באחד מימי מארס 2006 נפגשו ג'קי מצא, אז מנהל רשות המסים, ורו"ח קובי בן-גור, לשעבר יו"ר פלאפון וממקימי חברת הלוויין YES, בסטקיית אסא בצומת בית דגן. לא בגלל השיפודים של אסא נקבעה הפגישה: לפי כתב האישום שהוגש לאחרונה נגד מצא, השניים קיימו "ישיבת שיבוצים," שבה דנו בסבב המינויים הצפוי ברשות המסים. הם סיכמו שבן-גור "יראיין" עובדת של הרשות המעוניינת בקידום, ויבהיר לה שהוא החוליה הסוגרת את מינויה. כך תרגיש העובדת מחויבת כלפיו לאחר מינויה, ותקדם את האינטרסים שלו בענייני שומות מס. כעבור שבועות אחדים, לפי כתב האישום, כבר קיים בן-גור את ראיון העבודה הזה, הפעם בקונדיטוריה ברחוב החשמונאים בתל-אביב.
תיק רשות המסים אינו עוד פרשה פלילית מן השורה. יכולתם של מאכערים לרכוש השפעה על ראשי אחת מרשויות האכיפה היא עניין חמור, והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז חש שהגשת כתבי אישום לא תספיק כדי לעקור את התופעה מהשורש. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמזוז הגיע למסקנה כזאת; חקירות, כתבי אישום וענישה הם כלים חשובים ומרכזיים בעיניו, אך היעילות שלהם, לטעמו, מוגבלת ומחייבת השלמה. לדעתו, ההתמודדות מול עבריינות, במיוחד בעבירות מתחום טוהר המידות, דורשת טיפול בראייה רחבה. "כשאתה מגלה אירוע שחיתות במערכת שלטונית", הוא אמר לאחרונה בשיחה פנימית, "לרוב לא מדובר במקרה בודד. למחלה יש גרורות, יש לה שכנים, אחים ואחיות. פעמים רבות היא מייצגת תרבות ארגונית חולה, ולכן יש לטפל באירוע כחלק מתופעה ארגונית".
מהם אותם כלים נוספים שעליהם הוא מדבר? כבר עם כניסתו לתפקיד הציע מזוז להקים צוותים להפקת לקחים מחקירות פליליות שנערכות בגופים ציבוריים, ובאמצעות מסקנותיו לסתום את הפרצות שאפשרו את ביצוע העבירות. במילים אחרות, לא רק הרתעה אלא גם ניסיון למצוא את נקודות התורפה שמאפשרות שחיתות במערכת הציבורית, מתוך הבנה שפקידים לעולם יתמודדו עם פיתויי שוחד ועם לחצי פוליטיקאים. כך נולד נוהל מסמכי התובנות, שנחשף כאן לראשונה.
לפי הנוהל, בכל חקירה הנוגעת לשחיתות בשירות הציבורי מפיק צוות החקירה המשטרתי, לצד סיכום החקירה וההמלצות, מסמך שבו הכשלים הארגוניים שאפשרו את ביצוע העבירות. מזוז מגדיר זאת ככלי ל"ייבוש ביצות", דימוי שבו הוא עושה שימוש תדיר. "במקום לרדוף עם נעלי בית אחרי היתושים בחדר, שאז לעולם לא תשיג את כולם, צריך למצוא את הביצה ולייבשה. במגפה לא נלחמים רק על-ידי טיפול בחולים בחדר המיון".
המסמך מועבר למזוז עצמו, שלעתים מוסיף לו תובנות משלו, ואז מעבירו לראש הגוף הנחקר, שנדרש לעשות את השינויים הפנימיים. למשל, בימים אלה פועל ברשות המסים צוות פנימי שאמון על הפקת הלקחים מהמסמך שגובש עם תום החקירה. את הצוות הקים מנהל הרשות, יהודה נסרדישי, וחברים בו עו"ד משה מזרחי, הסמנכ"ל הבכיר לשומה ולביקורת אהרון אליהו, מבקר הרשות אמיר כהן, היועצת המקצועית ליאת שדמי, ונציגת הפרקליטות עו"ד יעל ורבה. לידי G הגיעו ארבעה מסמכי תובנות שכאלה, שנוסחו בפרשות פליליות מהשנים האחרונות.
