המדריך המלא להשקעה באג"ח

כדי להבין את שוק האג"ח, נחזור בתחילה להגדרה הבסיסית ביותר של אגרת חוב. למעשה זו התחייבות לתשלום המונפקת על ידי הלווה (בהמשך נתמקד בהגדרה שלו) לפרק זמן קצוב. על פי רוב, האג"ח משלמת למלווים (משקיעים מוסדיים ופרטיים) ריבית תקופתית, בנוסף להחזר הקרן בסוף תקופה ההתחייבות.

נמחיש בדוגמה: חברה ההנדסה מוטי ובניו רוצה לממן פרויקט חדש. היא מנפיקה אג"ח במחיר 100 ובריבית שנתית של 6% לתקופה של 10 שנים. המלווים, כלומר המשקיעים, יקבלו בתשע השנים הראשונות 6% ריבית על קרן ההשקעה, ובשנה העשירית, בסוף תקופת ההלוואה, הם יקבלו 6% ריבית ואת הקרן. את התשלומים השנתיים של 6% ריבית לשנה ניתן לשלם גם בתקופות קצרות יותר, נניח של חצי שנה. במקרה כזה האג"ח תשלם 3% ריבית מדי חצי שנה.

למחשבון אג"ח

מנפיק האג"ח

בשוק ההון קיימים סוגים רבים של אג"ח. אחת הדרכים היא לסווג את האג"ח לפי המנפיקים. בשוק קיימות אג"ח ממשלתיות שמנפיקה המדינה, אג"ח קונצרניות שמנפיקות חברות ואג"ח מוניציפליות שמנפיקות רשויות מקומיות. כל אגרת חוב מונפקת על פי תנאים שנקבעים מראש על ידי הלווים, ומחירה נסגר בדרך כלל במכרז שמקיימת החברה הלווה באמצעות חברות חיתום. תנאי האגרות עשויים להשתנות מחברה לחברה.

תשואת האג"ח

התשואה שמניבות האג"ח, היעד העיקרי של המשקיעים, נחלקת לשני מרכיבים: מחיר המכירה (הפדיון), בניכוי מחיר הקנייה ותזרימי הריבית (קופון), שנגזרים משיעור התשואה לפדיון (Yield to Maturity), שהתקבלו בתקופת אחזקת האיגרת.

שיעור התשואה לפדיון הוא התקבול הריאלי השנתי הממוצע של המשקיע, בתנאי שהחזיק באג"ח עד לפדיונן ומיחזר את הקופון בתנאים זהים. משיעור התשואה לפדיון נגזר גם היחס ההפוך והמוכר בין מחיר האג"ח לתשואה. כלומר, עלייה במחיר האג"ח מקטינה את שיעור התשואה לפדיון, וירידה במחיר האג"ח מגדילה את התשואה - משוואה שנוטה לבלבל משקיעים רבים שאינם מתמצאים בתחום.

ננסה להמחיש זאת באמצעות האג"ח מהדוגמה הקודמת, בהנחה שהוא לתקופה של שנה. במידה ואגרת החוב נמכרת במחיר שנמוך מ-100, שיעור התשואה לפדיון יעמוד על 6% בתוספת הפער שבין 100 למחיר האג"ח - ולהיפך במקרה של עלייה במחיר האג"ח.

עקום התשואה

משיעורי התשואה לפדיון של אגרות חוב ממשלתיות גוזרים גם את עקום התשואה לפדיון, שהוא פונקציה של התשואה ביחס לזמן הפדיון של אגרות שונות. עקום נורמלי פירושו שאג"ח בעלות מועד פירעון קצר ישאו ריבית נמוכה מזו של אג"ח ארוכות טווח, שהריבית עליהן גבוהה יותר, כפיצוי על חוסר הוודאות לטווח זמן ארוך.

מח"מ

אחד המרכיבים החשובים בבדיקת כדאיות השקעה באג"ח הוא המח"מ שלה (משך חיים ממוצע - Duration). משך החיים הממוצע של האג"ח הוא הגיל הממוצע של כל תקבולי המזומנים שיתקבלו מהאג"ח. המח"מ קובע בדרך כלל את מידת התנודתיות של האג"ח. ככל שהמח"מ ארוך יותר, כך מחיר האג"ח תנודתי יותר והרגישות.

