הבית פנטהאוז שכור בשכונת צהלה היוקרתית בתל-אביב. בשעת בוקר מאוחרת חניית הבניין ריקה מרכבים, למעט קאדילק שחורה ומבריקה ששייכת לשוכר הדירה האמיד, שנדמה כאילו אינה מבינה מה היא עושה שם בשעה כזו. בימים כתיקונם מתייצב עורך הדין העסוק במשרדו כבר ב-07:00, ופוצח ביום עבודה בן 13 שעות. "אני אוהב את השקט של שעות הבוקר. אז אני יכול להתרכז ולעבוד בלי הפרעות", הוא אומר ומנתק את הטלפון הנייד שלא מפסיק לצלצל ולדרוש תשובות עבור לקוחות.
6 שנים הוא גר בפנטהאוז המרווח עם הלנה ביילין, שותפתו לחיים ולמשרד עוה"ד שבלת, ונדמה שבכל רגע הם עומדים לעזוב לווילה המפוארת שהם בונים במרחק 5 דקות משם. מינימליזם סטרילי, כמעט מעבדתי, שולט בקומה הראשונה של הבית. הקירות החשופים, ספות הבד הלבנות, שולחנות הזכוכית השקופים, הפרקט הנקי למשעי והתריס הוונציאני מאלומיניום אפרפר, מתחרים ביניהם מי יותר מבריק ומצוחצח. אין סימן לכך שמישהו גר בבית.
הקומה השנייה, מאידך, מסגירה קצת יותר את חייהם של דיירי הבית. כדור אדום גדול וצעצועים שפזורים באחד החדרים מחכים לעוד יום משחקים עם הנכדים, שמבקרים את סבא וסבתא ישראלי מדי שבוע. המרפסת העצומה של הפנטהאוז מתהדרת בנוף פנורמי מהים במערב ועד לשטחים ממזרח, ומספקת לשוכרים מקום אירוח אידיאלי. "כאן אנחנו עושים ארוחות ענק כל שישי-שבת", מצביע בעל הבית על 4 השולחנות ועשרות הכיסאות שמסודרים במרפסת.
ביוגרפיה מקוצרת
"נולדתי בעיר קובנה בליטא אל תוך המלחמה, ערב כניסת היהודים לגטו. סגרו אותנו שם בצפיפות, וכל אחד היה צריך לתפוס לו איזו פיסת מגורים. באיזשהו שלב ההורים שלי הכניסו הביתה בחורה בת 17 בשם מלכה סמולי, שטיפלה בי ובאחי הקטן, שנולד בגטו שנתיים אחריי.
"שנותיי הראשונות עברו עליי בגטו, עד שנודע לנו שהרוסים עומדים להפציץ אותו. מלכה סמולי, שהיתה אישה אמיצה מאוד ופעילה במחתרת יהודית, התחילה להבריח ילדים קטנים החוצה מהגטו תחת המעיל שלה, ביניהם הייתי גם אני. קצת אחרי היא הבריחה גם את אחי הקטן למשפחה נוצרית, ומאז נעלמו עקבותיו. לא ברור עד היום אם הוא חי או מת. כשהייתי בן 4 הוברחתי לבית של נהג נוצרי שהסתיר אותי תקופה קצרה, ובהמשך העביר אותי למשפחת כפריים, עניים מרודים, שחיו מחוץ לעיר בחווה לגידול חזירים. הייתי מבסוט שם. הסתובבתי יחד עם הילדים שלהם, מלוכלך, קטן ומלא חבורות. מצבי הפיזי לא היה טוב, אבל גם הילדים שלהם היו ככה אז לא הרגשתי שונה. לפני שנגמרה המלחמה העבירו אותי שוב. הפעם אל אישה מבוגרת, בעלת בית-מרקחת בעיירה סמוכה. היא ניקתה וריפאה אותי, והכניסה אותי לכנסייה. אט-אט אימצתי את המנהגים הנוצריים. התחלתי להתפלל ולהצטלב כמו נוצרי. ואז נגמרה המלחמה.
"במקרה ובמזל מלכה סמולי שרדה את המלחמה וחזרה לחפש אותי בקובנה. היא שחררה אותי מהאישה שטיפלה בי והכניסה אותי לקבוצת יתומים. ב-48', באונייה הראשונה שהבריטים הרשו לעלות בה ילדים לארץ, 'קדמה', עלינו לישראל".