1. רשות המסים
ג'וב תמורת הקלות
פקידים יכולים לסגור תיקים ולשנות שומות ללא נימוקים וללא תיעוד. ההמלצות: למנות רק במכרזים, לקצוב כהונות, ולקבוע מי מוסמך לצמצם שומות
כתב האישום מתאר כיצד הפך מנהל רשות המסים, ג'קי מצא, למריונטה שאותה מפעילים שני עסקנים פוליטיים - קובי בן-גור ויורם קארשי, אחיה של שולה זקן, מזכירתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. השניים נהגו לסייע לעובדי הרשות, בדרך כלל באמצעות קידום בתפקיד, כדי לנטוע בהם תחושת מחויבות ומתוך הנחה שבהמשך יגמלו להם ויקדמו את ענייניהם שלהם. המקרה שתואר בתחילת הכתבה אינו היחיד שמופיע בכתב האישום; הנה, למשל, התערבותם למען מינויו של עובד אחד, שמואל בוברוב, לתפקיד סמנכ"ל למינהל. קארשי נפגש עם בוברוב בבית קפה בתל אביב, ולאחר שיחה "אישר" את המינוי. זמן מה אחר כך נפגשו מצא, קארשי ובן-גור במסעדה באזור ירושלים. כתב האישום לא מתאר מה נאמר בפגישה, אבל חושף את תוצאותיה: מיד אחריה הודיע בן-גור לבוברוב שזה עתה סיימו השניים פגישה עם מצא, ושסגרו את מינויו. בן-גור לא השתהה הרבה כדי לבקש את הטובה ההדדית: כבר באותה שיחה, הוא ביקש מבוברוב כי ידאג למנות עובד אחר, עמוס שמעונוב, חבר של בן-גור, לתפקיד רכז. בוברוב לא הצליח להתערב במכרז ולגרום לבחירתו של שמעונוב, אך התחייב בפני בן-גור: "בתוך שלושה-ארבעה חודשים הבחור הזה מקבל רכז נקודה, זה לא חשוב איך ו מה, זו מילה שלי ואני עומד תמיד במילה שלי".
אישום אחר עוסק בגידי בר-זכאי, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות המסים. עקב חריגות בנייה הוצא לבית בבעלות משפחתו של בר-זכאי צו הריסה. יום לפני דיון שנערך בנושא בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נפגשו בר-זכאי וקארשי (שהוא גם חבר מועצת העיר ירושלים) בפאב טוביה בבירה. לפי כתב האישום, בר-זכאי ביקש מקארשי להפעיל את קשריו, והוועדה החליטה לתת לבית היתר בנייה שימנע את הריסתו, אם כי דרשה מילוי תנאים מסוימים.
לא חלף אלא חודש מאז הדיון, וקארשי, לפי כתב האישום, פנה לבר-זכאי וביקש לסייע לו בתיק שבו מתנהלת חקירה פלילית בחשד להעלמת מס מצד חברת בניסטל. בר-זכאי ביקש מסגנו לבדוק את הטיפול בתיק, בטענה שבפקיד שומה אשקלון "מתעללים" בנישום. בהמשך דן בר-זכאי עם קארשי בנושא, ואמר לו שקיימת נכונות מצד רשויות המס לסיים את הטיפול בתיק.
