לאחרונה נתן שופט המיסוי התל-אביבי, מגן אלטוביה, פסק דין שהעלה חיוך על פניהם של בני-זוג העובדים יחד באותו עסק ומבקשים חישוב מס נפרד על הכנסותיהם. אלטוביה קבע כי הדבר אפשרי - ובלבד שיוכיחו כי תפקיד כל אחד מהם נחוץ, וכי שכרם סביר ולא נגוע במניפולציה שנועדה לעשות שימוש לרעה בחישוב הנפרד.
פסק הדין הרחיב את האפשרות לקבל חישוב מס נפרד. לפי הערכות, מדובר בחיסכון נטו של כ-50 אלף שקל לכל שנת מס, וברשות המסים העריכו את עלות פסק הדין בכמה מאות מיליוני שקלים.
אלא שכעת מגיעות רוחות צוננות מכיוון בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. השופט יוסף (ספי) אלון, שכיהן בפועל בעליון ומועמד כעת לכהונת קבע, מטיל ספק בגישתו של אלטוביה. שופט מחוזי באר-שבעי נוסף, ידין טימור, שדן בנושא לפני אלטוביה, דגל אף הוא בגישה שונה.
נחיצות המשרה
פקודת מס הכנסה רואה בהכנסות הבעל והאישה כהכנסה אחת, שבגינה מחוייב הבעל במס. בסעיף 66 נקבע חריג לכך, המאפשר לבני-זוג ליהנות מחישוב נפרד בהתקיים שני תנאים: הכנסת האישה באה מיגיעה אישית; ומקור הכנסתה נובע ממקור עצמאי ואינו תלוי במקור הכנסת הבעל (להלן: מגבלת התלות).
הפקודה קובעת חזקות שבהתקיימן ההכנסה תיחשב לתלויה בזו של בן-הזוג. ב"הלכת קלס" קבע בית המשפט העליון כי חזקות אלה אינן חלוטות, כלומר בני-הזוג יכולים להפריך אותן ולהוכיח למשל כי גם אם עבדו באותו עסק - מקורות הכנסתם אינם תלויים.
אלטוביה סבר כי "הלכת קלס" הביאה לשינוי מהפכני בפרשנות, ופסק כי מעתה ואילך יש לנקוט בפרשנות מצמצמת למגבלת התלות - ובכך למעשה הרחיב את האפשרות לחישוב מס נפרד.
אלטוביה קבע כי לאור "הלכת קלס", מגבלת התלות תיבחן במבחן נחיצות המשרה ונאותות השכר והתנאים - כלומר אם המשרה של בן-הזוג נחוצה ושכרו ותנאיו סבירים - הרי שמקור הכנסתו בלתי תלוי במקור הכנסתו של בן-הזוג השני - ולכן הוא זכאי לחישוב מס נפרד.
"דרוש מעשה חקיקה מפורש"
בני-הזוג משה וסימה מלכיאלי עירערו על החלטת פקיד השומה שלא לאפשר להם חישוב מס נפרד. בין היתר הסתמכו על פסיקתו של אלטוביה. השופט אלון קבע כי השניים אינם עומדים אפילו במבחנים שקבע אלטוביה, משום שנתוני העסקת האישה מוכיחים למעשה פוזיטיבית את היות מקור הכנסתה תלוי בטבורו במקור הכנסת בעלה.
בהערת אגב ציין אלון, כי האפשרות המורחבת שנתן אלטוביה לקבל חישוב מס נפרד על-ידי מתן פרשנות מצומצמת למגבלת התלות, וזאת בהסתמך על "הלכת קלס" - אינה נכונה.
לדבריו, "הנחת המוצא של השופט אלטוביה, לפיה פסק דין קלס הביא לשינוי משמעותי ודרסטי בפרשנות סעיף 66(ד) רישא (לעניין התלות או אי-התלות של מקורות ההכנסה), אינה נקייה מספק".
לדעתו, "הלכת קלס" נוגעת רק לעניין היות החזקות לא חלוטות (כלומר שאפשר להפריכן), אך היא הותירה על כנה, "החקיקתי והפרשני, את הוראת סעיף 66(ד) רישא. עיקרון זה הינו מעשה חקיקה מפורש המבטא את האיזון שקבע המחוקק בין האינטרסים השונים שנסקרו בפסיקה המרובה בסוגייה זו, קודם ל'הלכת קלס' ולאחריה. שינוי מן היסוד של אותה נקודת איזון חקיקתית דורש התערבות של המחוקק עצמו".
היבטים מהותיים
3 חודשים לפני אלטוביה דן בסוגייה סגן הנשיא בבאר-שבע, ידין טימור. הוא ציין כי בשנים האחרונות הפסיקה נתנה פרשנות המרחיבה את המצבים בהם יותר חישוב נפרד, אולם המגמה היא "לשים את הדגש על ההיבטים המהותיים של אופן ניהול העסק, ולא על סממנים חיצוניים ופורמליים".
לדבריו, המבחן שאומץ בפסיקה לבחינת התלות הוא "היכולת של בן-הזוג האחד להשפיע באופן מכריע - אם לא בלעדי - על תנאי ההעסקה ושכרו של בן-הזוג השני".
טימור דחה את טענת בני-הזוג, לפיה לאור "הלכת קלס" אין לבדוק עוד את יכולת ההשפעה של הבעל, אלא לתת משקל מכריע לבחינת עצמאות התפקיד של האישה, נחיצותה בחברה וסבירות הכנסתה - קריטריונים הדומים במהותם לאלה שקבע אלטוביה. מכאן משתמע כי גם טימור חולק על גישתו של אלטוביה. (עמ"ה 540/08).