בין מגדל בלב מוסקבה לצ'יפ חכם

לידיעת המוסדיים: מימוש נדל"ן בשפל לפעמים גרוע ממימוש קניין של סטארט-אפ

בשנה החולפת, שמענו את מגזר ההון סיכון הישראלי קורא למשקיעים המוסדיים המקומיים להפנות אליו יותר כספים. לא צריך לובי של איגוד הון סיכון כדי לדעת שבין המשקיעים המוסדיים בישראל לבין ההיי-טק המקומי אין קשר חזק במיוחד. מילא הקרנות, משקיע מוסדי יכול לטעון כי העדפת הטווח הקצר בשיקולים שלהן פוגעת בתשואה ובניהול, ולהתרחק מהן. אבל מה לגבי חברות הסטארט-אפ עצמן?

ההתנגדות האינטואיטיבית להשקעה כזו היא ברורה. מנהלי ההשקעות בחברות הביטוח, הפנסיה וקופות הגמל מחויבים לא רק בהשגת תשואה, אלא גם במניעת סיכונים מיותרים, אף אם אלו עומדים על שברי האחוז מכלל ההון המנוהל. ההשקעה בחברת סטארט-אפ, גם אם היא בוגרת ומבטיחה, מחייבת סיכון גבוה יחסית, לא מהסוג שהיינו רוצים למצוא בו את כספי הפנסיה שלנו.

כל הטיעונים האלו היו תקפים עד לתחילת השבוע. בשנים 2006-2007 לא היססו מרבית בתי ההשקעות בישראל לספק מזומנים לחברת אפריקה-ישראל של לב לבייב. והנה השבוע, הוא הודיע כי לא יוכל לעמוד בהשבת חובות של כ-9 מיליארד שקל שיועדו להשקעה בפרויקטי נדל"ן בעולם.

ההבדל בין השקעה בחברת נדל"ן לבין השקעה בסטארט-אפ טכנולוגי אינו גדול. רוב ההשקעות בנדל"ן הן ספקולטיביות, ואם מחזור העסקים משנה כיוון לצד השלילי, המשקיע נשאר בשני המקרים עם נכס (קניין רוחני על טכנולוגיה או קרקע), ובלי הרבה קונים. מימוש נכס נדל"ן בתקופות שפל לא יניב בהכרח החזר גבוה יותר ממימוש הקניין הרוחני של חברת סטארט-אפ.

גם מהצד הטכני, ניתן לבצע את ההשקעה בסטארט-אפ על-ידי אג"ח להמרה - שיהיו קלים יותר לעיכול למשקיע המוסדי - כלומר, מעין השקעת אקוויטי שמאפשרת תשואה גבוהה במקרה והחברה מצליחה.

אלא שהסיבה האמיתית להשקעה באפריקה-ישראל בשנים האחרונות היא ביכולת שירות החוב. ללבייב האמינו שיחזיר את החוב, ליזם הסטנדרטי בחברת סטארט-אפ, כנראה לא. וגם כעת, כשברור שבעלי ההון לא תמיד יכולים לשרת את החוב, קשה לראות את המוסדיים נותנים אמון בחברות הסטארט-אפ.

הסיבה שתמיד סיפקו המשקיעים נגד השקעה כזו התרכזה בעיקר סביב חוסר הידע בתחום הטכנולוגי.

מוזר, אבל מה שהוכיח מקרה אפריקה-ישראל הוא שבבתי ההשקעות בישראל לא יושבים מומחים שמסוגלים להבין אם בניין בפאתי מוסקבה, או מגדל במרכז ניו יורק, יכולים באמת להחזיר את ההשקעה בהם. ואם כך, האם ההשקעה בחברת שבבים לתקשורת מהירה, או בחברת תוכנה לניהול תשתית מחשוב וירטואלית, היא עד כדי כך שונה?