השופטת בדימוס אסנת אלון-לאופר: "איבדתי את מפעל החיים שלי"

אלון-לאופר, שפרשה מהמשפיטה לפני 4 שנים לאחר שהואשמה בהטרדת בן-זוגה לשעבר: "כל המדינה מטר על מטר, וכל הפרסום שהיה לפרשה שלי גרם לי לרצות פרטיות. אני מחפשת שינוי קיצוני - ואני אמצא אותו באירלנד"

השופטת בדימוס אסנת אלון-לאופר, לשעבר שופטת בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, זכורה לכם בוודאי כמי שהורשעה בשנת 2005, על-פי הודאתה ובמסגרת עסקת טיעון, בעבירות של פגיעה בפרטיות והטרדה, כשהזמינה מחוקר פרטי פלט שיחות טלפון של בן-זוגה לשעבר, גנ"מ אילן בורדה, לאחר שחשדה שהוא מנהל רומן עם קצינה בשב"ס. עם הגשת כתב האישום פרשה מהשפיטה, לבקשתה.

בראיון ל"גלובס" היא מספרת על הפרשה: "אחרי 10 שנים כשופטת הייתי מועמדת לשפיטה בבית המשפט המחוזי, ואז קרה מה שקרה עם מי שהיה בן-זוגי באותה תקופה - ופרשתי מהשפיטה, לבקשתי".

* מה בדיוק קרה?

"חייתי עם בן-זוג, חשדתי שהוא מקיים מערכת יחסים נוספת, ופניתי לחוקר פרטי שיברר זאת. בבת-אחת איבדתי את מפעל החיים שלי, השפיטה, את הדרך המסוימת שהייתי בה מבחינה מקצועית. גם במישור האישי חוויתי אובדן, כיוון שבן-זוגי עזב. זו היתה טראומה נוראה. כל החיים שלי השתנו.

"הסיפור שלי זכה להמון אמפתיה. לא כעסו עליי. אמרו שחבל, שהמערכת הפסידה. אמרו לי שזה יכול לקרות לכל אחד. זה היה פשוט עצוב. זה היה קשור בעניינים שבלב, לא איזו מעידה שקשורה למקצוע שלי. זה היה אנושי מאוד והסתדר עם הדמות שלי, שתמיד שידרה רגישות וצבעוניות. הייתי מוכרת כשופטת רגישה מאוד, ליברלית וחדשנית. הסיפור הזה הסתדר עם דמות של בשר ודם ויזע ודמעות, כמו שאני.

"אני בטוחה שאם לא הייתי שופטת, לא היה משפט בכלל. לא היה כלום. אף פעם לא העמידו אדם בישראל לדין על כזה סיפור. אלמלא התפקיד שלי, לא היו עושים מזה עניין. זה היה נגמר ב'אין עניין לציבור'. אבל זה חלק מהמחיר שמשלמים כשעובדים בתפקיד כזה.

"עברו 4 שנים מאז שהתפוצצה הפרשה. בהיסטוריה של החיים שלי זה המון זמן, כך שהסיפור הזה מת מבחינתי. אבל מדהים אותי כל פעם מחדש לראות שאין מקום שאני הולכת אליו ולא אומרים לי 'היי, את השופטת מהסיפור עם בן-הזוג שלך'. לכל אחד יש מה להגיד, בדרל-כלל לטובה, וזה מדהים. פתאום נהייתי סלב. אנשים אומרים לי 'אנחנו מעריכים אותך, חושבים כמוך ומעריצים אותך'".

"היה לי קשה מאוד להתמודד עם כל האובדן שחוויתי, אבל אמרתי לעצמי היה מה שהיה ועכשיו אני צריכה להחליט אם להמשיך או לשקוע. זו הייתה החלטה כמו של המלט, 'להיות או לא להיות'. זו ממש שאלה קיומית. אני בחרתי להיות. החיים מזמנים לנו המון אפשרויות, ואני החלטתי לנצל כל אפשרות שנקרית בדרכי. אני חושבת שאני אופטימית חסרת תקנה. בעצם אני אופטימית עם תקנה.

"מהר מאוד התחלתי לעבוד כמגשרת וכבוררת, אני נותנת ייעוץ משפטי וחוות-דעת משפטיות, ובמקרים מסוימים גם מייצגת או מצטרפת לייצוג בבית המשפט. אנשים שמגיעים אליי אומרים שהם סומכים עליי, ומבחינתם הסיפור שעברתי רק מראה שאני אנושית ורגישה - תכונות שהם מעריכים אצל בורר או מגשר".

* איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

"אני רואה את עצמי גרה באיזה כפר קטן באירלנד, נהנית מהנוף, השפה, האזוטריות והניתוק. כל המדינה הזאת מטר על מטר, וכל הפרסום שהיה לפרשה שלי גרם לי לרצות את הפרטיות. אני מחפשת שינוי קיצוני, ואני אמצא אותו באירלנד".

* חלום נחמד.

"זה לא חלום. אני אעבור לשם, אפתח חנות ספרים עם בית-קפה קטן, כמו ברנס & נובלס בארה"ב, אקרא המון ואהנה מהחיים".

* הראיון המלא מתפרסם במוסף "גלובס הערב" במהדורה המודפסת.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988