שרון חנס הוא בעל תואר פרופסור וסגן הדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומומחה לדיני תאגידים ודיני ניירות ערך
אמנם לא שמעתי את הראיון המדובר של שרי אריסון על הכוחות העומדים מאחוריה, אבל נדהמתי מגל הלעג שעבר באמצעי התקשורת בעקבות ראיון זה. מכל עבר צצו כותרות מזלזלות וקריקטורות שנונות המעלות על המוקד את אשת העסקים שהעזה לומר שהיא מאמינה שהצלחתה ופעולותיה העסקיות אינן מודרכות רק על-פי השכל הישר אלא שהיא פועלת גם בהכוונתם של כוחות עליונים ומסרים שהיא מקבלת.
האם כותבי מאמרי הביקורת מודעים לכך שחלקים רבים בעם ובאנושות מאמינים בכוחות עליונים כאלה ואחרים, בגלגולי נשמות, בקוראי קלפים וקפה ובסימנים מלמעלה. הביקורת שלהם מתמקדת אפוא בשניים:
האחת, אמונות שכאלה פושות אולי בקרב אנשים מן היישוב, אך הן אינן הולמות אנשי עסקים קרים ומחושבים אשר רק שיקולים רציונליים מדריכים את המכובדים שבהם. שנית, אמונות כאלה, משום שהן מדריכות את לוקח ההחלטות באופן בלתי-רציונלי, מזיקות לעסקים ולכן פוגעות בכל שותפיה הרבים של אריסון (ובהם לקוחות הבנק ומשקיעים מהציבור).
ביקורת זו מוגזמת ולוקה בחסר על שני היבטיה. ראשית, דווקא אנשי עסקים, בדגש על המצליחים שבהם, נוטים לעיתים קרובות לאמץ לעצמם אמונות ממין זה במאפיינים כאלה ואחרים. שנית, אמונות אלה, בניגוד למשתמע מהביקורת, יכולות לעיתים להועיל לעסקים, בעיקר כשהן באות לצד חושים עסקיים מחודדים.
מצליחנים נוטים לאמץ אמונות
לפני שאסביר בקצרה את הטיעון הכפול אציין רק שספק אם דבריה של אריסון היו מעוררים מהומה, לו אמרה שהחלטותיה נובעות מאינטואיציה בלתי ניתנת להסבר או מתחושות בטן.
כשם שאינטואיציה או תחושת בטן מודרכות על-ידי ניסיון החיים של האדם וכישוריו, גם אמונה בכוח חיצון ניזונה מהם באופן תת-מודע, ומכאן שאין מקום למהומה (אף שכל דבר הוא עניין של מינון וכפי שציינתי לא נחשפתי לראיון במישרין). עם זאת, ראוי ליחד מספר מילים דווקא לאותן אמונות מן הז'אנר שהציגה אריסון.
נתחיל אפוא מהנקודה הראשונה, המסבירה מדוע מצליחנים נוטים לעיתים לאמץ לעצמם אמונות כאלה. מנכ"לים של חברות ענק, או אנשי עסקים המגיעים לסטטוס של טייקונים, חווים חוויות שונות מהאדם הממוצע.
לעיתים קרובות הם מצליחים להקדים אנשים רבים שהתחרו איתם על התפקיד הנכסף, או שהם חווים רצף הצלחות מסחרר שקשה להסבירן על רקע של כישרון בלבד. אין להתפלא אפוא אם אנשים במעמד זה חושבים לעיתים קרובות כי כוחות נסתרים עומדים מאחוריהם (או לפחות שהם בני "מזל" רב או "גורל" ייחודי).
בין אם יש מאחורי האמונות הללו ממש (איני מתיימר להבין בתורת הנסתר) או לא, הרי שאימוצן על-ידי מצליחנים אינו מפתיע כלל. סיבה נוספת לכך שאמונות מעין אלה רווחות בקרב אנשי עסקים בכירים היא תולדה של סלקציה. יש מקצועות שנשענים במידה רבה על מזל. מאחר שמזל ואי-ודאות אינם מהווים מתכון לבריאות טובה ולאריכות ימים, הרי שאדם שאינו מאמין שהגורל מיטיב עימו ייטה לעיתים קרובות להתרחק מהם.
לעומת זאת, אנשים המאמינים ש"יש" להם מזל, או שיש להם אמונה בגורל, או בכוח עליון שעומד מאחוריהם, ייטו לבחור במקצועות כאלה.
בקצה הספקטרום עומדים המהמרים למיניהם אשר התמונה המאפיינת אותם היא נשיקה שהם נותנים לקובייה בטרם ישלחו אותה לדרכה. לצדם נמצאים ספורטאים רבים (מילדות אני זוכר את מראדונה מודד את צעדיו לפני עלייתו למגרש כדי לוודא שיעלה על הדשא ברגל ימין), ומאמני ספורט דוגמת פיני גרשון.