כוכב מלמעלה
"הלקח שלי מסיפור ילדותי הוא שיש לי כוכב ששומר עליי. למה? מפני שהיו כ-5,860 ילדים בגטו קובנה, ורק 2.6% מהם שרדו. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, היה איתי בגטו. דיברתי איתו פעמים רבות על מה שקרה לנו שם כילדים. מאז שהגעתי לארץ אני כל הזמן מחייך. כל החיים שלי אני מבסוט. כל מה שקורה לי הוא טוב. אני לא מרגיש שאני צריך להילחם בכל העולם קרבות רחוב".
המשך ביוגרפיה
"עד כיתה ח' למדתי בכפר הנוער בן שמן. לקראת כיתה ט' הציעו למספר ילדים לעבור לביה"ס הימי 'מבואות ים' במכמורת, ואני בחרתי ללכת לים ולעשות כיף. לצערי, הייתי הילד היחיד מבין אלה שלמדו שם שהקיא בכל הפלגה. למדתי להקיא ולעבוד. כיוון שזה היה בי"ס ללא בגרות, סיימתי את התיכון בלי תעודת בגרות. לא ידעתי מה יהיה איתי ומה אלמד, אבל דבר אחד כן ידעתי - שלא אהיה ימאי.
"מאחר שהקאתי בכל ההפלגות, היה לי ברור שההוא מלמעלה לא רוצה שאלך לים. אם עוד הייתי צריך איזו הצדקה להיפרד מהים, אז לקראת סיום התיכון הספינה שלנו, עם כל הצוות עליה, כמעט טבעה. אמרתי: 'וואלה, עכשיו הוא מדבר בקול רם וצריך להקשיב לו'. בצבא, כל המחזור שלי הלך לחיל הים ואני הלכתי לירוקים. שירתי כקצין. אחרי 4 שנים וחצי בצבא, החלטתי להשלים את הבגרויות. אחרי שהשלמתי את הבגרויות וטיילתי קצת באירופה, נרשמתי ללימודי משפטים באוניברסיטת ירושלים.
"לא היתה לי תמיכה ולא היו לי ציונים גבוהים מספיק כדי לקבל מלגה, אז עבדתי לפרנסתי ומימנתי את לימודיי. הגעתי לפקולטה למשפטים ביראת קודש. ראיתי שם את כל החבר'ה עם משקפיים עבים, ממוקדים במרצה, ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה פה? איזה סיכוי יש לי?', בסוף למדתי טוב והצלחתי".
המשרד
"התחלתי את דרכי כעורך דין במשרד מוריץ-מרגוליס, שהיה די ידוע אז והיום כבר לא קיים. עבדתי שם בקושי שנה וחצי, כיוון שלא היתה לי הרבה סבלנות להיות שכיר. רציתי לעוף כל הזמן. אז עזבתי ופתחתי משרדון משלי. הייתי לבד, בלי שום בסיס, בלי קשרים ובלי לקוחות. במבט לאחור, זה היה ריסק קצת מטופש. כבר הייתי עם שני ילדים ולא היה לי מקור פרנסה חלופי. בניתי בעיקר על מערכות הידידות שלי עם החברים מהצבא. למזלי הצליח לי. כל הזמן שאלתי את עצמי, איך אני מנצל את היתרון היחסי שלי ואת ההיכרות שלי עם חו"ל. שנה אחרי שפתחתי את המשרד, ב-76', חברתי לעוד עורך דין ופתחנו משרד בניו-יורק. בהמשך התמזגתי עם משרדים של חברים שלמדו איתי, אמנון שבלת, ריצ'י רוברטס ואחרים, והפכנו את המשרד לאחד הגדולים בארץ. היום אנחנו מעסיקים כ-100 עורכי דין".
האישה - הלנה ביילין
"אשתי, הלנה ישראלי-ביילין, הגיעה לראיון במשרד שלנו ב-1991. הייתי בין השותפים שראיינו אותה, וקיבלנו אותה מיד כשותפה. כל אחד מאיתנו היה נשוי אז, ובכלל לא חשבנו בכיוון של קשר אישי. לימים, התגרשתי וחייתי לבד כמה שנים טובות. מאוחר יותר גם היא התגרשה, והתחברנו.
