תיאטרון האבסורד

בתחילת עונת 2008/09, העולם היה אחר לגמרי. המשבר הכלכלי עדיין לא תפס תאוצה, קבוצות ליגת העל ניפחו תקציבים למימדים חסרי תקדים. בראש הפירמידה הזאת עמד ארקדי גאידמק ובית"ר ירושלים שלו, עם תקציב של 120 מיליון שקל.

בהתאחדות לכדורגל החלו להילחץ. שנתיים רצופות כבר בית"ר אלופה, ועם הכספים שרצים אצלה, חשבו בהתאחדות, זה עוד עלול להסתיים בשושלת ארוכה שתהרוס כל עניין בליגת העל. קצת כמו שקרה לכדורסל לאורך שנים עם מכבי ת"א. או כמו שקרה לליגה הנורבגית בשנות השלטון של רוזנבורג. אז נפלה ההחלטה על הגדלת הליגה ל-16 קבוצות, כשבתום שני הסיבובים הראשונים מתחילה שיטת פלייאוף ומופחתות לקבוצות 50% מהנקודות שלהן.

אין לנו עניין לבקר עכשיו את הגדלת הליגה כשלעצמה, או לחילופין לשבח את תרומתה לפריפריות - הנושאים האלו כבר נטחנו ונלעסו מכל כיוון אפשרי. את שלב הטענות על אי ההצדקה בתקציבים, בתשתיות, ברמה ובתחרותיות בליגה של 16 קבוצות כבר מיצינו. אבל עכשיו ההתאחדות הודיעה כי הפחתת הנקודות, עניין שעוד איכשהו היתה אי ודאות האם אכן יקרה בסופו דבר - תתקיים כמתוכנן.

עדיף לנצח באפריל

השינויים האדירים שעברו על הליגה מרגע שההחלטה הזאת נלקחה אי שם בתחילת העונה לא עשו יותר מדי רושם על ההתאחדות. אז מה אם ארקדי כבר לא כאן ובית"ר כל הקיץ היתה על סף פירוק? אז מה אם מי שבכלל לקחה אליפות אשתקד וקטעה את השושלת המתוכננת של בית"ר היא מכבי חיפה? אז מה אם במקום ניפוח תקציבים, כל הקבוצות הולכות אחורה ומקצצות? ובכלל, האם מישהו בהתאחדות טרח ללמוד מההיסטוריה? זו שמספרת לנו כי השיטה הזאת כבר נוסתה ללא הצלחה בליגה השוויצרית, הליגה היחידה אי פעם שראשיה היו מספיק אמיצים/טיפשים לנסות אותה?

"הפחתת הנקודות תיצור עניין גדול מאד במחזורים האחרונים", אומרים בהתאחדות להגנתם. וגם צודקים. אבל ההפחתה הזאת יוצרת עיוותי שיטה (ראו מסגרת) מחרידים שפוגעים בכל הגינות בסיסית שצריכה להיות קיימת בספורט. ניצחון באוקטובר שווה נקודה וחצי, ניצחון באפריל שווה שלוש נקודות. כלומר, גם אם קבוצה תנצח הכי הרבה משחקים ותפסיד הכי פחות, המתמטיקה לא בהכרח מבטיחה לה אליפות. תיאטרון האבסורד ע"ש אבי לוזון.

אם המתח הוא הדבר היחיד שחשוב להתאחדות בליגה שלה, הנה הצעת ייעול שאולי יכולים לקחת שם בחשבון: ליגה של 20 קבוצות שמשחקות שני סיבובים. ב-37 המחזורים הראשונים ניצחון, תיקו והפסד יהיו כולם שווים נקודה אחת. ואז נגיע למחזור ה-38 עם 20 קבוצות שלכולן יש 37 נקודות. איזה מתח מטורף יהיה במחזור הזה, אה?

מרתון? ספרינטים!

עכשיו באופן רשמי, שני ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל סובלים ממחלה דומה. בכדורסל משחקים ליגה ארוכה רק כדי להכריע את האליפות בשני משחקים בפיינל-פור. בכדורגל אותו דבר - רק בחמישה משחקים, כששם העניין אפילו יותר חמור כי חוסר הצדק מערב גם את המועמדות לירידה.

