יעיל, מתוק וחלקלק

ג'יי זי סיפר לא מזמן, שבמהלך מערכת הבחירות האחרונה תפס מעט מרחק מידידו ברק אובמה, על מנת שחס וחלילה לא יכתים את הקמפיין המושלם עם הדים למוזיקה תוססת, טקסטים בוטים וסגנון חיים לא הכי מהוגן. אלא שגם כך, ג'יי זי הפך לגיבור-על באמריקה השחורה, דווקא משום שהוא מגלם סיפור סינדרלה קלאסי, אדם שבמו ידיו ומוחו וכישוריו ונמרצותו צמח מאחד השיכונים השחורים היותר נודעים לשמצה בברוקלין, לטייקון בידור בעל עסקים מגוונים.

ג'יי זי שחרר בשלישי שעבר את אלבומו ה-1 ב-13 שנות פעילות, "בלו-פרינט 3" - אחרון בטרילוגיה שחלקה הראשון יצא באחד עשר בספטמבר 2001, יום פיגועי הטרור. הוא תכנן להשיק את האלבום הטרי באותו התאריך, בקונצרט צדקה ענק שנתן בניו-יורק בשישי האחרון לטובת משפחות הכבאים והשוטרים הרוגי אסון התאומים. אלא שדליפה מוקדמת לרשת אילצה אותו להקדים את השחרור. וג'יי זי קיבל את הזליגה ברוח אופיינית: "הזליגה המוקדמת היא כמו קדימון לאלבום. אני מאוד גאה בו ונרגש מהמחשבה שאנשים יקשיבו לו. מקווה שתיהנו ממנו".

הוא נולד לפני כמעט 40 שנים בשם שון קרטר. אביו נטש את המשפחה. האגדות מספרות שבגיל 12 ירה באחיו שניסה לגנוב ממנו יהלומים, ושכנער סחר בקראק. ג'יי זי מרבה לשיר על כך בשיריו, אך להבדיל מראפרים אחרים, הרקורד המשטרתי שלו אינו עשיר במיוחד. אלבומו הקודם, "אמריקן גאנגסטר", נכתב בהשראת סרטו של רידלי סקוט באותו השם, שלדבריו הזכיר לו את חייו כנער.

הוא גילה יצירתיות מוזיקלית מילדות וכבר מראשית דרכו המקצועית חשף גם יזמות עסקית יוצאת דופן. את אלבום הבכורה ב-1996 הוציא בחברת תקליטים שהקים, רוק-א-פלה, ביחד עם שני שותפים. שנה לאחר מכן יצא אלבומו השני, וב-1998 האלבום השלישי והמצליח שלו עד היום, hard knocked life, שכלל את הלהיט באותו השם ומכר יותר מ-5 מיליון עותקים.

ב-2001, בראשון בטרילוגיית הבלו-פרינט, אירח את הראפר הלבן העולה אמינם, והפקיד את מרבית ההפקה המוזיקלית בידי קאניה ווסט, שמאז הפך לסופרסטאר בפני עצמו, וגם הפיק והתארח באלבום הטרי.

מתחבר לפופ הלבן ולרוק

ב-2002 הקליט דואט ראשון עם אשתו העתידית, "בוני וקלייד", ולאחר שנה התארח בלהיט הסולו הראשון שלה, crazy in love. ב-2003 בא "האלבום השחור" עם הרצועה הבולטת "99 בעיות" שעשה לו מפיק הרוק הכי חשוב באמריקה של 30 השנים האחרונות, ריק רובין.

ב-2004 נהנה מחסדי מפיק לבן מצטיין אחר, דיינג'רמאוס, שהכליא בין אלבומו השחור ל"האלבום הלבן" של הביטלס ויצר את עבודת המאש-אפ הכי משמעותית עד אז - הכלאה שסימלה עניין שג'יי זי טורח עליו בעקביות, כשהוא כל הזמן מתחבר לפופ הלבן ולרוק.