"זה היה טיפה מביך בהתחלה. פתאום אתה רואה את אשתך כל יום בעבודה. אבל התרגלנו. אנחנו לא מהזוגות שיוצאים יחד לעבודה וחוזרים יחד הביתה. לכל אחד מאיתנו יש את השעות שלו, ואפילו בעבודה אין לנו הרבה אינטראקציה. מכיוון שהמשרדים שלנו קרובים מידי פעם אנחנו יושבים יחד, אבל לרוב כל אחד עסוק בלקוחות ובצוות שלו".
הבת - טליה
"מבין ילדיי, רק בתי טליה הלכה ללמוד משפטים. היא למדה בירושלים ומיד עם סיום הלימודים נסעה לעבוד בניו-יורק. יום אחד, אחרי שעבדה שנתיים כעורכת דין בניו-יורק, היא צלצלה אליי ואמרה: 'אבא, אתה יודע שיש לי רשיון ישראלי ורשיון אמריקני על הקיר, עכשיו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה?'. אמרתי לה: 'בטח. אני אמרתי לך פעם מה לעשות?'. אחרי כמה זמן היא התקשרה לספר לי מה היא עושה: 'עזבתי את המשרד ואני עובדת כמוכרת בחנות נעליים במנהטן'.
"לקח לי שבועיים להתאושש מההלם. צלצלתי אליה ואמרתי לה: 'טליה, אני מת עלייך וכולי מאחורייך, אבל מה קרה לך? למה את מוכרת נעליים?', היא ענתה לי: 'אתה יודע שאני טובה בניהול ושאני אוהבת אופנה'. אמרתי לה: 'מה הקשר בין מדידת נעליים לניהול?', היא השיבה: 'אם אני רוצה פעם לפתוח חנות משלי, איך אדע מה לעשות אם לא אתחיל מהתחלה?". אחרי פחות משנתיים היא כבר היתה בעלים של רשת אופנה במנהטן, שמפעילה חמישה בוטיקים".
ערוץ 10
"ב-10 השנים האחרונות אני מייצג את רון לאודר (איש העסקים האמריקני, המחזיק 24.5% ממניות ערוץ 10. הוא ושותפיו הודיעו החודש כי החליטו להפסיק להזרים כסף לערוץ, א' ל"ו). ההחלטה לצאת מהערוץ לא היתה קלה עבורו. יש לו תחושה של פספוס. הוא לא התייחס לזה כעסק רגיל. בכל עסקה אחרת, שבה הוא לא מעורב אמוציונלית, הוא היה חותך מזמן. הוא ראה שעשה טעות בהשקעה בערוץ כבר מזמן, אבל הוא וכל בעלי המניות (יוסי מימן וארנון מילצ'ן, א' ל"ו), נתנו עוד ועוד. ממש נתנו את הנשמה בשביל שהערוץ לא ייפול. זה לא שהם קיוו לעשות מיליארדים. הם אמרו, לפחות שההשקעה תכסה את עצמה. אבל כמה אפשר לחכות? הכיס שלהם הוא לא בור ללא תחתית. אי-אפשר כל הזמן לשאוב מים".
* ערוץ 10 ייפול בעקבות ההודעה על אי-הזרמת כסף נוסף?
"ההערכה שלי היא שלא ייתנו לערוץ 10 ליפול. אם המדינה, אנשי הרשות השנייה וכל מי שאחראי ייתנו לו ליפול - זו תהיה טעות גדולה. קודם כל, הם יפחיתו את התחרות ועוד פעם ייווצר מונופול של ערוץ 2. שנית, הם יכלאו את המפרסמים בידיים של ערוץ אחד. ולא פחות חשוב, המדינה תפסיד ערוץ שעשה כמה דברים טובים. אם יפרסמו עכשיו מכרז חדש, ברור שאף אחד לא יתקרב לערוץ בתנאים שבעלי המניות הקודמים הסכימו להם. אין מתאבדים שיעים נוספים, במיוחד לא בתקופת משבר. אז אם התנאים יהיו ממילא הרבה יותר נמוכים, עדיף למדינה לעשות את התיקון כבר עכשיו ולא להחשיך מסך ולגרום לאנדרלמוסיה. צריך לוותר על מנת שהערוץ ימשיך לתפקד, וכדי להציל 400 משרות ועוד 2,000 אנשים שתלויים בערוץ".
