שנה למשבר הכלכלי: כך הפכה סין למנצחת הגדולה

סין הפכה לווינרית המשמעותית ביותר של המשבר הכלכלי העולמי. בסוף 2008רבים שאלו אם סין תצליח להשיג את יעד הצמיחה שלה ל-2009, שעמד על 8%. היום כבר אין מי שתוהה בנוגע לכך. לצורך השוואה, התמ"ג האמריקני הוא רק רבע מזה של סין.

עם ריפוד של יותר מ-2.1 טריליון דולר של יתרות מט"ח, עודפים אדירים במאזן התשלומים השוטף ובזכות המצב הפיסקלי המסוים שלה, סין יכלה להפעיל את כל המנופים שהיו נחוצים למערכת הפיננסית ולכלכלה שלה.

המורים עשו שגיאות

כפי שציין אחד המשתתפים בכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדליין, "המורים שלנו עשו שגיאות גדולות". כל מבקר באסיה ייווכח מיד שהמוניטין של המערב בכל הנוגע ליכולת פיננסית וכלכלית התנפץ לרסיסים, בעוד שהמוניטין של סין נסק לשחקים. כך מסתובב לו גלגל המזל.

שלוש שאלות מיידיות צצות בהקשר זה. איך סין הגיבה למשבר; האם הצמיחה המחודשת שלה היא בת-קיימא; ובאיזו מידה תסייע ההבראה שלה לכלכלה העולמית.

תגובה מדהימה

התשובה לשאלה הראשונה היא שהתגובה של סין למשבר היתה מדהימה. לפי הנתונים שפורסמו בסוף השבוע שעבר, התפוקה התעשייתית התרחבה ב-12.3% ב-12 החודשים עד אוגוסט, לעומת 10.8% ב-12 החודשים שעד יולי. זוהי הצמיחה המהירה ביותר בשנה האחרונה בתפוקה התעשייתית.

מאחורי זה עומדת הצמיחה של האשראי הבנקאי, שקרובה ל-30% בהשוואה שנתית מאז מארס השנה. אין פלא בכך שהשקעה בנכסים קבועים, במפעלים ובציוד צומחת גם היא בקצב של מעל 30% בשנה מאז מארס וב-33% בשנה שהסתיימה באוגוסט.

הצמיחה הכלכלית של סין ברבעון השני של 2009 היתה 7.9% במונחים שנתיים, לעומת 6.1% ברבעון הראשון. הצמיחה ברבעון הנוכחי צפויה להיות גבוהה עוד יותר. התחזית הנוכחית היא, שסין תעמוד ביעד הצמיחה השנתי של 8% בקלות. בפברואר, במארס ובאפריל השנה היתה תחזית הקונצנזוס לצמיחה "רק" 7%. באוגוסט, התחזית כבר עלתה ל-8.3%. לשנה הבאה צפויה צמיחה של 9.3%.

צמיחה בת-קיימא

האם הצמיחה הזאת בת-קיימא? במילה אחת: כן.

באופן בלתי-נמנע, הצמיחה האדירה באשראי הבנקאי ובהיצע הכסף גולשת למחירי הנכסים, בייחוד המניות. למרות זאת, אין סכנה רבה של אינפלציה גבוהה מדי בכלכלה עם מטבע שמתחזק, ושמקושרת לחלוטין לכלכלה העולמית. הכלכלה העולמית, חשוב לזכור, עדיין מאוימת יותר מסכנת הדפלציה מאשר מאינפלציה, לפחות בטווח הקרוב.

זאת ועוד: הממשלה איננה חדלת פירעון. כפי שראש הממשלה הסיני, וון ג'יאבאו, ציין בכנס הפורום הכלכלי העולמי, "שמרנו על גרעון תקציבי וחוב ממשלתי של 3% ו-20% מהתמ"ג בהתאמה".

אם החובות הרעים של הבנקים יזנקו, סין יכולה בהחלט לממן מחדש את המערכת הפיננסית שלה. הדאגה צריכה להיות לגבי השאלה אם דפוס הצמיחה הזה רצוי.

בנאומו הדגיש ג'יאבאו את רוחבה של חבילת התמריצים הממשלתית, אך הכוח המניע שלה נשאר השקעות בציוד ובמפעלים. בכך יש שלוש סכנות: השקעות כאלה צפויות להגדיל עוד יותר את העודפים בכושר הייצור, ליצור צורך בתוכניות תמריצים גדולות עוד יותר, או בייצוא מוגדל. הן גם עשויות להיות פחות אידיאליות ליצירת משרות, ולהקשות על האתגר של סין - לעבור לכלכלה מבוססת צריכה.

לא תהיה הקטר

והשאלה האחרונה, סין לא תהיה הקטר של הכלכלה העולמית, למרות שהיא מצליחה בינתיים להגדיל את הביקוש המקומי שלה. נכון, עודף הסחר הסיני באמת מצטמצם: הוא היה 35 מיליארד דולר ברבעון השני, 40% פחות ביחס לרבעון המקביל בשנה שעברה. גם העודף השוטף במאזן התשלומים מצטמצם. השנה הוא עשוי להסתכם ב-6% מהתמ"ג לעומת 11% ב-2007.

אבל מאחר שסין מייצרת רק 8% מהתוצר העולמי, היא קטנה מכדי להיות הקטר העולמי שיוציא את כולנו מהמיתון. גם עודפי התשלומים שלה מוסיפים רק 0.4% לביקוש המצרפי בשאר העולם. תגובתה של סין למשבר היא משמעותית. סין פרחה, בעוד שהכלכלות המפותחות נתקעו בבוץ. השלטונות בסין הבחינו בכך, וגם הקולגות במערב הבחינו בכך.