בפרשה שלישית, הנוגעת לרשות המסים, צפוי מי שהיה פקיד השומה גוש דן, שוקי ויטה, לעמוד לדין על עריכת הסכמי שומה "מיוחדים וחריגים" לארקדי גאידמק, למיכאל צ'רנוי וליהלומנים דן גרטלר ויעקב ברנט. ויטה חפץ ביקרם, כך נטען, משום שיוצגו על-ידי עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, שייצג אותו בענייניו האישיים. בפרקליטות מוסיפים כי לפחות שני הסכמים - של גאידמק ושל צ'רנוי - "היו ייחודיים וחריגים ביותר, בהתחשב בנסיבותיהם המיוחדות של הלקוחות ובהון העתק שבו עסקו (...) בהיבטים החורגים מתחומי המס". הכוונה היא לחקירות פליליות שנוהלו נגד השניים במדינות אחרות. החשד הוא כי ויטה הכיר (בשם המדינה) בבעלותם של גאידמק ושל צ'רנוי על הון בסך 2 מיליארד ושל מיליארד דולרים (בהתאמה), מבלי שהוצגו בפניו מסמכים כלשהם. כך, למעשה, קיבלו הלקוחות פטור ממס על חלק מהסכומים שהוצהרו - מצב שיכול היה לשרת אותם, בישראל ובחו"ל, לגבי הכנסות עתידיות או לצורכי הלבנת הון. כדי להסתיר את פעולותיו, לפי האישום, רשם ויטה תרשומות כוזבות במסמכים, בעצמו או באמצעות עובדיו.
כאשר בחנו חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה את שלוש הפרשות שתוארו כאן, צצו השאלות כיצד יכלו מאכערים ועסקנים פוליטיים לבחוש כך ברשות; היכן היו מנגנוני הפיקוח והבקרה על החלטות השומה ועל מינויים, ומדוע לא זוהו הכשלים בזמן. המסקנות סוכמו במסמך שניסחו ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', והצוות החוקר. התובנה הראשונה מהמסמך יושמה עם מינויו של נסרדישי, ולפיה את מנהל הרשות יש לבחור באמצעות ועדת איתור ולא במינוי אישי של שר האוצר. המלצה אחרת הנוגעת למינויים היא לקבוע קדנציות קצובות לכהונה בתפקידים רגישים.
המלצות נוספות, שהועברו לוועדה הפנימית כדי שתיישם אותן, עוסקות בסמכויותיהם של הפקידים ברשות. הראשונה שבהן היא קביעת מדרג סמכויות ברור ומוחלט - איזה פקיד רשאי לקבוע איזו שומה ולקבל איזו החלטה. צעדים הרתעתיים מובהקים שעליהם הומלץ, וקשה להאמין שהדברים לא התקיימו עד כה, הם לחייב תיעוד מדוקדק של הטיפול בכל תיק פלילי ברשות, ולחייב פקיד שסוגר תיק לנמק את החלטתו. מהדברים הללו משתמע שתיק יכול היה להיסגר גם ללא תיעוד, וגם מבלי שיהיה ברור לחלוטין מי סגר אותו ולמה.
עוד המלצה גורסת, כי יש לשתף את המחלקה המשפטית ברשות בהחלטות משמעותיות המתקבלות בתחומים השונים. האם ייתכן שמשפטנים לא היו מעורבים בכל הדיונים על דרכי הטיפול בעבריינים? המסמך רומז שכך אכן התנהלה הרשות.
לאחר שקיבל את המסמך קיים מזוז פגישות אישיות עם עובדים ברשות המסים, ועם גורמים מהמגזר הפרטי שעבדו עם הרשות או מולה, ושמע את דעתם על השינויים הנדרשים. "חשוב לי לדעת", אמר מזוז בדיונים פנימיים, "אם כשנתפס אדם נותן שוחד זהו מקרה פרטי, או שיש שם תור שלם של מקבלי שוחד ומשלמי שוחד. כדי להגיע לתובנה זו יש לחקור את העניין גם ברמה הארגונית: איך זה קרה - היכן כשלו מנגנוני הבקרה הארגוניים, כיצד אירע הדבר מתחת לאפם של שומרי הסף. אם האירוע אכן מצביע על בעיה מובנית, אנו מנתחים זאת ומנסים להפיק לקחים".
