גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כשרואים את כל הטכנולוגיה סביבנו, קשה שלא לתהות אם אין ממנה יותר מדי. מי צריך באמת טלפונים סלולריים כל-כך משוכללים, בתים חכמים, הפעלת מכונות כביסה מרחוק ודרכים חדשות ומתוחכמות להישאר מחוברים 24 שעות ביממה? אפילו ביל גייטס, האיש שלקח חלק גדול בהיסטוריה של מהפכת המחשוב האישי, טען באחרונה שהכלים הטכנולוגיים מבזבזים זמן יקר ואנשים גם לא משתמשים בהם בצורה יעילה. לכן, הוא משתמש אמנם במחשב, אבל לא שכח גם את הנייר הישן והטוב.

מנכ"ל צ'ק פוינט , חברת התוכנה הגדולה בישראל, גיל שויד (41), מזדהה עם גייטס. "אני לא צרכן אובססיבי של גאדג'טים", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס", "אני קונה רק את מה שמעניין אותי - מצלמות, סאגוויי, ואייפון, שזו המצאה שאני מסיר את הכובע בפניה".

המצלמות נרכשות לתחזוק התחביב שלו בשנים האחרונות, צילום אומנותי. תערוכה בגלריה הוא לא מתכנן, אבל במשרדי צ'ק פוינט פזורות לא מעט תמונות שצילם. הגדולה שבהן נוצרה מחיבור של מספר תמונות בבית קפה, האחרת צולמה בחוף הים, והן משתרעות על פני קיר שלם. שויד גם שמח להראות תמונות מהחיים, של שני ילדיו, חלקן על קיר משרדו ואחרות במסך האייפון.

אתה מחובר לאייפון כל הזמן?

"לא. אני לא קורא בו מיילים של העבודה גם מסיבות אבטחה, כדי שאם המכשיר יאבד לא ידלוף מידע, וגם משום שמנהל לא צריך בכל דקה להגיב. החלטתי לא נדרשת לכל דבר, ולכן לא צריך להטריד אותי 10 פעמים בשעה. כשאני צריך לבדוק משהו - וזה לא משנה אם זו החלטה לשכור עובד בודד או לאשר עסקה במיליארד דולר - אני קורא את החומר במסך גדול, של מחשב, לא במסך של אייפון".

שויד טוען כי לפי הדיסציפלינה הניהולית שלו, "אם אני יוצא לחופשה - לא מתקשרים אליי ולא מדברים איתי". החופשה הארוכה ביותר שנטל הייתה בת שבועיים, ברג'סטאן שבהודו, ובאחרונה שב מחופשה בת 10 ימים בטוקיו, אף היא חופשה משפחתית נטולת עבודה.

בכל שנה הוא נשאר גם לחופשת פרטית של מספר ימים אחרי הכנס של החברה בתאילנד (בשנה שעברה זה היה באי פוקט), אך יש לו שאיפות גדולות: בחדרו שבמשרדים בשכונת ביצרון התל אביבית, לצד ספר צילומים פרובוקטיבי מבית היוצר של הלמוט ניוטון ("דפדוף בו הוא על אחריותכם", יגיד), יש גם ספרי תמונות על אפריקה ואנטארקטיקה. אולי, יום אחד, יגיע גם לשם.

אתה סבור שיש יותר מדי טכנולוגיה בעולם?

"יש לטכנולוגיה עוד מה לעשות עבורנו, אבל ברמה הפרקטית יש יותר מדי. אין לי זמן לראות את כל הרעיונות הטובים. מעניין, שיש הרבה חדשנות בתחום הטכנולוגיה, אבל בתחום המוצרים הצרכניים יש מעט מדי ממנה. אנחנו לובשים מכנסיים מאותו בד כבר שנים רבות, למרות שאפשר היה לייצר לנו בגדים יותר נוחים ומוצלחים. הרי יכולנו היום לנסוע גם במכוניות חשמליות, שקטות, מהירות ונוחות - ואנחנו לא עושים זאת, למרות שיש הוכחות טכנולוגיות לבניית מכוניות כאלה. ייתכן שזה יקרה בעוד עשור, אבל התעשיות האלה הן שמרניות יותר".