במקום להלעיט אתכם בחישובים מתמטיים נזכיר כלל אצבע לבחינה כללית של מח"מ האיגרת. כפי שציינו, לכל אג"ח יש תקופה לפדיון, לאורכה האג"ח משלמת ריבית מדי שנה. מכיוון שהאג"ח משלמת תגמולים לאורך התקופה, המח"מ שלה נמוך מהתקופה לפדיון. ככל שמתקרבים יותר לסיום התקופה לפדיון, המח"מ מתקרב בערכו המוחלט לתקופה זו.

לצורך המחשה ניקח שתי אגרות חוב, אחת עם מח"מ 8 ואחת עם מח"מ 4. שינוי של 0.5% בתשואה לפידיון של שתי האגרות יביא לשינוי של 4% במחיר האגרת הראשונה (8 כפול 0.5%) ולשינוי של 2% במחיר האגרת השנייה.

לצד אגרות חוב שמונפקות לכמה שנים, נסחרות בבורסה מלוות קצרות מועד (מק"מ). מדובר במכשיר סולידי במיוחד שמונפק על ידי בנק ישראל. המק"מ הוא סוג של אג"ח שקלי לזמן קצר, כשבסוף התקופה מקבל המשקיע 1 שקל לכל ערך נקוב, ולכן במהלך התקופה המק"מ ייסחר כמובן בפחות מ-1 שקל, וההפרש במחיר יבטא את התשואה הצפויה.

למדריך מק"מ

דירוג אג"ח

אחד השיקולים העיקריים בהחלטה אם להשקיע באג"ח הוא הדירוג שלהן. סוכנויות הדירוג - מודי'ס, פיץ' ו- S&P בעולם, מעלות ומידרוג בישראל - מדרגות את אגרות החוב לקראת ההנפקה. הציון הסופי שמעניק הדירוג נועד לשקף את רמת הסיכון של האג"ח ואת מידת הסבירות שהחברה המנפיקה תשרת את האג"ח, כלומר תשלם את הריבית התקופתית והקרן.

 לכל אחת מהחברות המדרגות יש סולם דירוג משלה, אולם העיקרון הבסיסי אחיד: ככל שרמת הדירוג גבוהה יותר כך גדל הסיכוי שהחברה תפרע את האג"ח, ולהפך: ככל שהדירוג נמוך יותר יש יותר סיכון שהחברה תתקשה לשרת את האג"ח. התשואה היא פונקציה של סיכון ולכן האג"ח בעלות הדירוג הנמוך יותר משלמות תשואה גבוהה יותר, כפיצוי על הסיכון.

אגרות החוב בדירוג הנמוך ביותר מכונות אג"ח זבל (Junk Bonds), ובארץ נפוצה בשנים האחרונות גם הנפקה של אגרות חוב שאינן מדורגות כלל. הדירוג הנמוך ביותר אותו קיבלה חברה ישראלית בהנפקת אג"ח הוא BBB (לפי דירוג מעלות), וגם זאת רק בשנה האחרונה, לאחר שחברות אזרו אומץ לפרסם דירוג זה.

פרמיית הסיכון באג"ח

בדומה לשוק המניות, גם בשוק האג"ח נוהגים להשוות את רמות התשואה למדד יחס, שנקבע כהתחייבות ברמת סיכון "אפסית" (ונקראת לעיתים בשם ריבית חסרת סיכון). הבנצ'מרק המקובל בשוק האג"ח הוא אג"ח של ממשלת ארה"ב לתקופה של 10 שנים. שאר האג"חים מושווים אליו בהיבט של תשואה וסיכון לאורך חיי האג"ח.

אחת ההשוואות המקובלות בוחנת את רמות הסיכון והתשואה של אג"ח לא ממשלתיות מול אג"ח ממשלתיות שנסחרות לטווח זמן דומה. הפער בין הריביות על שני סוגי האג"ח נקרא מרווח, וכלל האצבע הוא שאג"ח בדירוגים גבוהים ייסחרו במרווחים קטנים יותר לעומת אג"ח ממשלתיות, בעוד אג"ח בעלות דירוגים נמוכים או אג"ח לא מדורגות ייסחרו במרווחים גדולים יותר, על מנת לשקף נכונה את פרמיית הסיכון המתאימה להם. המרווח עשוי להיפתח או להצטמצם לאורך חיי האיגרת בהתאם לשינויים בתנאי החברה, השוק ונתוני המאקרו.