ספורט
"אני מתאמן 4 פעמים בשבוע באדיקות, שעתיים בכל פעם. השתעבדתי לזה. התחלתי לפני הרבה שנים כי ידעתי שזה בריא, אבל עכשיו אני אוהב את זה ולא יכול בלי זה. פעמיים בשבוע, בימי שני ורביעי, אני קם מוקדם מאוד, ב-05:30-6:00, ומתאמן בחדר כושר. בשישי ובשבת אני הולך למכון בשעות נורמליות. בנוסף, אני עושה הליכות עם הלנה בערבים".
קולנוע
"הלנה ואני אוהבים קולנוע מאוד. הבעיה היא שיש לנו טעם שונה בסרטים. היא אוהבת סרטים רומנטיים, ואני בעניין של מתח ואקשן. את הקומדיות הרומנטיות גם אני אוהב, אבל הלנה אוהבת סרטים רומנטיים שהם לא בהכרח משעשעים ולרוב הם גם סרטי נשים מובהקים. בשבוע שעבר הלכתי איתה ל'קוקו לפני שאנל', וממש לא הבנתי מה עשיתי שם. מדי פעם אני מצליח לגרור אותה לסרטי אקשן, אבל זה קשה יותר. אני נגרר בקלות, אותה קשה לשכנע".
טלוויזיה
"אני חולה ספורט. משוגע על זה. אני יכול לשבת יום שלם מול ערוצי הספורט. אני צופה במשחקי כדורגל, כדורסל, טניס ועוד. הכול מעניין אותי. הלנה לא בעניין. היא אוהבת את ערוצי הסרטים, סדרות ותוכניות ריאליטי. יש לנו מחלוקות סביב זה. אם יש תוכנית ריאליטי שהיא רוצה לראות ומשהו מקביל בערוץ הספורט, אנחנו מתפשרים. יותר מדויק, אני מתפשר. כשיש משחק כדורגל של מכבי חיפה, הקבוצה שאני אוהד, אני קצת קשוח ולא מוותר".
קריירה חלופית
"כשהתחלתי לעבוד כעורך דין ידעתי שאין לי יותר היסוסים. זה המקום שאני רוצה להיות בו. עד היום אני חושב כך. אין קריירה חלופית שאני חולם עליה".
לא יודעים עליי
"אף אחד לא יודע עליי כלום. אני ביישן. אני לא טיפוס שמציג את עצמו לאנשים חדשים במסיבות ברנז'ה ובהתקהלויות. קשה לי לומר 'אהלן, אני יענק'לה, קח כרטיס ביקור'. אני איש שיחה טוב כשזה אחד על אחד או כשנוצר קשר בעבר. יש באופי שלי סתירה. כשאני על במה אין לי יראת קהל, אבל ברגע שאני צריך לדבר על עצמי, אני מיד מתקפל. קשה לי ליחצן את עצמי".
בעוד 10 שנים
"אני לא חולם על פרישה או על פנסיה. כשאני לא אקטיבי, אני לא מרגיש טוב. אני צריך להיות כל הזמן בתוך האקשן".
רזומה
* אישי: עו"ד יעקב (יענקל'ה) ישראלי, נולד בליטא ומתגורר בתל-אביב. נשוי בשנית להלנה ביילין-ישראלי, גרושתו של שר המשפטים לשעבר, יוסי ביילין. אב לשלושה מנישואיו הראשונים, וסב לארבעה.
* מקצועי: שותף בכיר במשרד עורכי הדין שבלת ושות', מהמשרדים המובילים בישראל בתחום המסחרי-עסקי. ב-1976, פתח את משרד עורכי הדין הישראלי הראשון בניו-יורק, ומאוחר יותר גם את הנציגות הראשונה של משרד עורכי דין ישראלי בסין.
* בין לקוחותיו: איש העסקים האמריקני רון לאודר (מבעלי ערוץ 10), בזק, כי"ל, תע"ש ועוד. כמו-כן, משמש כבורר במחלוקות בין המיליארדר ארקדי גאידמק לבין אורי שני.
כתבות
ני"ע