2. פרשת המינהל
כל פקיד מלך
פקידי מינהל מקרקעי ישראל יכולים לשנות נתונים במחשב מבלי להשאיר עקבות. ההמלצות: המסמכים יישמרו, הפקידים יחתמו על כל שינוי
בסוף 2008 פשטה המשטרה על משרדי מחוז תל אביב והמרכז של מינהל מקרקעי ישראל, ועצרה ארבעה פקידים בכירים בחשד שקיבלו שוחד תמורת הפחתת סכומים שהיו אמורים להיות משולמים למינהל. הנזק לקופת המדינה נאמד במיליונים.
החקירה החלה בעקבות מידע מודיעיני שהגיע למשטרה. סוכן סמוי נשתל במחלקת החוזים של מחוז מרכז במינהל, והחל לאסוף מידע. לפי החשד, עובדי המינהל ניצלו את נגישותם למחשב המרכזי כדי להיכנס לתיקים שלא היו באחריותם. לפי החשד הם "טיפלו" בתיקים כדי להפחית דמי היוון, לשנות גודלי שטחים החייבים בהיטלים, לשנות הערכות שווי ועוד. הפעולות בוצעו לכאורה בתמורה לשוחד של אלפי שקלים או לשוחד מיני שקיבלו בתיווכם של מאכערים ושל עורכי דין. החקירה הניבה כעשרים תיקים שונים שבהם צפויים להיות מוגשים כתבי אישום.
את מסמך התובנות, שתוכנו נחשף כאן, חיברה היועצת המשפטית של היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית. גם כאן, קשה להאמין כי כך מתנהל אחד המוסדות הרגישים בישראל. ברמה הטכנית, למשל, התברר שתוכנת המחשב המשמשת את המינהל מאפשרת שינויי נתונים ללא כל פיקוח וללא השארת עקבות של הפקיד שעשה את השינויים, ושאין כל תיעוד ממוחשב למסמכים שמתקבלים. הפקידים המושחתים יכלו לשנות נתונים משמעותיים בלא קושי, בלי שהמערכת תתריע ובלי שבעל תפקיד מוסמך יצטרך לאשרם. איזה פרטים הם יכלו למחוק ולשנות? גובה השומה שבה חייב בעל נכס מסוים, נתונים בסיסיים של נכסים, תאריכי קבלה של מסמכים, ועוד ועוד.
זה לא הכול: לפקידי המינהל הוענקו סמכויות משמעותיות נרחבות מדי, בלא כל פיקוח ובקרה של הדרג הניהולי. "כל דבר הכי קטן שם עשוי להתבטא במיליוני שקלים", אמר מזוז בשיחה פנימית ובהתייחסו למינהל. בימים אלה הוא שיגר מכתב למנהל מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, והורה לו להקים צוות פנימי ליישום המסקנות. במכתב של מזוז, שהגיע לידי G, מבקש היועץ שהצוות "ידון בליקויים ובפרצות לכאורה שנחשפו במסגרת החקירה, ויגבש המלצות לשם מניעת הישנות מקרים אלה בעתיד".
מזוז קובע שממצאי החקירה "מעוררים, כמובן, דאגה רבה, ובמיוחד כאשר מדובר ברשות הממלכתית המופקדת על שמירה ועל ניהול משאב ציבורי כה רגיש, דבר המחייב הקפדה יתרה על נורמות של מינהל תקין וניקיון כפיים". הממצאים, הוא הוסיף, "מחייבים כמובן גם בחינה יסודית והפקת לקחים, לשם מניעת הישנותן של תופעות מהסוג שנחשף בחקירה הנידונה".