איך נקבע מחיר האג"ח ?

מספר גורמים משפיעים על מחיר האג"ח. הראשון הוא גובה הריבית במשק, המשקפת את מחיר הכסף ביחס להון. ההשקעה באג"ח היא בדרך כלל אלטרנטיבה לפיקדון בנקאי. לכן, כשהריבית עולה, מחיר הכסף עולה, וציבור המשקיעים דורש ממנפיק האג"ח ריבית (קופון) גבוהה יותר, ולהיפך.

גורמים נוספים שיכולים להשפיע על האג"ח הם שינוי בדירוג האג"ח (ירידה בדירוג האג"ח תלווה בדרך כלל בעליית התשואות), ושינוי בשערי החליפין, הן בשל ההצמדה של חלק מהאג"ח והן כתוצאה משיעורי הריבית בעולם. כשהריבית בארה"ב עולה, משקיעים זרים יעדיפו להעביר את כספם לאג"ח של ממשלת ארה"ב כדי להרוויח קופון גבוה יותר.

איך האג"ח נסחר ?

המסחר באג"ח בישראל מתבצע על פי כללי המסחר בניירות ערך בבורסה בתל-אביב. מראשית 2006 נרשם גידול ניכר בסחירות האג"ח בעקבות רפורמת עושי השוק, הקיטון בהנפקות האג"ח הממשלתיות והגידול בהנפקות האג"ח הקונצרניות.

בחו"ל, לעומת זאת, המסחר באג"ח מתבצע בין עושי השוק לבין הלקוחות, ולא בבורסה מרכזית. באופן טבעי יש הפרשי מחירים בין עושי השוק השונים ולכן קיימת חשיבות למיומנות של רוכש האג"ח. טויטש מציין שלמשקיע פרטי לא מומלץ לסחור ישירות באג"ח, למעט אג"ח נזילות ברמות דירוג האשראי הגבוהות ביותר, אלא דרך קרנות המתמחות בתחום.

איך לקרוא את נתוני האג"ח ?

לצד הציטוטים היומיים בעיתונות הכלכלית של המניות, קרנות הנאמנות ותעודות הסל, מופיעים גם נתוני המסחר היומיים של אגרות החוב, והם מחולקים לקריטריונים הבאים:

שם האיגרת: כולל בדרך כלל את שם החברה המנפיקה ואת סדרת האג"ח המונפקת.

מחיר האיגרת בבורסה ושינוי באחוזים: כמו במחירן של מניות, גם מחירן של אגרות החוב נקבע כשיווי המשקל בין הקונים למוכרים. השינוי באחוזים מציג את השינוי במחיר האיגרת לעומת מחיר הסגירה ביום המסחר הקודם.

מחזור באלפי שקלים: מחזור המסחר הכספי באיגרת.

ריבית נקובה: הקופון שמשלם המנפיק מדי תקופה למלווים, לפי תנאי ההנפקה.

תשלום קרן ראשון ותשלום קרן אחרון: מועדי התשלום של הקרן שהשקיעו באג"ח המשקיעים, על פי תקופות ההתחייבות של המנפיק.

ערך ברוטו פארי ( Par Value ): ערכה של האיגרת, אם היה ניתן לפדות אותה באופן מיידי. זהו הערך הנקוב של האיגרת בתוספת הריבית שנצברה מאז החלוקה האחרונה של הקופון. באיגרות צמודות מדד הערך הנקוב כולל גם את שיעור עליית המדד.

תקופה ממוצעת לפדיון: זהו המח"מ של האיגרת.

תשואה שנתית ברוטו: התשואה השנתית הממוצעת אותה יכול להרוויח רוכש האיגרת ביום המסחר אליו נכונים הנתונים.

דירוג מעלות ומידרוג: רמת הדירוג של חברות דירוג האשראי במידה ומדובר באג"ח מדורגות.

 האם אגרות חוב הן אפיק השקעה בטוח ?

