בית המשפט המחוזי מרכז אישר לדיון תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי , לאחר שקבע כי הבנק חייב לכאורה את חשבונות הלקוחות המשפטיים (לקוחות שהבנק מנהל נגדם הליך משפטי, לרבות בהוצאה לפועל) בהוצאות שלא אושרו על-ידי ערכאה שיפוטית, ואף חייב בריבית יתר את ההוצאות שכן אושרו לגבייה.
קבוצת התובעים כוללת את כל לקוחות הבנק שחויבו בשנים 2001-2008 בהוצאות משפטיות. אם ייקבע כי הבנק אכן נהג שלא כשורה, חשבונם יזוכה בסכומים בהם חויבו שלא כדין.
עילות התביעה הן הטעייה, הפרת חובות האמון ותום-הלב ועשיית עושר ולא במשפט. היקף התביעה נאמד על-ידי התובעים במאות מיליוני שקלים.
ב-2005 נדחתה בקשה לייצוגית באותה עילה נגד בנק מזרחי-טפחות, למרות שנקבע כי קיימת עילת תביעה טובה, וזאת משום שהתובעים לא היו ראויים לנהל את התביעה. לפני כשנה נדחתה בקשתם לצרף תובע נוסף, משום שלא הראה עילת תביעה אישית.
ריבית יתר
התובעת נגד בנק לאומי, יפית סילורה, טענה באמצעות עוה"ד יעקב אביעד, גיל רון ואהרון רבינוביץ', כי הבנק רשאי לחייב לקוח בהוצאות הטיפול המשפטי בחובותיו רק אם בית המשפט פסק לטובתו הוצאות או שראש ההוצאה לפועל אישר לגבותה. למרות זאת, לאומי נוהג לחייב גם בלא אישור כאמור, והחיובים מופיעים בדרך כלל תחת הכותרת "יומן".
כן טענה התובעת כי כאשר מאושר לבנק לגבות הוצאות כאמור, הוא רשאי לגבות הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית, אולם בפועל הוא מצרף הוצאות אלה ליתרת החובה בחשבון, ומחיל גם על רכיב הוצאות זה את ריבית הפיגורים הגבוהה החלה על החשבון.
לאומי, שיוצג על-ידי עוה"ד ליאת עיני-נצר וירון אלון ממשרד ב. לוינבוק, הסכים למהות הטענות, אך טען כי לא חייב את חשבון התובעת בלא אישור שיפוטי, וכי אם כך נעשה - הרי שמדובר ב"צבר טעויות אקראיות".
השופט אברהם יעקב דחה את הסברי הבנק וקבע כי "לא מדובר בטעות חד-פעמית" אלא "בנוהג שעשה לעצמו הבנק". באשר לחיובי הריבית נקבע כי גם הבנק היה מודע לכך שאינו פועל כראוי, ולכן טען כי הוא נוהג לוותר על גביית הפרשי הריבית למרות שהוא רשאי לגבותם. (ת"צ 08-05-1039).