3. המינויים של הנגבי
עשרות מינוים במשרד הכי קטן
התקשי"ר וכללי ההעסקה לא חלו על תאגידים ציבוריים והפוליטיקאים חגגו. ההמלצות: כמעט כל התפקידים בשירות הציבורי יאויישו במכרזים
הפעם הראשונה שבה יושם מנגנון הפקת הלקחים נגעה לחשיפת המינויים הפוליטיים של השר צחי הנגבי במשרד לאיכות הסביבה, בשנים 2001-2003. בעוד כחודשיים תינתן הכרעת הדין במשפטו של הנגבי, המואשם בכ-49 מינויים פוליטיים של חברי מרכז ליכוד ושל קרוביהם במשרד, ובניסיונות לבצע עשרות מינויים נוספים. הנגבי אמנם לא המציא את המינויים הפוליטיים, רחוק מזה, אך הוא כן רשם בתיק הזה שני תקדימים מוכתמים: איש הציבור הראשון שעומד לדין על מינויים פוליטיים, והשר המכהן הראשון שנחקר בחשד לשוחד בחירות.
לפי כתב האישום, הנגבי פרסם בעלון פנימי של הליכוד מודעה, שכותרתה הייתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". במודעה נכתב בגאווה כי הנגבי פעל למנות יותר משמונים חברי מרכז במשרד לאיכות הסביבה, שהוא הקטן במשרדי הממשלה, עם מאות בודדות של עובדים. השיטה, לפי כתב האישום, הייתה פשוטה: השר ריכז בלשכתו מאגר קורות חיים, שרובם ככולם נשלחו על-ידי חברי מרכז. כשדווח לו על משרה פנויה, הוא הפנה קורות חיים של מועמדים מהמאגר בליווי בקשה בכתב או בעל-פה לראות בהם מועמדים לתפקיד. בחלק מהמקרים ציינו הנגבי או מנכ"ל משרדו, שמואל הרשקוביץ', את התאמת המועמדים לתפקיד, ובמקרים אחדים הוסיפו הנחיה מפורשת לקלוט את המועמד לתפקיד ספציפי.
רוב המינויים היו למשרות בתפקידים זוטרים, תוך ניצול העובדה שאין בהן צורך במכרזים פומביים. כך מונו עשרות יועצים חיצוניים ("פרויקטורים"), עובדים בחוזים מיוחדים או ממלאי מקום, עובדי כוח אדם ופקחים ב"משטרה הירוקה". דוגמאות לא חסרות: הנגבי מינה את מקורבו שרון אחדות לדובר המשרד, ובניגוד לכללים ולהנחיות השתמש בו גם כדוברו האישי בנושאים פוליטיים. מאיה שקלאר מונתה לעוזרת הדובר, לפי כתב האישום, בזכות היותה אשתו של חבר מרכז הליכוד (ויו"ר בית"ר ירושלים לשעבר), ולדימיר שקלאר. עו"ד רון ורם מונה למרכז אכיפה במחוז תל אביב של המשרד, משום שחמותו הייתה פעילה בליכוד והיא חברה אישית של גאולה כהן, אמו של הנגבי.
בדיונים פנימיים אמר מזוז כי לטעמו יש שני מקורות למגפת השחיתות הציבורית: המינויים הפוליטיים והזיקה בין פעילים פוליטיים לנבחרי ציבור. "המינוי הפוליטי של היום הוא הפלטפורמה לשחיתות של מחר", הוא אמר.
בעקבות גיבוש מסמך התובנות יזם מזוז שורה של מהלכים שנועדו להגביר את הבקרה על מינויים במערכת הציבורית. הוא פרסם הנחיות לנבחרי ציבור באשר לקבלת בקשות מחברי מרכז ופעילים פוליטיים, והביא לתיקון הוראות התקשי"ר לעניין מינויים בדרגות זוטרות ולצמצום משמעותי במינויים הפטורים מהליך מכרז. מזוז אף הוציא הנחיה שלפיה כל מינוי על-ידי שר או על-ידי הממשלה עובר מנגנון בדיקה מקצועי, בין היתר באמצעות ועדות איתור.