אגרות חוב נהנות מתדמית של אפיק השקעה סולידי ובטוח, אבל הן לא תמיד כאלה. כולנו משקיעים במוצר זה באמצעות קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלנו, אבל לא תמיד מכירים ומבינים מה ההבדלים בין הסוגים השונים.

אגרת חוב היא כאמור הלוואה - נייר ערך (נייר הנסחר בבורסה) המקנה למי שמחזיק בו את הזכות לקבל ריביות ותשלומים על הסכום אותו השקיע, בהתאם לתנאים שנקבעו מראש. לכל איגרת יש מספר תנאים המגדירים את האופן בו יתוגמל המשקיע, לרבות - מועד פדיון, המועד (תאריך) בו האיגרת ניתנת לפדיון ככסף מזומן, והתשואה לפדיון, התשואה השנתית אותה יקבל המשקיע אם יחזיק את האג"ח עד מועד הפדיון שלה.

הכלל המרכזי במסחר באגרות חוב הוא פשוט - ככל שהסיכון גבוה יותר כך התשואה גבוה יותר\ ובמילים פשוטות - המשקיעים יכולים לקבל תשואה נמוכה אבל בסיכון קטן, ואם הם מעוניינים להגדיל את התשואה הן בהתאמה יגדילו את הסיכון. ניתן להשקיע באגרות חוב ממשלתיות שהן בהגדרה פחות מסוכנות (המדינה עומדת מאחורי חובותיה יותר מאשר כל פירמה עסקית) ולקבל תשואה של 4.5% בשנה, וניתן להשקיע באגרות חוב של חברת נדל"ן ממונפת (עם חובות גדולים)ובהתאמה מסוכנת יותר, ולקבל תשואה גבוה יותר, וככל שהחברה מסוכנת יותר, ויש פחות ביטחון ביכולתה להחזיר את החוב כך גם התשואה בהתאמה תהיה גבוה יותר.

נתונים חשובים בבדיקה של אגרות חוב

- מחיר האיגרת- לכל איגרת יש מחיר (שער), המחושב לפי ערך ראשוני של 100 אגורות. ככל שהמחיר של האגרת נמוך יותר התשואה השנתית תהיה גבוהה יותר ולהיפך.

- הריבית הנקובה - הקופון שנקבע מראש ומגדיר עבור המשקיע את התשלומים העתידיים שיקבל בנוסף לקרן (סכום הכסף הבסיסי אותו השקיע).ככל שהריבית גבוהה יותר וכל שאר התנאים זהים, התשואה תיהיה גבוהה יותר.

- אורך חיי האגרת/ המח"מ - ככל שהאגרת לתקופה ממושכת יותר אז היא מסוכנת יותר. יש הבדל גדול בין אגרת חוב של שנה לבין אגרת חוב לטווח של 10 שנים. אם אנחנו נותנים הלוואה אנחנו חשופים יותר (מצבנו מסוכן יותר) כאשר ההלוואה היא לזמן ארוך. מהטעם הזה, אנחנו נדרוש ריבית גבוה יותר לאגרות חוב ארוכות - אגב, זה בדדיוק כמו בהלוואות / משכנתאו - רוצים משכנתא לזמן ארוך יותר, תשלמו ריבית גבוה יותר! . על כל פנים, התשואה/ הריבית של האגרת תלויה גם בסוג ההצמדה .

נתונים חשובים נוספים שצריך לבדוק כשבוחנים אגרות חוב מסוימות הם נתוני המקרו (נתוני הכלכלה בכלל) ונתוני המיקרו (מצבה של הפירמה שגייסה אגרות חוב). נתון המקרו המשפיע ביותר הוא הריבית (ריבית בנק ישראל) כאשר הריבית עולה, ההשקעה באגרת אמורה לבטא תשואה אפקטיבית גבוהה יותר ומחיר האגרת ירד בהתאם. איך ולמה זה קורה?

הנה הדגמה - נניח שאנחנו משקיעים באגרת שהתשואה עליה היא 5%. מחיר האיגרת הוא 100 ובסוף התקופה היא תגיע ל-105 (הערך בפדיון), אם במהלך התקופה, ריבית בנק ישראל עולה בפתאומיות ל-10% , אזי ברור שמחיר האיגרת לא יישאר וישקף תשואה של 5% כפי שביטא קודם, אלא תשואה גבוה יותר. אחרי הכל, ריבית בנק ישראל היא הבסיס לריבית באגרות חוב, וכשהריבית הזו עולה אז הריבית באגרות החוב עולה.

