השבוע החליט האוצר להעלות את מחיר ביטוח החובה לרכב דו-גלגלי, שהוא אחד היקרים בענף הרכב. כמה יקר? לפני ההעלאה ביטוח שנתי לקטנוע בנפח 250 סמ"ק ינוע סביב 3,500 שקלים, בהשוואה ל-1,200-1,300 שקלים בלבד למכונית פרטית.
את הגלולה המרה ממתיקים באוצר באמצעות הנחה לרוכבים מבוגרים שלא היו מעורבים בתאונות.
באוצר נימקו שאופנוענים "משלמים פרמיה שמכסה בממוצע כ-65% מתעריף הסיכון הגלום בביטוחם, ואת הגירעון שנוצר מסבסדים נהגי שאר כלי הרכב", והוסיפו שגם לאחר העדכון הנוכחי האופנוענים ישלמו פרמיה שתכסה בממוצע רק כ-70% מתעריף הסיכון.
ההנמקה הזאת יכולה להיות דוגמה מצוינת לחניכי בית ספר לדיפלומטיה, במסגרת השיעור "כך תעוותו את המציאות בלי לומר אפילו מילה אחת של שקר". מה מבינים מהסבר האוצר? שמסוכן לרכוב על אופנוע (מה שנכון), ושנהגי המכוניות נאלצים לסבסד אופנוענים.
המציאות הופכת את התמונה. השיטה הישראלית מטילה על חברת הביטוח של כל נהג לשלם על נזקי הגוף שלו במקרה תאונה, בלי קשר לשאלת האשמה. כשמודדים זאת כך, האופנוענים אכן אינם מכסים את עלות הביטוח שלהם.
אך מי אמר שהשיטה הזו מוצדקת? כשבודקים מי אשם בתאונה, מי שגורם לנזק הגופני והכספי, התוצאה משתנה לחלוטין: רובן הגדול של תאונות האופנוע קורות באשמת נהגי המכוניות (אין נתונים, אך יש הערכות שאלה כ-75% מתאונות הדו-גלגלי), ומכאן שהאופנוענים נדרשים לסבסד את חוסר הזהירות של נהגי המכוניות. בקיצור, קל יותר לפגוע באופנוענים ולשחרר הודעות לעיתונות מאשר לתקן שיטה מעוותת. במחשבה שנייה, האין זאת שיטה קבועה של האוצר?