"הקרנות 'אשמות' בדברים רבים"

על אף שהוא מיהר לרכוש את קורא הספרים הדיגיטלי קינדל של אמזון (אך טרם השתמש בו) וצעצועים נוספים, שויד איננו מאמץ טרנדים בעולם הווירטואלי. הוא מעולם לא חשב לפתוח בלוג ("אני לא ממש אוהב לכתוב"), וגם לא פתח כרטיס ברשת החברתית פייסבוק. "אני מנסה לשמור על הפרטיות שלי. אני גם לא יודע גם מה זה יביא אם אתחיל להיות חבר בכל המקומות האלה - לא רוצה להיות במצב בו אני צריך פתאום להיות לא נחמד לאנשים. אבל יש מקומות אחרים, כמו טוויטר, ששם אני יכול להיות פאסיבי ולעקוב אחרי אנשים אחרים".

יש לך חשבון טוויטר תחת שמך? לא מצאנו אחד כזה.

"אני לא כותב טוויטים, אבל אני קורא לא מעט. פרט לזה, רוב השמות שאני מסתובב איתם בעולם הזה הם בדויים. הכול שמות שלא תוכלי לזהות".

מעבר לעודף טכנולוגיה, שויד רואה עוד אתגר בתעשייה: "עודף חברות, עודף חדשנות ועודף מימון". זה לא רע בהכרח, הוא אומר, אלא שהתוצאה היא יותר מדי טכנולוגיות ש"לא בטוח שהשוק מסוגל לקלוט".

אז מה אתה מציע לקרנות ההון סיכון, למשל, לא לממן מיזמים חדשים? המודל שלהן, אם כך, איננו רלבנטי?

"זה שוק חופשי, כל אחד עושה מה שירצה. אבל נוצר מצב משונה: כשהתחלתי את הקריירה, היה מבחר ממוקד של רעיונות וטכנולוגיות חדשים, והלקוחות יכלו לבדוק מה מעניין אותם. היום, נוסדות מאות ואלפי חברות. היו עליות בבורסה בסוף שנות ה-90, נוצר כסף רב ואנשים הקימו חברות - אם מתוך מוטיבציות יצירתיות או מתוך רצון להתעשר. מנהל מחלקת IT היום לא יכול להסתכל על 1,000 רעיונות חדשים בשנה, ולכן הוא פשוט לא מסתכל. הדבר מקטין את הסיכוי של כולם - של הקטנים, של הגדולים, של הטובים פחות ושל הטובים יותר".

הכול נובע אולי מהמעגל המפורסם: חברות מתממנות על-ידי קרנות ההון סיכון, הן עצמן רוצות להגיע לאקזיט ואז משקיעות בחברות חדשות וחוזר חלילה.

"אני מניח שהקרנות בכל העולם 'אשמות' בהרבה מהדברים האלה, ואני אומר את זה לא כביקורת אלא כניתוח של המצב. יזמים עדיין מסתכלים בצורה מוזרה על מודל של לבנות חברה קטנה, יעילה ומרוויחה. יש כאלה שבונים תוכניות לשנה הבאה לפי הכסף שיוכלו לגייס, במקום לשאוף לבנות עסק עובד, מרוויח ויעיל. בפועל, רוב ההצלחות הגדולות, כמו מיקרוסופט, אורקל ודל, לא נוצרו ממימון מטורף".

צ'ק פוינט, שיש לה 1.6 מיליארד דולר בקופה, מעולם לא גייסה כמויות עצומות של כסף. לפני ההנפקה שלה ב-1996 היא גייסה 250 אלף דולר בלבד מ-BRM, ובהנפקה הציבורית הראשונה שלה גייסה כ-40 מיליון דולר. המזומן בקופתה, הוא רק מרווחים צבורים, ואין לה כל חוב. היא שומרת על רמה זו תקופה ארוכה, על אף שביצעה רכישות של חברות וכן רכישה עצמית של מניות בהיקף כולל של יותר מ-2 מיליארד דולר.