עלייה בריבית הנדרשת על ידי המשקיעים, מתבטא בירידת מחיר באגרות החוב. מחיר האג"ח עשוי לרדת לכ-95 אגורות כדי לבטא תשואה לפדיון (עוד שנה) של לפחות 10% (מ-95 אגורות ל-105 בסוף תקופה גלומה תשואה של מעל 10%). בפועל, זה עלול לרדת משמעותית יותר, שכן ריבית בנק ישראל היא הבסיס לריבית באג"ח ועליה מתווספת ריבית שתלויה כבר במנפיק וסיכוניו (הרחבה בהמשך)

 המסקנה מההדגמה היא שכשהתשואה עולה כתוצאה מעלייה בריבית מחיר האג"ח יורד! וכמובן שזה גם פועל הפוך - אם הריבית יורדת (ריבית בנק ישראל) אז המחיר של האיגרת יעלה!

 מעבר לנתוני מקרו ובעיקר ריבית, אגרות החוב מושפעות גם מנתונים ספציפיים - מצב החברה המנפיקה, הסיכון של החברה, המינוף הפיננסי של החברה, הרווחים והתזרימים של החברה. כל הנתונים האלו משפיעים על יכולתה של החברה למחזר ולשרת את החובות שלה, ובהתאמה זה משפיע על אגרות החוב שלה. ככל שהסיכון גדול יותר המשקיעים באגרות החוב יידרשו תשואה גבוה יותר, וההיפך - כאשר הסיכון קטן גם התשואה שתדרש תקטן.

אגרות חוב הנסחרות בבורסה

מק"מ (מלווה קצר מועד)-

זהו למעשה מכשיר פיננסי שיכול להוות תחליף לפיקדונות בנקאיים קצרי מועד. מכשיר זה, המונפק על ידי בנק ישראל, מאפשר פיקדון לתקופה קצרה בטווח של שלושה חודשים עד שנה.הנפקת המק"מ נערכת בימי שלישי בשבוע והפדיון שלו ביום רביעי בשבוע. הנפקת המק"מ נעשת באמצעות מכרז על התשואה.

יתרון: נזילות גבוהה. לכן מכשיר זה מתאים למי שיש ברשותו סכומי כסף נמוכים להשקעה או למי שצריך להשקיע במכשיר עם נזילות גבוהה ורמת סיכון נמוכה.

חיסרון: בתקופה של ריביות נמוכות הכדאיות של השקעה במכשיר שכזה מאוד נמוכה כי התשואה בפועל יכולה להיות אף שלילית. חיסרון נוסף הוא העויות שיש לשלם - עלות קנייה ומכירה שגם אם הן נמוכות (וכאן תמיד אפשר וצריך להתמקח עם הבנק) מדובר בסדר גודל של 0.05% בקניה ובמכירה

תקופת חיסכון: קצרה

מיסוי:15% מהרווח הנומינלי

דוגמה - נניח שבנק ישראל מנפיק עכשיו מק"מ לשנה (פירעון בעוד שנה) - הבנק בעצם פונה לציבור במכרז כשהציבור מציע מחיר מסוים עבור המק"מ, בידיעה שבסוף התקופה (בעוד שנה) המחיר יהיה 1 שקל. אם לצורך הדוגמה המחיר נקבע על 99.9 אגורות - אזי הרווח על פני התקופה הוא 0.1 אגורות, ואם נתרגם לאחוזים זה גם באזור 0.1% - זו רק דוגמה, אבל אילו בערך הריביות שמקבלים היום במק"מ.

אג"ח ממשלתי שקלי (לשעבר שחר) -

אגרות חוב אלו ממשלתיות שקליות בעלות ריבית קבועה אינן צמודות למדד ומעניקות ריבית קבועה המשולמת אחת לשנה עד למועד הפירעון שנקבע מראש לאותה סדרה.