לא כתחליף לאינסטינקטים עסקיים מחודדים
אמונות טפלות או אמונות בכוח עליון מאפשרות להתגבר על המתח והתמודדות עם גורם המזל חורץ הגורלות. וכך, בהמשך השורה, ניתן למצוא גם אנשי עסקים חריפים, אשר גורם המזל ומוטיב ההימור הם מרכזיים גם בעיסוקם, ואין להתפלא שסלקציה טבעית מביאה את בעלי האמונה (במשמעות הרחבה של המונח) למלא את השורה.
בניגוד לדברי הביקורת, יש להבין גם שהחדרת אמונות מעין אלה אל תוך עולם ההכרעות העסקיות הרציונלי כביכול, יכולה לעיתים להועיל לתוצאות העסקיות. זאת, כל עוד אין האמונות מחליפות אינסטינקטים עסקיים מחודדים וחישובים כלכליים. הנקודה הראשונה והבסיסית ביותר היא, שאמונה שהחלטה עסקית מודרכת על-ידי כוח עליון היא אמונה המחדירה באיש העסקים ביטחון עצמי רב בפועלו. ביטחון זה מאפשר פתרון בעיות ועמידה במצבי לחץ ומשבר.
הדבר מזכיר לי פרק מסדרת טלוויזיה ישנה, שבה הגיבור מפליא לשחק בטניס-שולחן נגד יריבים טובים יותר, משום שהוא מאמין בקמע מיוחד שהוא קיבל מדמות מסתורית. בהמשך הפרק, הגיבור מאבד את הקמע וכישרון המשחק הנדיר חוזר אליו רק במשחק הגמר, כאשר המאמן מוצא את הקמע ברגע האחרון. סוף הפרק הוא, שהמאמן חושף בפני הגיבור שלא היה זה הקמע שאבד, אלא קמע חלופי מפלסטיק שאותו רכש בחנות.
לצד דברים אלה יש לזכור שביטחון עצמי מופרז עלול לדרדר לאבדון, בעיקר כשאין הוא נתמך בחושים ובחישובים עסקיים טובים. אולם כפי שכבר ציינתי, דווקא ההצלחה הבאה על רקע של כישרון וגישה לעסקים מביאה אנשים רבים לפתח את האמונה מלכתחילה.
להחלטות הנתמכות בכוחות או בסימנים מכוח עליון יש לעיתים יתרון נוסף, אף אם התוצאה היא החלטה שרירותית כביכול. תורת המשחקים, שהיא ענף תיאורטי הבוחן החלטות של שחקנים במצבים אסטרטגיים, יכולה לשפוך על כך אור. בתחילת דרכה של תורת המשחקים נותחו משחקים הקרויים משחקי סכום אפס (zero sum games).
במשחקים אלה, כדוגמת משחק הילדים אבן-נייר-ומספרים, רווחו של שחקן אחד הוא הפסדו של השחקן השני. במשחקים הנזכרים (ובמקביליהם בעולם המציאות והעסקים) מסתבר שאין אסטרטגיה טהורה המובילה לניצחון על היריב. לו ידע היריב את דרך פעולתך, תהא אשר תהא, הוא יוכל לנצח אותך. התוצאה היא, שהדרך הטובה ביותר להחזיק מעמד בהתמודדויות אלה היא רנדומיזיה מוחלטת, משום שהיא אינה מאפשרת ליריב לפענח את קוד המשחק ולהתגבר עליו.
איש באמונתו יחיה
בפולקלור של תורת המשחקים מספרים בהקשר זה את הסיפור האנתרופולוגי הבא. התחקות אחר אורחות חייו של האדם הקדמון חושפת בדרך-כלל פעילות שבטית מתוחכמת ורציונלית להפליא. עם זאת, מסתבר כי להחלטה המכרעת ביותר בחייו של השבט - באיזה אזור לנהל את מסע הציד השנתי של השבט באביב - הגיע השבט באורח תמוה. זקני השבט היו מתאספים מסביב למדורה, והמכשף השבטי היה נושף על המדורה וקובע את אזור הציד לפי מקום נפילת אפר המדורה.
בעיניי תורת המשחקים ייתכן שפעולה זו אינה תמוהה, משום שהיא מבטיחה רנדומיזיה בההחלטה. ייתכן שבמשך שנים רבות אימץ השבט אסטרטגיות שונות לבחירת מקום הציד, אך הטרף בחושיו המחודדים למד להדיר רגליו מהמקום שאליו בחרו הציידים להגיע, משום שהוא הצליח להתחקות אחר תבנית הפעולה של הציידים ולצפות את החלטותיהם. רק רנדומיזיה מוחלטת של השבט, כחלק מהליך אבולוציוני, הצילה אותם מגורל זה.
הנמשל הוא, שגם בעולם העסקים צריך לעיתים לבחור בתבניות פעולה עסקיות שלא ניתן לפענח אותן ולהנדס אותן לאחור בקלות. אחת הדרכים לעשות כן (ושוב, אם לא מדובר בתחליף לשיקול דעת עסקי) הוא להסתמך על מכשף השבט.
ומעבר לכול, תמיד האמנתי ב"איש באמונתו יחיה".