זה לא נאיבי מצידך לחשוב שמה שהתאים ל-1996 יתאים גם להיום?

"אני משוכנע שגם היום חברה יכולה להגיע לנאסד"ק עם אותו המימון איתו הגענו אנחנו. למה זה לא קורה? למה חברות מגייסות גם יותר מ-100 מיליון דולר לפני הנפקתן? כי הן יכולות. לא פעם קורה שיש תופעה שגוררת את כולם, ולא בהכרח לכיוון טוב. ראינו מה קרה לכלכלה האמריקנית, כשכולם נמשכו לכיוון מסוים שהביא להתמוטטות כמעט מוחלטת".

שויד חושב שהשאיפה לא צריכה להיות בהכרח הצמחת חברות לשווי של מיליארדי דולרים - כמו במקרה של צ'ק פוינט, ששווייה 5.8 מיליארד דולר. "ב-20 השנה האחרונות נוצרו פחות מ-20 חברות שהגיעו למכירות של יותר ממיליארד דולר. ישראל לבדה הייתה אחראית ל-4 חברות לפחות מהרשימה, תלוי איך מודדים זאת, אז מצבנו לא רע. ישראל לא מפגרת אחרי שאר העולם.

"כשהתחלתי את צ'ק פוינט, רציתי להיות מוביל עולמי וחשבתי שנהיה חברה של 30 איש עם מכירות של 3 מיליון דולר. אם הייתי בא לעבודה כל יום, עובד עם 30 אנשים מוכשרים ונחמדים שהרבה מהם בטח היו חברים שלי, בחברה קטנה ואינטימית - הייתי מאושר. היינו שלושה שותפים, ונניח שהחברה הייתה מכניסה 3 מיליון דולר והיינו מתחלקים ברווח של 600 אלף דולר בשנה - זה היה נפלא. לרגע לא עצרתי ואמרתי: ' די, זה מספיק לי', גם כשהציעו לי לקנות את החברה סירבתי. חברה קטנה עם 30 עובדים היא לא כישלון".

אבל המשקיעים רוצים אקזיט. זה לא מסתדר עם חברות קטנות, יהיו רווחיות ככל שיהיו.

"זה נכון. בעל מניות שרוצה להשקיע 5-10 מיליון דולר, מבין שבחברה כזו עם הכנסות של 3 מיליון דולר הוא לא יקבל החזר גבוה על ההשקעה. לכן, הקרנות מוכרות את חברות הפורטפוליו, ולכן כל מי שאין לו מכירות שנתיות של 100 מיליון דולר נתפס ככישלון. וזה למרות שאלה חברות שיכולות להיות מוצלחות לעובדים ולתעשייה".

"מצב ההיי-טק היום לא רע, אם כי, כמו תחומים רבים, גם הוא סובל. יש האטה בביקושים, צמחנו בשיעור נמוך יותר ממה שהיינו משיגים לולא המשבר, אבל לשמחתי אנחנו חברה חזקה ובריאה. קל יותר כשהשוק מסביבך חולה ואתה מספיק חזק כדי להתגבר על זה, וזה מה שקרה לנו, אבל זה לא מקרי: אנחנו זהירים ועובדים לטווח רחוק. אני תמיד נוהג הפוך מהשוק - כשהוא מתפרע, אני נזהר בגידול; כשהשוק נראה קצת יותר קשה, אני עדיין שומר על משמעת ולא מקצץ באופן משמעותי. לכן, הטעויות שלנו - לשני הכיוונים - יותר קטנות".

לשויד יש שלל עצות, תמות ותזות על המתרחש בתעשייה, בחינוך ("המצב לא כל-כך גרוע כמו שנוטים לחשוב") ועל בניית חברות. משום כך, פעמים רבות סטארט-אפיסטים מגיעים אליו להתייעצות. "לפעמים הם רוצים שאשקיע, אבל אני אומר מראש שאני לא עושה זאת אף פעם. ההשקעה היחידה שלי היא צ'ק פוינט", הוא אומר.