 יתרון: נכון למצב הקיים היום של ריבית אפסית. נראה שאין יתרון משמעותי בהשקעה שכזו. עם זאת, בהינתן שהאלטרנטיבות השקעה גם לא מפתות בלשון המעטה, האופציה הזו דווקא מקובלת בגופים המוסדיים (הגופים שמנהלים לנו את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וכו')

חסרון: מעבר לריבית הנמוכה, הרי שבגלל העובדה שמדובר בריבית קבועה שאינה צמודה בתקופה של ריבית נמוכה ואינפלציה נמוכה אין יתרון גם כשמדובר בחיסכון לטווח הרחוק.

תקופת חיסכון: בין שנה ל-20 שנה

מיסוי:15% מהרווח הראלי

 אג"ח ממשלתי צמוד (לשעבר גליל) -

אג"ח ממשלתי צמוד למדד בריבית קבועה המשולמת אחת לשנה , עד למועד הפרעון. הפרשי ההצמדה משולמים עם פירעון האג"ח.

יתרון: כשהאינפלציה גבוהה או שיש הערכות על עלייה במדד המחירים לצרכן, מכשיר זה עשוי להתאים למי שרוצה לשמור על הערך הראלי של הכסף. במקרה של ריבית אפסית ואינפלציה שלילית הסיכוי לרווח בהשקעה לטווח ארוך, כאשר הריבית והמדד יחזרו לעלות, גדולה יותר מאפיקים אחרים.

חסרון: במקרה של אינפלציה שלילית התשואה בהתאמה תפחת.

תקופת חיסכון: לכל סדרה מועד פירעון שונה

מיסוי:25% על הרווח הראלי

 אג"ח ממשלתי משתנה-(גילון) -

באגרת זו התשואה נקבעת כתמהיל של תשואת המק"מים לתקופה של 12 חודשים. הריבית משולמת אחת לרבעון.

יתרון: בהתחשב בריבית האפסית, קייםסיכוי שהמרווח שבו ייסחר האג"ח לאורך השנים הבאות ביחס לתשואה המשוקללת של מק"מ לשנה יניב תשואה עודפת על פני מכשירים אחרים..

 חסרון: במקרה שהריבית האפסית תישאר כזו בשנים הקרובות, הרי שהשקעה בממשלתי משתנה לטווח קצר תניב תשואה נמוכה מאוד. בנוסף, השקעה באג"ח בריבית משתנה דורשת תחכום גבוה יותר, דבר שהופך את ההשקעה להשקעה עם סיכון גבוה.

תקופת חיסכון: תקופה של עד 10 שנים.

מיסוי:15% מהרווח הנומינלי

אג"ח קונצרני -

אגרת חוב שמונפקת על ידי קונצרנים וגופים שונים לציבור, להבדיל מהאגרות החוב הממשלתיות שמונפקות על ידי האוצר ובנק ישראל.

באמצעות אג"ח זה אותן חברות מונפקות מגייסות חלק ממקורות האשראי שלהם . הנפקה בריבית נמוכה מתרחשת לרוב בחברות יציבות ואיתנות פיננסית. הנפקה בריבית גבוהה מתרחשת לרוב בחברות בעלות סיכון עסקי גבוה.

יתרון: ויכולת ליהנות מרווחים גבוהים ביחס לריביות בשוק.

החיסרון: סיכון גדול. גובה הסיכון נקבע בהתאם לחוזק הפיננסי של החברה או החברות הנסחרות באותה איגרת ובהתאם להיקף החובות של החברה/ות והקדימות להעברת תשלומי האיגרת. בנוסף, צריך לקחת בחשבון את היבט המס, מיסוי: 25% מהרווח הראלי.

אג"ח קוקו -

במהלך שנת 2015 נכנס לשוק המקומי מכשיר חדש קוקו (CoCo Bonds - " Contingnet Convertible Bond"). מדובר על אגרת חוב שבנקים יכולים להנפיק, אבל זה לא אגרת חוב קלאסית. זו אגרת חוב שבמצב של משבר, חדלות פירעון של הבנק, היא לא מתנהלת כמו אגרת חוב רגילה, אלא היא קרובה יותר למניה, ואילו במצב רגיל, היא אג"ח לכל דבר - איך תתמחרו אגרת חוב כזו? שאלה לא פשוטה. מצד אחד, האם הבנקים כאן עשויים להגיע למשבר? הכל יכול להיות, וצריך לתמחר זאת, אך בעשורים האחרונים, למרות משברים גדולים בעולם, הבנקים כאן, לא ממש נפגעו - הפיקוח על הבנקים שומר עליהם מצוין. ובכל זאת, תרחישים לכאורה לא מתקבלים על הדעת, כבר התרחשו בעבר. שוקי ההון לימדו אותנו שהמציאות עולה על כל דמיון.

