הנרי פולסון, שר האוצר לשעבר, שפינה בינואר השנה את לשכתו לטובת טים גייתנר עם חילופי הממשל בארה"ב, לא התלהב לכהן כשר אוצר עוד לפני שפרץ המשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה האמריקנית והעולמית ב-80 השנים האחרונות.
כעת יש לפולסון, שהושמץ באחרונה קשות כמי שדאג יותר לאינטרסים של מעסיקו לשעבר, בנק גולדמן זאקס, מאשר למערכת הפיננסית, כמה הרהורים על הדרך שבה הוא תיפקד כשר אוצר. הוא מודה בטעויות, אבל בעיקר מכחיש: לא הוא מילא תפקיד מרכזי בהחלטה להניח לליהמן ברדרס לקרוס, ולא הוא החליט לחלץ את AIG.
השתכנע לקבל את התפקיד
בסדרת ראיונות שהוא העניק למגזין "ואניטי פייר", שיתפרסמו בגיליון חודש ספטמבר, פולסון מרחיק את עצמו מכמה מההחלטות השנויות במחלוקת שעשה ממשל בוש כדי למנוע שפל כלכלי גדול נוסף. הוא מודה ש"היינו באיחור בכל דבר", בהתייחסו לתגובת הממשל למשבר שוק הדיור בארה"ב ולהתמוססות בוול סטריט בספטמבר 2008.
לפי הראיון, שחלק ממנו מצוטט היום ב"ניו יורק טיימס", פולסון שוכנע על-ידי ידידו וחברו לעבודה לשעבר, ג'וש בולטון, לוותר על משרתו כמנכ"ל גולדמן זאקס לטובת מינוי כשר האוצר השלישי בממשל בוש.
פולסון זוכר כי במהלך השימוע בקונגרס לאישור מינויו, הוא חשב "אילו יכולתי להתחרט, הייתי חוזר עכשיו להיות מנכ"ל גולדמן זאקס". מבקריו טוענים שהוא לא נטש את המשרה הזו למעשה, גם כשכיהן כשר האוצר.
לפני שלושה שבועות פרסמו רויטרס וה"ניו יורק טיימס" כי בשיאו של המשבר, בשבוע שבו קרס ליהמן, דיבר פולסון בתכיפות גבוהה עם לויד בלנקפיין, מחליפו בתפקיד מנכ"ל גולדמן זאקס. באותו שבוע דיברו פולסון ובלנקפיין 24 פעמים.
באותו שבוע גם החליט הממשל לחלץ את ענקית הביטוח AIG באמצעות הזרמה של יותר מ-85 מיליארד דולר. גולדמן היה המוטב הגדול ביותר של הסיוע ל-AIG. הבנק קיבל תשלומים בסך 13 מיליארד דולר, שהיו הופכים לאבודים אם AIG היתה פושטת רגל.
בראיונות ל"ואניטי פייר" מנסה פולסון להרחיק את עצמו מהחלטות גורליות שהממשל קיבל בשנה שעברה. למשל, כאשר הוא מסביר את עסקת רכישת בר סטרנס על-ידי ג'יי.פי מורגן צ'ייס במארס 2008, הוא אומר: "ובכן, אנחנו גיבשנו את העסקה הזו...".
ואז הוא מתקן את עצמו ואומר, "לא אנחנו גיבשנו את העסקה הזו. טים גיבש אותה". "טים" הוא טים גייתנר, שהיה באותה עת נשיא שלוחת הפדרל ריזרב בניו יורק, שמילא גם הוא תפקיד מרכזי בדיונים להצלת בר סטרנס מקריסה מוחלטת.
נימוקים מוזרים
לגבי ההחלטה המסקרנת ביותר, להניח לליהמן ברדרס להכריז על פשיטת רגל ב-15 בספטמבר 2008 - הכרזה שהכניסה את שוקי ההון לסחרור ויצרה את המיתון העולמי - פולסון מנמק את ההחלטה בהעדר מנגנון מתאים במשרד האוצר לסייע לליהמן.
זה נשמע מוזר מאוד, בייחוד לאור העובדה שלמחרת אישר הממשל סיוע מדהים, בסך 85 מיליארד דולר לחברת הביטוח AIG, כפי שהזכרנו. פולסון מתנער, כמובן, גם מאחריותו להחלטה הזו. הוא טוען שהפדרל ריזרב, ולא האוצר, הוא שגיבש את העסקה להצלת AIG.
באופן כללי, אומר פולסון, הוא חש תסכול רב מן המעבר מסביבת העסקים בוול סטריט אל הביורוקרטיה והפוליטיקה בוושינגטון. הפוליטיקאים, כך למד, אומרים דבר אחד בשיחות פרטיות ודבר אחר בטלוויזיה. עם זאת, שני פוליטיקאים דמוקרטים זוכים אצלו לשבחים יוצאי דופן: ננסי פלוסי, היום מנהיגת הרוב בבית הנבחרים, וברני פרנק, יו"ר ועדת השירותים הפיננסיים בבית הנבחרים.