מי שלא הגיעו להתייעץ איתו - ואולי יכולים לקבל נקודות למחשבה לו היו עושים זאת - הם יובל שטייניץ, שר האוצר, וכן בנימין נתניהו, ראש הממשלה - מי שטוו את התוכניות הכלכליות והתקציב. למרות היותו אחד המעסיקים הגדולים בעולם הטכנולוגיה בישראל, שויד אומר כי הפעם האחרונה שבה נפגש עם נתניהו הייתה כאשר נתניהו היה שר האוצר.

"אני משתדל לא להפוך את עצמי לדמות פוליטית", אומר שויד, "היו שרים וראשי ממשלות קודמים שהזמינו אותי והבעתי את דעתי - לא כדי ללחוץ ידיים ולהצטלם או בשביל יחסי-הציבור של צ'ק פוינט, אלא כדי להביע את דעתי. ממשלת אהוד ברק וכמוה ממשלת אהוד אולמרט היו מתייעצות איתי יותר. את אולמרט למדתי להעריך, למרות שהתחלתי בגישה מאוד שלילית אליו. הופתעתי ממה שעשה ומהנכונות שלו".

מה אתה חושב על הצעד שעשה חיים שני, מנכ"ל נייס, שמונה למנכ"ל משרד האוצר?

"כל הכבוד לו, אני מקווה שהוא יצליח. זה טוב לתרום למדינה. לי אישית, זה לא היה מתאים. הוא אמנם לא איש מפלגה, אבל התפקיד שלו הוא פוליטי, וניהול מסוג זה, שאינו ענייני בכל המקרים, הוא קשה לאנשים כמוני. אני מאמין שהחלטה מקבלים כי היא הנכונה וזה לא קורה בניהול פוליטי".

אין דרמות של עשרות אחוזים

צ'ק פוינט מקווה למכור השנה ב-870-920 מיליון דולר ולהרוויח 1.88-2 דולרים למניה שהם 395-420 מיליון דולר. אותו ניהול סולידי עליו מדבר שויד מתבטא היטב בהתנהגות המניה - מאז תחילת השנה היא אמנם עלתה בכ-65%, שזה מהלך נאה בימים אלה, אבל היא איננה מייצרת דרמות של עשרות אחוזים לאורך זמן. היא נעה בטווח שבין 20 ל-25 דולר תקופה ארוכה, ורק כעת התרוממה מעט מעבר לכך.

מרבית הצמיחה שלה השנה מיוחסת לרכישת עסקי האבטחה של נוקיה שהושלמה באביב. הגיוני היה לחשוב שהמשבר הביא לחיתוך חד בשוויין של החברות המועמדות לרכישה, ושצ'ק פוינט כבר תבצע רכישות נוספות כמי שיש לה את הכסף ואת הנכונות, אבל שויד טוען שלא כך הדבר. הייתה אמנם התכווצות בשווי, לטענתו, אך לא מספיק. "לא קל היום לעשות קונסולידציה של תעשיות, חברות שיש להן עוד כסף לא רוצות להימכר במה שנראה בעיניהן כזול".

מה לגבי רכישות שאתם עשויים לבצע?

"אנחנו מחפשים עכשיו באופן אינטנסיבי מתמיד. קנינו בעבר חברות בזול וגם ביוקר - כמו פוינטסק, ששילמנו עבורה 600 מיליון דולר. הרכישה שיקפה מכפיל מכירות של 30-40 והיום מקובל מכפיל של 15, אבל זה היה נכון לנו לביזנס בשעתו וזה היתרון שלנו, שיש לנו משאבים.

