הפיצויים העונשיים בסכנה

לא בכל יום מוצא עצמו המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, בדעת מיעוט - ועוד בתיק העוסק בדיני נזיקין, הנמצא בלב תחום המומחיות שלו. לפני כ-3 חודשים זה קרה, בפסק דין שעסק בתביעת פיצויים של קטינה, שהיתה קורבן למעשים מגונים מצד גבר בעת שהיתה בת 6. אחרי הרשעתו של התוקף, הגישו הילדה והוריה תביעת פיצויים וזכו בסכום של כ-150 אלף שקל, אך ללא מרכיב הפיצויים העונשיים.

בית משפט השלום ברמלה, שבו התנהלה התביעה, פסק כי "פיצויים עונשיים נפסקים רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בחומרתם" - להבדיל מהפיצויים הנזיקיים הרגילים, שמטרתם היא השבת המצב לקדמותו ככל הניתן, ולא הטלת עונש על המזיק.

שאלת הפיצוי העונשי מתחדדת במקרה שבו תביעת הנזיקין נגררת בעקבות הרשעה בפלילים. אם מטרתו של ההליך הפלילי הוא הטלת עונש, הרי שמצטמצמת עוד יותר האפשרות להטיל פיצויים עונשיים בהליך נזיקי.

התיק התגלגל לבית המשפט העליון, אך גם כאן בקשת הקטינה והוריה לערער על גובה הפיצוי נדחתה.

בדעת רוב היו השופטים אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר. "צדקו בתי המשפט הקודמים", כתב רובינשטיין, "כשקבעו כי בהתחשב בסנקציה הפלילית שהוטלה על הנתבע, במצבו האישי והמשפחתי, במצבה של הקטינה וביתר נסיבות המקרה - לא היה מקום לפסוק פיצויים עונשיים".

שופטי הרוב הסכימו כי פיצויים עונשיים יוטלו בהליכים אזרחיים במקרים חריגים בלבד, ובהליכים אזרחיים הנגררים בעקבות הרשעה פלילית - רק במקרים "חריגים שבחריגים".

ריבלין, שביקש להכפיל את הפיצוי ל-300 אלף שקל, נותר כאמור במיעוט. "העובדה שנפסקו פיצויים בהליך הפלילי", הוא כתב, "אין לה נפקות של ממש לעניין פסיקת פיצוי בהליך האזרחי".

בינתיים התעוררו מספר גופים, שחשו בסכנה שבה עומד מוסד הפיצויים העונשיים בישראל. בניגוד לארה"ב, שם נהוג לפסוק פיצויים עונשיים בהליכים נזיקיים כעניין שבשגרה - בישראל עושים שימוש מצומצם בלבד בכלי זה, אף שהוא נקלט במשפט הישראלי לפני יותר מ-50 שנה.

מספר גופים, ובהם לשכת עורכי הדין, הקליניקה לליווי ילדים נפגעי עבירה והמרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת שערי משפט פנו לבית המשפט העליון בבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב, בפסק הדין הבעייתי.

אלא שבקשות לדיון נוסף צריכות להיות מוגשות לעליון בתוך שבועיים ממועד מתן פסק הדין, ובמקרה הזה לא רק שהבקשות לא הוגשו במועד, אלא שאף הבקשות להארכת מועד הוגשו באיחור.

רשמת בית המשפט העליון, גאולה לוין, נדרשה לעניין. "בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף", היא כתבה בהחלטתה מלפני שבועיים, "יש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת".

ואולם, היא החליטה להיעתר לבקשה ולאפשר את הגשת העתירה לדיון נוסף, "בשל מהות העניין העומד על הפרק וההיבטים העקרוניים שמעלה פסק הדין. על פניו", הוסיפה הרשמת, "נראה כי סיכויי ההליך אינם נמוכים באופן המצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד, בין היתר בשים לב לחילוקי הדעות שנתגלעו בפסק הדין".

בשבוע שעבר הוגשה איפוא הבקשה לדיון נוסף, ועמה בקשה לצרף את לשכת עורכי הדין להליך במעמד "ידיד בית המשפט".

לטענת עו"ד עוזי וייל, המייצג את הלשכה בבקשה, "הפסיקה הישראלית הכירה בפיצויים עונשיים גם במקרים שבהם הושתו סנקציות פליליות". ההלכה המשפטית החדשה שנקבעה בפסק הדין, טוענת הלשכה, "עלולה לגרום למדרון חלקלק בהרתעה מפני תופעות של עבריינות ואלימות מינית, בעיקר כלפי קטינים וחסרי ישע. ההלכה שיצאה מבית המשפט מצמצמת כמעט לחלוטין פסיקת פיצויים עונשיים במקרים שהוטלה על הנתבע סנקציה פלילית".