הקוקו מסוכן יותר מאגרת החוב, אבל הוא גם ממש לא קרוב למניה. הקוקו בניגוד למניה לא מקנה למחזיק חלק מהבעלות על הבנק וזכות להשתתף ברווחים (דיבידנדים) הקרבה שלו למניה היא רק בזמני משבר. ונסכם - הקוקו הוא אגרת חוב שבזמני חדלו פירעון נחותה מאגרות החוב הרגילות של הבנק. בניגוד לאג"ח רגילות, שבמקרה של קשיים או פירוק למחזיקי האג"ח זכות לקבל את כספם לפני בעלי המניות, הקוקו תימחק משבר.

כל התנאים האלו אמורים להתבטא במחיר הקוקו - המשקיעים אמורים לדרוש ריבית גבוה יותר על הקוקו מאשר על אגרות חוב רגילות של הבנק. סיכון נוסף , לכאורה תיאורטי, הוא הפעלת טריגרים בתשקיף של הנפקת הקוקו. להנהלת הבנק יש אפשרות בהתקיים תנאי קיצון למחוק את הקוקו או להמירן למניות. מעבר לכך, הפיקוח על הבנקים יכול לקבל החלטה לקבוע שכספי המשקיעים בקוקו ימחקו לחלוטין, אם יחס הלימות ההון (היחס בין ההון שהבנק צריך להחזיק ביחס לנכסי הסיכון שלו) יירד מתחת ל-5%.

למדריך קוקו

אגרות חוב מיועדות

אגרות חוב מיועדות הן אגרות חוב שהמדינה מנפיקה לקרנות הפנסיה וחברות הביטוח. הן אגרות חוב לא סחירות, צמודות למדד ובעלות תשואה מובטחת!

אגרות חוב אלה בעצם עוזרות למנהלי גופי הפנסיה להשיג תשואה לחוסכים תוך כדי הקטנת הסיכונים. עד שנת 2003 הנפיק משרד האוצר אג"ח מיועדות עבור 70% מכספי קרנות הפנסיה, ואז הוריד את ההקצאה ל-30% מנכסי קרנות הפנסיה.

אגרות החוב המיועדות כוללות את הסדרות הבאות - סדרת "מירון", בריבית 5.7% לשנה צמוד למדד; סדרת "ערד" שהריבית עליה 4.86% לשנה. כמו כן, הונפקו על ידי משרד האוצר, אג"ח מסוג "חץ" עבור פוליסות ביטוח מבטיחות-תשואה (שהיה ניתן להצטרף אליהן עד 1991) בריבית שבין 4% ל-6.2% לשנה

כאשר הריבית נמוכה או אפסית (וזה המצב הנוכחי), אז כמובן שהנפקת אגרות החוב המיועדות היא מתנה גדולה לגופי החיסכון, למנהלי החיסכון הפנסיוני שלא צריכים בעצם להתאמץ (על 30% מתיק הנכסים מובטחת להם תשואה נאה) ולחוסכים עצמם.

אגרות חוב כחלק מתיק השקעות כולל

אגרות חוב הם חלק מרכזי מתיק ההשקעות שלנו. אנחנו חוסכים לטווח הארוך דרך קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוח מנהלים שהמרכיב הבולט בהן הוא אגרות חוב (ולא רק אגרות חוב מיועדות). רובנו משקיעים בטווח הקצר והבינוני בתעודות סל וקרנות נאמנות, וגם אצלן המוקד של ההשקעות הוא אגרות חוב (לצד מניות). יש גם כאלו שמשקיעים ישירות באגרות חוב, כאן צריך הבנה ויכולת לנתח את האגרת.

