גאידמק ומלחכי פנכתו

לא היה צורך בפסקי דין כדי לדעת שארקדי גאידמק הוא נוכל. גזר הדין - 6 שנים בכלא - שגזר עליו אתמול (ג') בית המשפט בצרפת, הוא רק הוכחה נוספת לכך. זו גם אינה ההרשעה הראשונה של גאידמק בצרפת, הוא הורשע בפרשה אחרת בשנת 1992, ואין צורך להזכיר כי בארץ ממתין לו כתב אישום עם האשמות כבדות לא פחות.

השימוש במילה "נוכל" אינה מקרית. גאידמק אינו סתם עבריין מורשע, או פושע, או גנב, או סוחר נשק ומלבין הון. הוא כמובן כל הדברים האלה - אבל בראש ובראשונה הוא נוכל.

מה שמזכה את גאידמק בתואר הזה, נוסף על התארים המכובדים האחרים, זו התנהלותו נוכח עבריינותו: עזות-מצחו, חוצפתו, והניסיון הבוטה שלו לקנות בכסף את מערכת השלטון, החוק והעיתונות כדי להימלט ממתן דין על פשעיו.

גם בלי פסקי דין היה כתוב על מצחו באותיות גדולות "נוכל". אבל לא כולם רצו לראות ולשמוע. אני לא מתכוון להמונים המסכנים שראו בגאידמק את מושיעם. אותם בהחלט אפשר להבין, כי מי שהוא באמת מסכן ודפוק תמיד יקבל בזרועות פתוחות אדם המקל את מצוקותיו.

הקנויים והכנועים של גאידמק

אני מתכוון לעיתונאים שהתערטלו מכבודם העצמי כאשר הסכימו, תמורת משכורות גבוהות, להעניק לעבריין גאידמק לגיטימציה בכך שהלכו לעבוד למענו.

אני לא מתכוון לסלבריטאים הריקים והמטופשים שהגיעו בהמוניהם לנשפי הראווה שערך הגביר הנוכל, אבל אני בהחלט מתכוון לפוליטיקאים ואנשי העסקים שבאו אל ארועי גאידמק, כי גאידמק הביא אתו עוגת מזומנים שכל אלה רצו חלק ממנה.

אני מתכוון לחסודים והמתחסדים שטענו כי אנחנו מתייחסים אל גאידמק בחוסר הגינות. ההגינות היתה הדבר האחרון שהנחה מלחכי הפנכה האלה. הדבר הראשון - אולי היחיד - היה הרצון לתפוס את עינו, ולאחר מכן את כיסו של האיש. אותם "סניגורים" אולי הכניסו לראשו של גאידמק שהוא יכול לרוץ לכנסת, לראשות הממשלה, לראשות העירייה - לכל מקום שיכול לסוכך עליו מפני החוק.

הרגע היפה של הירושלמים

הייתי מציע לאנשים האלה לעשות חשבון-נפש, אבל אני מוותר על ההצעה כיוון שלו הם היו מסוגלים לכך - מלכתחילה הם לא היו מחפשים את קרבתו ואת חסדיו של הנוכל.

במקום זאת, אני מבקש לומר מילה טובה על תושבי ירושלים. למרות בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, והרבנים והיהדות המגוחכת של גאידמק - הירושלמים עמדו במבחן. את קולם לראשות עירם הם לא נתנו לו. וזה היה רגע יפה.