"הייתה חברה שרצינו לקנות באוקטובר 2008. היא ביקשה מחיר גבוה ואמרנו להם לחזור אלינו כשיהיו להם ציפיות יותר ריאליות. אחרי חודשיים חברה אחרת שילמה לה מה שהיא רצתה. בעוד שנתיים גם החברות שיש להן כסף בקופה יצטרכו לגייס, ואז נדע אם כל אותם מוכרים שהעדיפו להמשיך בפורמט הנוכחי של החברות והתעקשו על מחירים גבוהים יותר, צדקו כשלא נמכרו.

"יש לנו הרבה כסף בקופה, אבל הוכחנו שאנחנו לא יושבים בחיבוק ידיים. התקופה האחרונה הוכיחה לבעלי מניות שכסף מזומן הוא נכס חשוב והוא מאפשר לחברות לעבור תקופות קשות. לכן, גם אין לנו כוונה לחלק דיבידנד ואני גם לא בטוח שזה מה שבעלי המניות שלנו היו רוצים".

לטוב ולרע, צ'ק פוינט נבנתה בתבניתו של גיל שויד והזיהוי הוא טוטאלי. יש מקרים בהם הקשר הזה הוא קשר גורדי, יש פעמים שהוא אינו לטובת משקיעיה, כמו בחברת אפל. כאשר המייסד ג'ובס הודיע על נטילת חופשה ממושכת לצרכים בריאותיים, המניה נפלה. כל חודשי החופשה שלו היא סבלה מעליות ומורדות, בקורלציה ישירה לשמועות על מחלתו, אך על רקע השקת מוצרים חדשים ומוצלחים, בסופו של דבר המניה עלתה עד חזרתו.

יש מי שיחליף אותך בבוא היום, כאשר תפרוש?

"אני מטפח הרבה אנשים, ויש לנו מנהלים מצוינים שלא אגיד את שמותיהם כדי שלא יתקשרו אליהם ציידי ראשים. הגישה שלנו היא של ביחד, כבר מהיום הראשון שהתחלתי את צ'ק פוינט".

אולי ביחד, אבל אתה בראש. אתה גם יו"ר החברה. זה לא מצב בעייתי? לא בריא יותר להכניס יו"ר מקצועי כך שאתה תישאר "רק" המנכ"ל ובעל מניות גדול?

"במבנה שלנו אין מקום ליו"ר פעיל, אבל ייתכן שאפשר למנות יו"ר לא פעיל בחברה. אלא שאני לא רואה בכך צורך - יש לי חברי דירקטוריון שכולם מקצועיים ושואלים שאלות קשות. אני נמצא פה 10 שעות ביום כבר 16 שנה, מכיר כל פרט בחברה ומנסה לשפר ולבחון ויש לי עוד הרבה מה לעשות. קשה לדמיין מצב בו מישהו יגיע להיות יו"ר, יבקר בחברה למשך יומיים כ-5 פעמים במהלך השנה ובסוף תתגלה תובנה חדשה בחברה.

"בנוסף, להבדיל מחברות בהן בעלי השליטה מחזיקים שני שלישים מהמניות, לי יש אמנם חלק מכובד אך לא דרמטי. אני לא משחק בכסף של אף אחד חוץ מבכסף של בעלי המניות ושלי בתוכם. ובאמת, אף פעם לא פנינו לבעלי המניות לעזור לנו, להציל אותנו או למנף את עצמנו.

"בחברות הטובות, ויש ספרות שמוכיחה את זה - יש זיהוי גדול של החברה עם המנכ"ל. חברה גדולה לא יכולה להתנהל על אישיות של אדם אחד, וגם אצלנו זה לא קורה".

למה ויתר שויד על השכר?

"אמרתי לבעלי המניות: אני קושר את עתידי בעתידכם"

2009 תהיה השנה השנייה שבה שויד יקבל שכר מינימום - פחות מ-4,000 שקל לחודש. יחד עם זאת, זו לא השנה הראשונה בה הוא מקבל אופציות - בעשור האחרון העניקה לו החברה בממוצע כחצי אחוז מהון מניותיה לשנה במחיר מימוש הזהה למחיר השוק - פוטנציאל רווח אדיר עבור מי שגם כך מחזיק ב-15.5% ממניות צ'ק פוינט, שבשקלול שלהן הוא שווה כמיליארד דולר. זו תפאורת הרקע שמלווה את ההחלטה שלו לחתוך את השכר.