כך או אחרת, אגרות החוב מלוות אותנו בכל אפיקי ההשקעה הן דרך הגופים המוסדיים והן באופן ישיר, במידה ואנחנו מחליטים להרכיב בעצמנו תיק השקעות. אגרות החוב בתיק ההשקעות הן סוג של "בולם זעזועים". בעוד המניות עולות ויורדות בשיעורים חדים, אגרות החוב אמורות להתנהג בצורה סולידית. כאשר בונים תיק השקעות (דרך תעודות סל, דרך רכישת קרנות נאמנות, או דרך קנייה ישירה של מניות ואג"חים ) אחד הדברים החשובים ביותר הוא לשקלל את הסיכונים.אתם צריכים להגדיר את הצרכים הכלכליים שלכם ובהתאמה עד כמה אתם מסוגלים להפסיד הן כלכלית והן פסיכולוגית. זו לא בדיקה פשוטה - המספרים והחישוב הכלכלי אולי פשוטים, אבל מי באמת יודע כמה הוא מסוגל להפסיד? מה תעשו אם תפסידו 20% בחודש? 30%? 50%? כל אחד צריך לקבוע את סף ההפסד הכלכלי והנפשי שלו.

בשלב הבא תצטרכו להקצות את ההשקעות שלכם על פני אפיקים שונים בהתאם לרמת הסיכון. ככל שאתם מסוגלים לקחת סיכון גדול יותר, כך תפנו יותר לאפיקים המנייתים וההיפך. מומלץ מאוד כמובן לפזר - כלומר, לחלק את התיק לאפיקים שונים - מסוכנים יותר ומסוכנים פחות, לצד סולידיים מאוד, לרבות אגרות חוב ממשלתיות, מק"מים ופיקדונות.

 תעודות סל על מדדי אג"ח

תעודות סל הם מוצרים עוקבי מדדים - במקום לקנו סל של אגרות חוב, אפשר להשקיע במדד אגרות חוב ולקבל את התשואה של אותו הסל. הבורסה יצרה כמה סלים מרכזיים והפכה/ הגדירה אותם כמדדי אג"ח/ אינדקסים על אגרות חוב. לאיגרות החוב הקונצרניות הנסחרות בארץ ישנם מספר מדדים - מדד תל בונד 20 , מדד תל בונד 40 , מדד תל בונד 60 , תל בונד צמודות - בנקים , תל בונד שקלי בריבית קבועה , תל בונד צמודות - יתר , תל בונד צמודות , תל בונד-מאגר  ו-תל בונד - תשואות . ומה זה בכלל תל-בונד? שילוב המילים תל אביב ו- BOND (איגרת חוב בשפה האנגלית).

רכישת מדד על ידי המשקיע מאפשרת פיזור של ההשקעה על פני מספר גדול של אגרות חוב, סחירות ונזילות - תעודות הסל מחויבות לספק נזילות לתעודות. מעבר לכך, דמי הניהול על תעודות הסל, לרוב נמוכים יותר מדמי הניהול על קרנות הנאמנות, אם כי מנגד ברכישה ומכירה של תעודת סל יש עמלת ביצועי - קנייה ומכירה, ואילו בקרנות אין עמלה כזו.

על כל פנים, בין המדדים המובילים על האג"ח , אפשר למצוא את מדד תל בונד 20. מדובר במדד הדגל של איגרות החוב המקומיות - 20 סדרות האג"ח המרכיבות אותו הן בעלות שווי השוק הגבוה ביותר. המדד הזה משמש כמדד ייחוס לשוק האג"ח הקונצרני בישראל. מדד מרכזי נוסף הוא מדד תל בונד 40. המדד כולל את 40 איגרות החוב הצמודות למדד המחירים לצרכן, בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מבין 120 איגרות החוב הסחירות ביותר, שאינן כלולות במדד התל בונד 20. כאן, כבר אפשר למצוא חברות בינוניות (ולא הגדולות ביותר) והן אלו שאמורות להעניק ריבית גבוהה יותר כשבסה"כ צפויה ריבית גבוה יותר על מדד זה מאשר על מדד תל-בונד 20.

* המדריך נכתב בשיתוף מערכת אתר מהון להון מדריכים פיננסים . המידע והנתונים במאמר אינם מהווים המלצה לרכוש או למכור מניות, קרנות נאמנות וניירות ערך אחרים; וכן אינם תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.