בית המשפט העליון ביטל שני פסקי דין של המחוזי בירושלים, שחייבו את המדינה לשלם כ-35 מיליון שקל לשתי חברות קבלניות, שבנו דירות בשנות ה-90' על בסיס חוזה הפרוגראמה.
בעקבות גלי העלייה מברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה בתחילת שנות ה-90' נחתמו חוזי פרוגראמה בין המדינה לבין קבלני בניין, ובהם החברות אספן ופבר, לבניית דירות. במסגרת החוזה היה על הקבלנים לבנות בחלק מיחידות הדיור "מעטפות להרחבה בעתיד", שהם חללים סגורים בדירות, שאותם ניתן לפתוח בעתיד ולהכשירם למגורים על-ידי ביצוע עבודות גימור. זאת, על מנת לאפשר בעתיד את הרחבת הדירות. לאחר ביצוע העבודות שילמה המדינה לחברות את הסכומים אותם התחייבה לשלם, למעט תשלום עבור "המעטפות להרחבה בעתיד".
בהמשך החליטה המדינה לפנים משורת הדין לשלם עבור כל מעטפת 11,348 שקל. החברות תבעו במחוזי תשלום של למעלה מ-36 מיליון שקל עבור בניית המעטפות, וכאמור בשני פסקי דין של השופטים, משה דרורי ויהודית צור, התקבלו טענותיהן, והמדינה חויבה בתשלום האמור.
המדינה עירערה לבית המשפט העליון, ובמקביל הגישו החברות ערעורים משלהן על סעיפים, שלא התקבלו במחוזי. השופט העליון, יורם דנציגר, בהסכמת השופטים דורית ביניש ואיילה פרוקצ'יה, קיבל את טענת המדינה וקבע כי החברות אינן זכאיות לפי המערכת החוזית לתשלום נוסף עבור המעטפות מעבר לתמורה הכוללת והתשלום האחיד, ששילמה להן המדינה לפנים משורת הדין.
לדברי דנציגר, החברות הקבלניות בנו את המעטפות בעקבות דרישה מהמדינה ומתוך מודעות שהן מחויבות בבנייתן, "מכאן שבניית המעטפות הפכו לחלק מההסכמה החוזית בין הצדדים". דנציגר קבע כי בחוזה הפרוגראמה ובהסכמים שנחתמו מכוחו עם החברות הקבלניות אין זכר לחובת תשלום נוסף מצד המדינה עבור בניית המעטפות מעבר לסכום הכללי, אותו התחייבה המדינה לשלם עבור בניית הדירות. (ע"א 9551/04). *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