המסמך חשף את מה שמזוז הגדיר כ"הפקרות מוחלטת" במינויים במאות התאגידים העירוניים הקיימים בישראל, שעליהם לא חל חוק החברות הממשלתיות או התקשי"ר. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינת המינויים (הדומה לוועדת שפניץ לבחינת מינויים בשירות הציבורי), וזה כשנתיים נבדקים גם המינויים שמתבצעים שם. כן התברר שעל מינויים בתאגידים סטטוטוריים (שהוקמו מכוח חוק), כמו רשות שדות התעופה, לא הייתה בקרה, והדבר הוסדר.
4. תאגיד המיחזור
בקבוקי הזהב
צוות החקירה מצא איך לצמצם את אחיזת משפחות הפשע בשוק מיחזור הבקבוקים, אולם ההמלצות לא יושמו
בשנת 2001 הוקם תאגיד אל"ה (תאגיד איסוף מכלי משקה), שנועד למחזר בקבוקי שתייה ולהחזיר לצרכנים את הפיקדונות הכספיים עליהם. מטבע הדברים, עסק בממדים כאלה, שפועל במזומן, קרץ למשפחות הפשע, שראו בו דרך נוחה להלבנת הון. מהר מאוד הם החלו לאסוף, באמצעות "קבלני משנה", מיליוני בקבוקים ממסעדות ומעסקים אחרים. מי שלא מסר את הבקבוקים מרצון, אוים בשריפת העסק.
ב-2006, למעלה מ-80% מהבקבוקים נאספו על-ידי אספנים "מקצועיים", שרובם פעלו בשליחות משפחות הפשע הגדולות. שליטת המשפחות בענף לא הייתה סוד: במשך השנים התפרסמו כמה עדויות בנושא. למשל, צילומי מצלמות האבטחה במגדלי משה אביב ברמת גן, שבהם נצפו אנשי משפחת אלפרון תוקפים את איציק אברג'יל בשל חדירה לטריטוריה בשוק הבקבוקים.
המשטרה סימנה את המאבקים על שוק מיחזור הבקבוקים כיעד מרכזי, לאחר שהתברר שמדי שנה גלגלו דרכו משפחות הפשע כ-70 מיליון שקלים. לפני כשנתיים נעצרו 28 חשודים בהונאת תאגיד אל"ה במיליוני שקלים. התברר שהאספנים מטעם המשפחות החזירו מספר בקבוקים קטן בהרבה מזה שעליו הצהירו; הם גייסו לעזרתם נהגים בחברות שינוע, וכן בקרים העובדים בתאגיד, שרשמו נתונים כוזבים. חלק ממשתפי הפעולה עשו זאת תמורת שוחד, אחרים "שוכנעו" באמצעות איומים, מכות וסחיטה. גם שוטר מג"ב, שהופעל כסוכן סמוי בחקירה, ספג מכות ורכבו הוצת.
היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית חיברה מסמך תובנות שהופץ לכל רשויות האכיפה האפשריות: ליועץ מזוז, לפרקליטות, למשרד לביטחון פנים, לגורמי משטרה רבים, לרשות המסים, לרשות ניירות ערך, לרשות לאיסור הלבנת הון, לרשות הגבלים עסקיים ועוד. כמה מהפתרונות שהוצעו היו להרחיב את הטלת הפיקדון גם על בקבוקים גדולים, בנפח של ליטר וחצי, ואף להטיל על היצרנים אחריות כספית ישירה לאיסופם; זאת משום שכל הבקבוקים הגדולים נרכשים על-ידי צרכנים פרטיים, ולכן הם, ולא האספנים מבתי העסק (הפועלים בשירות ארגוני הפשע) יאספו אותם. לבסוף הורחבה רק תשתית האיסוף ברשתות השיווק באמצעות מכונות אוטומטיות.
כתבות
ני"ע
