האם ההיסטוריה תהפוך לאקטואליה?

לא מעט שנים חיכתה פרשת מותו של עמירם ניר שמישהו יעיר אותה מרבצה, וראו זה פלא - השנים הפכו אותה מתעלומה בלתי מפוענחת, גם למעניינת בהקשר של התפתחות אמצעי התקשורת. מאחר שלא נחשפתי לתחקיר "המקור" בפרשה, אני יכול לומר רק שהערב אצפה בו בעניין רב, ולא רק בגלל הסיכוי להתקרב באיחור רב לחקר האמת, או לשאול את השאלות הנכונות.

לטעמי, הנתון המעניין ביותר בפרשה הוא השאלה אם ייתכן שאירוע עם כל-כך הרבה סימני שאלה, להישאר לוט בערפל גם בימינו. תאונת המטוס שבה נספה עמירם ניר, עוררה כבר כשהתרחשה את חשדם של רבים. היה ברור אז שניר ידע דברים שהיו עלולים לסבך גורמים רבי-עוצמה. אבל באותה העת היה קשה יותר לשאול שאלות בנושאים ביטחוניים או לקבל עדויות מהשטח. אם אכן מדובר בהתנקשות (כפי שרומזים הקדימונים למשדר), הרי שהיום, בעידן הווידיאו בכל טלפון סלולרי וגישה לאינטרנט כמעט מכל מקום, היה קשה בהרבה לטשטש את העקבות.

ספק רב אם התחקיר של "המקור" יצליח לעורר מחדש את סימני השאלה שהופיעו מעל הפרשה הזאת כבר כשהתרחשה, כלומר, להפוך אותה מהיסטוריה לאקטואליה. מה שכן, רמזים חדשים בתיק שנחשב עדיין לא סגור, הם תמיד דבר מעניין. *

שמור לי ואמנה אותך

רשימת המועמדים למועצת הרשות השנייה מסגירה את האינטרס של מחבריה, שאינו טלוויזיה טובה יותר

ההתערבות הפוליטית במינוים של "נציגי ציבור" לגופי השידור השונים, היא רעה חולה וותיקה כל-כך, עד שלפעמים נדמה שאנו חיים איתה בהשלמה, כאילו הייתה מתקפת המדוזות העונתית.

לפעמים השיטה הזאת מולידה עיוותים מוזרים במיוחד, כשנציגי הציבור המקורבים למפלגות דתיות, למשל, הם כאלו שלא רק שאינם מתעניינים במיוחד בטלוויזיה, אלא אפילו לא מכירים כלל את המדיום. במקרים אחרים, מדובר על מי שזיקתם הפוליטית (כרגע: תמיכה בליכוד או בעומד בראשו), מכשירה אותם להיות "נציגי ציבור".

הרשימה, העלובה ברובה, של מועמדים למועצת הרשות השנייה, שהתפרסמה בשבוע שעבר, אינה מבשרת טובות לציבור שאלו הם "נציגיו". ארגוני היוצרים, למשל, שידעו למחות בצורה כה תקיפה מול בעלי שליטה בכלי התקשורת השונים, מחרישים, משום מה, כשהאנשים שיקבעו את עתיד הטלוויזיה בישראל ממונים על-פי מפתח שהוא הכל חוץ ממקצועי. אולי כי הפגנה על רקע לשכה מפוארת של בעל-הון, או "דרישה לחשוף" את ההסכם המתגבש עם ערוץ 10, הולכת טוב יותר עם הפאסון הצ'ה גוואראי שאימצו לעצמם.

ומה תגובת משרד התקשורת? (כפי שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"גלובס"): "בימים אלו אנו שוקדים על גיבוש רשימת חברי המועצה אשר תשקף מרקם מייצג הראוי להרכיב מועצה ציבורית. עם השלמת המלאכה יועברו פרטי המועמדים לוועדה לאישור מינויים. איננו סבורים כי נכון שנתייחס לכל שם ושם באופן פרטני".

אתם הבנתם את זה? הפוליטיקאים שלחו את הפקידים להרכיב רשימה שתאושר על-ידי פקידים אחרים. הם בחרו כל שם בקפידה על-פי מידת קרבתו הפוליטית, אבל להתייחס "לכל שם ושם באופן פרטני" - חס וחלילה, למה שהם יתייחסו? למה בכלל סבור הציבור שיש לו זכות לקבל דין וחשבון? למה שלא ניתן לשיירה השערורייתית הזאת לעבור אפילו בלי להשמיע קול נביחה? ערוץ 10 ימשיך לקרוס, קשת ורשת יפסידו עשרות מיליונים, היוצרים יזעקו חמס והטלוויזיה שלנו תמשיך להיראות כמו הרחובות בערינו, כמו התחבורה הציבורית במקומותינו, כמו בתי הספר ובתי החולים שלנו: טלאי על טלאי, ועדה על ועדה, מועצה על מועצה. העיקר שיהיה מספיק מקום לכל מי שהפוליטיקאים חייבים להכיר לו תודה. *