הוא הוציא מיני-אלבום עם להקת הפופ-רוק-מטאל לינקין פארק, אירח בשיר את כריס מרטין, סולן קולדפליי, וגם הקיץ יתארח בהופעות הלהקה הבריטית הלבנה.

אגב, הרכילויות טוענות שג'יי זי וביונסה חברים קרובים של מרטין וגווינת' פאלטרו, אבל ראויה יותר לציון האינטימיות התקשורתית היחסית בה מתנהלים זי ונואלס. לפעמים הפאפארצי לוכדים גם אותם, אבל השניים שומרים את חייהם הפרטיים מוגנים היטב. בעבר אמר למגזין "פיפל" ש"אנחנו לא משחקים תקשורתית עם מערכת היחסים שלנו", והזוג נישא בשנה שעברה בטקס שקיומו נודע רק בדיעבד.

לפני ארבע שנים הודיע על פרישה ממוזיקה, זמנית, התמנה לנשיא חברת התקליטים האגדית דף ג'אם, וצולם יותר פעמים עם סיגרים משובחים בפיו מאשר עם מיקרופונים. ב-2005 הפתיע בקונצרט בניו-יורק כשהעלה לבמה את יריבו הראפר בן העיר נאז, הודיע על הסכם שלום ביניהם, ואף החתים את נאז בדף ג'אם. נאז אמן לא פחות מצוין מג'יי זי, אבל להבדיל ממנו נטול חושים מסחריים ועסקיים כה מפותחים.

ג'יי זי פיתח בעבר שלל יריבויות פומביות עם המון ראפרים, פשוט כדי להיבנות מהם תקשורתית ולהאדיר את האגו של מי שכינה עצמו כ"ג'יי-הובה". השנה פרש מעסקי ניהול חברת התקליטים, אבל איחד את רוק-א-פלה עם לייב ניישן, תאגיד האמרגנות הגדול בעולם, לשותפות בסוכנות לניהול ופיתוח אמנים. וכמו מדונה ויו 2 לפניו, חתם עם לייב ניישן חוזה אמרגנות יוקרתי מאוד.

בשנים האחרונות הוא מעורב עסקית גם ברשת מלונות בוטיק, רשת מועדוני כושר, חברת בגדים, וכשותף שמחזיק אחוזים בקבוצת הכדורסל ה"ניו-יורק מטס". הוא מכר עד כה 26 מיליון תקליטים, והונו נאמד בכמה מאות מיליוני דולרים בזכות שלל החסויות והזכיינויות להן סיפק את שמו, כאחד המותגים האהודים בקהילה השחורה ובאמריקה בכללה.

בשנה שעברה יצר תקדים נוסף, כשהיה אמן מוביל בפסטיבל הרוק האנגלי גלאסטנברי. ב-2008 גם סיים בשלום ריב מתוקשר עם ראפר ענק אחר, ל'יל וויין. לאחרונה ניסה לגייס לאלבומו הטרי את צמד הרוק אם.ג'י.אם.טי, שיבח הרכב רוק אלטרנטיבי אחר, גריזלי בר, וכבר הודיע שאלבומו הבא יהיה נסיוני ומחתרתי יותר.

אבל אלבומו החדש הוא עוד מוצר מתוקתק וחלקלק, עם פחות מדי שיאים יצירתיים אבל חמוש בהרבה יעילות אופיינית. לפחות בהאזנות ראשונות שתי הרצועות הבולטות הן דואט עם אלישה קיז שכולו הצדעה אוהבת לעיר הולדתם ניו-יורק, וקטע בו נדגם "צעיר לנצח" של אלפאוויל משנות ה-80.

זה אלבום פופי ומסחרי לעילא, שמצד אחד כנראה לא יירשם כאחד הטובים של ג'יי זי, ומצד שני לא יקהה במאום את המוניטין שלו כאמן מעולה, מנהיג קהילתי, ואחד הסמלים הגדולים שיצאו מניו-יורק בעשורים האחרונים. *