורים של 4.2% ו-2.9%, בהתאמה. כמו כן, בשנים 1982 ו-1983 התכווצה הכלכלה המקסיקנית במצטבר ביותר מ-4%.

בפרספקטיבה של המשבר הנוכחי, לפי תחזית קרן המטבע הבינלאומי מחודש אפריל בשנת 2009 תתכווץ הכלכלה האמריקאית בשיעור של 2.8%. ברזיל צפויה להתכווץ בשנה זו בשיעור של 1.3%, כאשר מכסיקו צפויה לרשום התכווצות של 3.7%.

יחד עם זאת, ישנם משקים מתעוררים שלהם קשרי סחר משמעותיים עם ארה"ב, אשר גם בשנת 2009 צפויים לצמוח בשיעור נאה מאוד. בין אלו נציין את סין (6.5%) ואת הודו (4.5%).

כלומר, גם בהינתן שהמשק האמריקאי ולא רק הוא, אלא גם האירופי נמצאים במשבר מאקרו-כלכלי קשה מאוד ישנן מדינות שלהן קשרי מסחר ענפים עם ארה"ב, ובכל זאת, הן נפגעות בצורה מצומצמת מאשר עצמת הפגיעה בארה"ב. לראיה, ההוצאה הפרטית בסין ממשיכה לרשום קצב התרחבות ריאלי מרשים מאוד, גם בהינתן המשבר.

אמנם, הגלובליזציה שהידקה את קשרי המסחר בין המדינות השונות, הגבירה התלות ההדדית, ולכן לא ניתן למצוא משק מתועש, פתוח לעולם, שלא יפגע מהמשבר, כדוגמת הנוכחי. יחד עם זאת, כאמור, חלק מהמשקים ספגו את המשבר בצורה סבירה למדי ואף מפתיעה לטובה.

על כן, בהחלט ניתן לומר כי תופעת ה-Decoupling המאקרו-כלכלית שרדה את מבחן המשבר הנוכחי, במיוחד בשווקים המתעוררים המרכזיים.