"זה סיבוך אישי שלי", מסביר שויד את המהלך, "השאלה אם אקבל משכורת או לא, לא תשנה את מצבי בחיים. אפשר לומר שזה תרגיל שלי עם עצמי, אבל גם תרגיל שלי עם צ'ק פוינט, להראות לעצמי שאני באמת מאמין במה שאני אומר. יש לי מניות ויש לי אופציות - קיבלתי הרבה מהן והן גם נדיבות. אז אני אומר לבעלי המניות: 'אני קושר את עתידי עם עתידכם'".

גם כך עתידכם קשור. למה לא להפסיק לקחת את האופציות שמדללות את בעלי המניות וכן להמשיך לקבל משכורת?

"אני לוקח את כל הסיכון בצורה הזו, והדבר לא מתרחש כאשר לוקחים שכר, כי הוא לא תלוי במצב החברה. יש לסיפור הזה שורשים היסטוריים: בתקופת המשבר הקודם בשוק המניות, החלטנו שאנחנו צריכים להדק את החגורה ולא להעלות שכר לעובדים. דווקא אז, הדירקטוריון החליט שהשכר שלי לא הולם והחליט להעלות אותו. ההחלטה של הדירקטוריון לא הייתה מסונכרנת עם הפילוסופיה שלי, ולא הסכמתי לקבל את הכסף.

"הצטבר חוב גדול. יום אחד, אמרתי שאני רוצה להחזיר את השכר והסבירו לי שאי אפשר מסיבות חשבונאיות. אז החלטתי שאם כך, מהיום אני גם לא רוצה לקחת שכר כלל. כל שכר שאני אקבל בדולרים יהיה מצד אחד גבוה מדי ביחס למה שנראה יפה וסביר לעובד במדינת ישראל, ומצד שני כסף כבר לא ישנה את מצבי הכלכלי בחיים או יהפוך אותי לבן אדם יותר מאושר. כך הגעתי לשכר המינימום. זה לא היה מתוך מסר לעובדים, אלא משהו שלי מול עצמי".

זה מודל שצריכים לאמץ לדעתך עוד מנהלים בישראל?

"אני לא בא לחנך אף אחד. בחלק מהמקרים יש ביקורת מוצדקת על שכר מנהלים, בחלק מהמקרים היא אינה כזו. יש מנהלים מוכשרים שיכולים לפתוח עסקים משלהם, להרוויח, להיות יזמים ולדרוש מהארגונים שהם עומדים בראשם לא לשלם להם. התוצאה תהיה שהאנשים האלה יהפכו לבעלי המניות במקום אחר. זה לא קפיטליזם וזה לא סוציאליזם, כי את הכסף לא מקבלים העובדים או עניים. במקום המנהל המוכשר יקבלו אותו בעלי המניות שהם גם כך עשירים.

"לא גדלתי על זה שלהשקיע בבורסה זה משהו טוב - להפך, כעובדי מדינה בירושלים הוריי חינכו אותי שזה דבר שלא יעלה על הדעת לעשות. כך שלא באתי מרקע קפיטליסטי, ובכל זאת, יש מציאות מסוימת שלפיה אין היגיון לאפשר לבעלי השליטה להתעשר עוד יותר".

שויד סבור גם כי המוביליות החברתית בישראל היא עצומה. "אולי מה שצריך לעשות הוא פחות לצמצם פערים ויותר לנסות להעלות את כולם למעלה. הרבה מהמנכ"לים שמרוויחים משכורות גבוהות והרבה מהעשירים הגדולים אצלנו הפכו להיות כאלה תוך שנים לא ארוכות. זה שיש לאנשים חלומות, זה לא דבר רע. וזה שחלק מהם כבר מצליחים לממש אותם, לא מתרחש בהכרח על חשבון האחרים".