למרות הנביחות, השיירה עוברת

האתר הוא לוח מקוון לכל דבר, המפרסם מדירות, דרך מקומות עבודה ועד לרהיטים, חיות ומה שתרצו. וכל זה בלי מודעות, באנרים או חסויות. יש גם המון פורומים, והכול באווירה לא פורמלית. הוא לא סתם לוח מקוון - זה הלוח המקוון הגדול בעולם, עם כ-50 מיליון משתמשים ייחודים בכל חודש. אחלה אתר, האמת.

כמו רוב הדברים הטובים, גם הרשימה של קרייג החלה אי-אז בשנת 1995, בתור פרויקט עצמאי של חנון מחשבים בשם קרייג ניומרק שרצה להמליץ בפני חבריו על סרטים טובים ולמכור להם כורסאות יד שנייה.

היום שוויו מוערך ב-5 מיליארד דולר, ורבים טוענים כי הוא האחראי הכמעט בלעדי, ממש כך, לקריסתם של עיתוני הדפוס בארה"ב, משום שייתר את מוספי המודעות ולוחות הדרושים שהיו חלק חשוב מהכנסות העיתון. וגם זה אחד מהמאפיינים של רוב הדברים הטובים באינטרנט: מאשימים אותם בכל דבר רע.

במשך השנים נעשו ניסיונות להשתיק ולהעלים את האתר - הוא פשוט הורס ליותר מדי גופים את הביזנס. eBay, לדוגמה, מנהלת מאבק משפטי נגד האתר כבר מספר חודשים, ואין עיתון או גוף מדיה ישנה שלא נהנה לחבוט ברשימה של קרייג על בסיס קבוע.

הנה מקבץ ממה שהתרחש ברשימה של קרייג בשבוע האחרון: אדם חיפש אחר ילד קטוע גפיים כדי שיוכל לחפש אותו לרובוט C3PO ממלחמת הכוכבים, מאהבת השתמשה באתר כדי להתעלל באשה החוקית של אהובה, בכיר ברשת הספורט ESPN נתפס כשהוא מוכר ציוד שנגנב מהמשטרה, ואדם ממינסוטה קנה דרך האתר זאב, ממש כך, ונאלץ להשיב אותו אחרי שחמותו התלוננה במשטרה כי הזאב, שהוא בכלל זאבה, מסכנת את הנכדים שלה. לפני כחודשיים פרסמה עובדת סוציאלית מודעה מינית ובה מספר הטלפון של ילדה בת 9. ואיך אפשר בלי שלל רב של הונאות ומעשי שוד שתואמו דרך האתר.

השבוע רשם האתר ניצחון קטן. אחד, תומאס דארט, שריף מאילינוי, תבע את האתר בטענה כי פרסום מודעות לזנות בו מהווה שידול לעיסוק בזנות. אילינוי ידועה בשמרנותה ובמלחמתה נגד עברייני מין, ובאוגוסט עבר שם חוק האוסר על עברייני מין מורשעים להשתמש ברשתות חברתיות.

זו לא הפעם הראשונה שמדור המודעות הארוטיות באתר נתון לביקורת. לפני מספר חודשים שינה האתר את מחלקת ה"מודעות האירוטיות" למחלקת ה"שירותים למבוגרים", וזה החלק היחיד באתר שעובר איזשהו סוג של פיקוח. אבל לחברים מאילינוי זה לא הספיק. בתביעה הם טענו כי דרך האתר מסרסרים בילדים שברחו מהבית, מכריחים קטינות לשכב עם גברים מבוגרים, סוחרים בנשים ממזרח אירופה ועוד שלל כותרות שהנייר לא סובל.

בסוף השבוע זרק השופט את התובעים מכל המדרגות. זו לא חוכמה גדולה להתנבא כי זו לא הפעם האחרונה שהאתר יעמוד בפני תביעות מהסוג הזה. אפשר אולי לפתור את התביעה הנ"ל כהזיה או בדיחה, אבל האין זה מה שאומרים כולם על האינטרנט כל הזמן?

אין תעשיית מדיה אחת, מהבידור ועד העיתונות, שלא שופכת על האינטרנט את כל מררתה ומאשימה את הרשת בכל צרותיה וחולייה של החברה. משריפים מוסרניים ועד לבכירים בתעשיית המוזיקה: כולם מאשימים את האינטרנט בהכול. כולם נובחים, אבל את השיירה המקוונת כבר אי-אפשר לעצור.