המשותף לשתי השיטות: הן מעוותות את הבסיס לקיומן של ליגות - שבניגוד לטורנירים או מפעלי גביע אמורות לתת יתרון לרצי המרתון, ולא לספרינטרים.

תמיד הצטיינו בישראל בסטארט-אפים. על הכדורגל והכדורסל כבר הלך, ובשלב הבא אולי יעברו לשחק כאן כדוריד עם הרגליים, כדורעף על הקרקע וקפיצה במוט ללא מוט.

על שיטת הניקוד החדשה והמעוותת של ליגת העל / שי שבתאי

* השיטה:

שיטת המשחקים של ליגת העל העונה קובעת כי בתום שני סיבובים (30 מחזורים), תופרד הליגה לשלושה פלייאופים - עליון (6 קבוצות), מרכזי (4) ותחתון (6). הנקודות שנצברו במהלך העונה הרגילה יופחתו בחצי, כאשר במקרה של ניקוד לא שלם (לדוגמה, 31.5 נקודות) יבוצע עיגול כלפי מעלה (ל-32 נק'). הקבוצות ישחקו סיבוב אחד בינן לבין עצמן.

כל עיוותי השיטה

הפלייאוף העליון: ההפרש המקסימלי שניתן יהיה למחוק בפלייאוף הוא 15 נקודות. חודש משחקים טוב אחד יכול לקזז הפרש של 10 ניצחונות שהושג בעונה הרגילה. דוגמה: הפועל ת"א מסיימת את העונה הרגילה במאזן מושלם - 30 ניצחונות השווים אחרי קיזוז 45 נקודות. האלופה שבדרך? חכו רגע. הרחק מאחוריה בית"ר ירושלים עם מאזן של 20 ניצחונות ו-10 הפסדים, ובסך הכול 30 נקודות. הפועל שופכת לאגר ומפסידה את חמשת משחקי הפלייאוף, בית"ר מנצחת את החמישה שלה, וראו איזה פלא - קבוצה עם מאזן של 25 ניצחונות ו-10 הפסדים מוכתרת כאלופה, ואחריה סגנית עם 30 ניצחונות ו-5 הפסדים בלבד.

הפלייאוף התחתון: הוויכוח על התמריץ הראוי לתיקו לעומת זה המגיע לקבוצה מנצחת הוא עתיק יומין. יחס של 1:3 נהוג בכל העולם. יש המצדדים ב-1:2, משהו שנוסה כאן ובמקומות אחרים לפני שנים רבות אבל נזנח. השיטה הבאה עלינו לטובה יוצרת מוטציה חדשה - יחס של 1:6 בין התמריץ הניתן לתיקו בעונה הסדירה (חצי נקודה) לבין הניקוד בגין ניצחון בפלייאוף (שלוש נקודות). תחשבו למשל על הפועל רעננה, שתשיג בשיניים 6 תוצאות תיקו בישורת האחרונה של העונה הסדירה, ואז תגיע הפועל עכו למשחק פלייאוף תחתון ביניהן ותמחק את כל זה בניצחון אחד.

הפלייאוף המרכזי: אם בשני הסקטורים האחרים של הפלייאוף אין הגינות אבל לפחות יש עניין, הרי שכאן מדובר במשחקים עם חשיבות של גביע הטוטו. משחקים על כסף, כסף קטן, ותו לא. האם שחקני הפועל פ"ת ישרפו את הדשא כדי להימנע מרבב המקום ה-9 שידבק בחולצותיהם, ועל מנת להבטיח מענק כספי מוגדל לבעלי הקבוצה במאבק על המקום 7? זו כמובן שאלה רטורית: מעניין את הסבתא של השחקנים אם הבעלים שלהם יקבל מההתאחדות 200 אלף שקל או 600 אלף. לבקש מקבוצות שאיבדו עניין בליגה להתמודד ברצינות מול קבוצות הנאבקות לאליפות או נגד הירידה זה דבר אחד - וגם הוא לא מובן מאליו אצלנו - אז לחשוב שהם יעשו את זה כשיתמודדו בינן לבין עצמן?